שו"ת בנין דוד קכא

יהי' חייב העשיר לשלם דהא נהנה מכל הפועלים שעשה השדכן בין שניהם ע"ש יש לדחות דבריו בניקל ואין להאריך כי כתב שם בעצמו דלא מצא גילוי לדין זה ע"ש א"כ א"א להוציא ממון ומהנכון לפייס את השדכן כנ"ל, וע"ש בבי"צ דמספרים וקרקע ותכשיטין דנותנים חציו דה"ה אם נותנין מעות על זה כיון שיחדוה לקנות דברים הנ"ל ומה שנותנים על הלבשה והוצאות ומתנות א"צ לשלם מזה כלום ע"ש. כ"ד ידושה"ט. ה"ק דוד דוב מייזליש סימן נ"ד ב"ה אוהעל יע"א לכ' ידינ"פ הרב הגאון הגדול וכו' מו"ה משה גינז [נ"י] ז"ל אבדק"ק קערעסטור יע"א. ע"ד באחד שנשא בתולה והי' חופת נדה ולא נבעלה ונעשה קטטה ביניהם ובאו להתגרש, איך יש לכתוב בגט אנת ארוסתי או אנת אנתתי תשובה א) הנה בסי' קכ"ו סעי' מ"ו מבואר במחבר דבגט ארוסה כותבין ארוסתי, ואם כתבו אנתתי כשר, וברמ"א די"א ה"ה להיפך באם כתב לאנתתי ארוסתי דכשר ועי' בקה"י לשון חכמים אות ס"ה, שהביא דברי הג"פ והמרימ"ט דמשמע בפ"ק דקידושין מדחשיב הרי את אשתי בהדי לשונות דמהני ומדאצטריך בפ' ארוסה לאפוקי ארוסה שלא תשתה מדכתיב תחת אשה, ובפרד"מ להוציא את הארוסה לסקילה, אע"ג דכתיב אשר ינאף את אשת איש ומפ"ק דקידושין ויצאה אשתו עמו, להוציא ארוסתו שאינו עמו, א"כ מכ"ז שממ"נ דארוסתו מקרייא אשתו ג"כ ע"ש. ואף דמבואר בראב"ן ז"ל ריש כתובות, וז"ל ואסור לנו הארוסות כדכתיב ודבק באשתו ולא בארוסתו, ועי' שם בהג"ה אב"ש שתמה דלא מצא דרשה זו ע"ש ובאמת מבואר כן במדרש הובא בפסוקתא זוטרתא ע"ש א"כ משמע דארוסה אינו בכלל אשתו, הנה מלבד שכבר תמה עליו בספר רביד הזהב. הא כתיב גבי נערה המאורסה על דבר אשר עינה את אשת רעהו, אלמא דארוסה ג"כ מקרייא אשתו, וכן יעקב אמר הבה לי אשתי אף שלא היתה עוד נשואה, וכן העיר בזה בשו"ת אבני נזר אהע"ז סי' ג' אות ה' וקדמו ברביד הזהב וגם כל הראשונים לא הביאו לאסור ארוסה מקרא ודבק באשתו וגם בש"ס יליף לה מודבק באשתו ולא באשת חבירו וכנראה הוא אסמכתא בעלמא לאסור ארוסה מקרא ודבק וכו' אולם לפי המבואