שו"ת בנין דוד קכב

אבל אם אמר טול את שלך והבא מעות או שאמר לו האומן גמרתיו ולא לקחו הבעלים הרי האומן שומר חנם, ומבואר בחו"מ סי' שמ"ג סעי' ב' דשומר שכר לזמן כיון שכלה הזמן כלתה שמירתו, ואפילו אם הוא עדיין בביתו אינו עלי' אלא שומר חנם, ועי' בקצה"ח סק"א בשם הריטב"א וז"ל ומסתברא דבפקדון בעלמא שיש בו זמן והגיע זמנו הוי שומר שכר עליו עד שיאמר להבעלים טול את שלך, שאינו רוצה לשמרו וכדאמרינן גבי אומן שאמר גמרתיו עכ"ל הובא בשמ"ק פ' האומנין א"כ בנ"ד כיון שאמר בעל הרחים כבר גמרתי הטחינה וטול את שלך כלתה השמירה ולא הוי עוד שומר שכר ופטור מגניבה ואבידה, ועי' בש"ך מזקיני ז"ל סי' ש"ו סק"ב דאם כבר הקדים לו שכרו ואין מגיע לו כלום ואמר טול את שלך דאפילו שומר חנם לא הוי ועי' במחנה אפרים ה' שומרים סי' כ' להוכיח מדברי הראשונים ג"כ דאם הקדים שכרו ואמר טול את שלך דלא הוי אפילו שומר חכם, ועי' בחו"מ סי' רצ"א סכ"ב דאם ידוע שאין הנפקד רגיל לשמור הפקדון בעצמו ומסרו לאחר דינו כמסרו לבני ביתו ולא מחייב משום שומר שמסר לשומר ע"ש בש"ך ועי' בשו"ת חסל"א מהדו"ק חו"מ סי' כ"א שפסק דבעל רחים לא הוי שומר כלל הואיל דאין דרך של בעל הרחים לשמור בעצמו רק מעמד שם איזה איש לקבל התבואה לטחון ע"ש ע"כ הדבר פשוט דפטור בעל הרחים לשלם לבעל הקמח בעד השק שניגנב הנלפע"ד סימן נ"ו ב"ה אוהעל יע"א לכ' ידינ"פ הרב הגאון מו"ה דוד הכהן ניימאן נ"י אבדק"י ציגאנד יע"א. עד"ש באשה שראתה כתם יותר מגריס בימי טהרה ולא הי' לה במה לתלות, והתחילה לספור ז"נ ובתוך ג' ימים הראשונים מצאה כתם יותר מכגריס ויש לה במה לתלות, אי תולין בג"י הראשונים בכה"ג דהראי' הראשונה הי' ג"כ רק מכתם ולא מראי' ממש, עכ"ש. תשובה א) הנה מבואר ברמ"א מזקיני ז"ל סי' קצ"ו סעי' י' דבג"י הראשונים אין תולין בכתם, דג"י הראשונים צריכים להיות נקיים לגמרי, ומבואר בב"ש אהע"ז סי' ס"ג סק"ג די"ל דזה דוקא אם בתחלה הי' ראי' ממש והי' מעיינה פתוח וע"כ מחמירין שיהי' הג"י נקיים לגמרי, משא"כ אי מעיקרא מתחלת הראי' הי' רק כתם י"ל דגם בג"י הראשונים תולין אך שהביא בשם המר"ל דיש להחמיר משום לא פלוג גם בכה"ג ע"ש ובמקנה שם כתב דלדעתו אין להחמיר בכתם, והסביר שם טעמו דהא קיימ"ל ביו"ד סי' ק"צ סעי' מ"ג דאין תולין כתם בכתם וע"כ דהדברים דתולין בהם מוחזקים יותר מחזקת בעלת כתם, א"כ אין שום סברא שלא תתלה בעלת כתם בג"י הראשונים בשאר דברים דהא הם מוחזקים יותר מבעלת כתם ע"ש וכן הוא דעת הרבה פוסקים עי' בתוה"ס סקי"ד ובדג"מ סי' קצ"ו ובסד"ט סי' ק"צ סקע"ד ובחכ"א כלל קי"ז ובעצי לבונה שהעלו כולם להתיר דבכה"ג דתחלת הראי' הי' ע"י כתם אין להחמיר ויש לתלות אפילו בג"י הראשונים, וכן נראה דעת מוח"ז הגה"ק באבני צדק סי' פ"ד, וע"י בשו"ת מראה יחזקאל סי' נ' בסופו מזה ע"ש, והנה הסד"ט העיר על הב"ש דלמה נחמיר כ"כ משום לא פלוג ע"ש ובאמת מבואר בתוס' עירובין ס"ה דיה התם דלחומרא לא אמרינן לא פלוג, אכן ביד מלאכי האריך לתמוה על תוס' הנ"ל והביא מהרבה מקומות דאמרינן לא פלוג לחומרא וראי' מפורשת מיבמות ק"ז ע"א דמקשה הש"ס נכנסה לחופה ולא נבעלה מא"ל ומשני לא פלוג רבנן הרי דגם לחומרא אמרינן לא פלוג ותירץ ביד מלאכי די"ל דכוונת התוס' דדוקא בעירובין דהוא מדרבנן והלכה כדברי המיקל בעירוב, וע"ש אמרינן דבעירובין ל"א לחומרא לא פלוג ע"ש, א"כ לפי"ז לכאורה הי' מקום לומר דגם בכתמים דהיא מדרבנן. ובכתמים אזלינן להקל, וע"כ הי' מקום לומר דל"א לא פלוג לחומרא בכתמים. אך באמת עומד לנגדינו דברי התוס' נדה (ג' ע"ב) ד"ה ושרצים, דמבואר שם דאף בכתמים אמרינן לא פלוג לחומרא ע"ש ובפרט לפי"מ שהעלה שם ביד מלאכי לדבר ברור שגם דעת התוס' כן להמסקנא דאמרינן לא פלוג לחומרא, רק לההו"ח כתבי שם דל"א לא פלוג לחומרא ע"ש א"כ אליבא דאמת קיימ"ל דאמרינן לא פלוג לחומרא אפי' בדרבנן ועי' בירושלמי סוטה פ"ד ה"ג מר עוקבא הורה כ"ד חודש, אפי' מת התינוק, וכ' בפני משה שם דהטעם משום לא פלוג אלמא דאפילו בדרבנן אמרינן לא פלוג ועי' בט"ז יו"ד סי' פ"ח ופ"ט דמבואר משם דגם בדרבנן אמרינן לא פלוג ע"ש. ג) אמנם נ"ל לפי מה שחידש בשם ארי' חאהע"ז ס'. דבדבר דשרי בדיעבד לא אסרינן לכתחילה משום לא פלוג, וכעין המבואר בטו"ז יו"ד סי' צ"א דכל מה דמותר בדיעבד לא אסרינן לכתחילה משום שמא ישכח וה"ה לענין לא פלוג ע"ש א"כ כ"כ י"ל בנ"ד לפי המבואר בפוסקים דיש סברא לומר להקל בהני נשי דידן שמתחילין לספור ז"נ ביום הששי לראייתה, לתלות אף בג"י הראשונים, ואם כי להלכה לא קיימ"ל כן, עכ"פ אם הורה המירה כן בדיעבד אין לערער עליו, וא"כ כיון דאפילו בראי' ממש יש מקום לסמוך להקל בדיעבד, י"ל דלא שייך לגזור בכתם משום לא פלוג. דהיכא דבדיעבד מותר לא אסרינן משים לא פלוג ויש להאריך בזה, אך באמת להלכה שפיר יש לסמוך על גדולי הפוסקים הנ"ל דבכה"ג דתחלת הראי' הי' ע"י כתם דיש לתלות להקל אף בג"י הראשונים ע"כ קצרתי. כ"ד אוהבו הדוש"ת ה"ק דוד דוב מייזליש סימן נ"ז ב"ה אוהעל יע"א להרב הה"ג הנ"ל ועד"ש באשה שמרגשת הרבה פעמים ביום זיבת דבר לח וכמעט שא"א לה לבדוק א"ע בכל פעם בהיותה בין אנשים, והורה לה המורה שתבדוק א"ע שלשה פעמים, ואם תראה רק מראה וליחה לבנה, אז אינה צריכה עוד לבדוק א"ע כשתהי' מרגשת הזיבת דבר לח ואפילו בתוך ג' ימים הראשונים שבהז"נ לא תהי' צריכה בדיקה אם לא בשעת וסתה שאז היא בחזקת רואה ואז תבדוק א"ע, אי יפה הורה המורה בזה. תשובה א) הנה החכ"א כלל קי"ג סעי' ב' כתב דבנשים שרגילות לראות מראות לבנות ומוחזקים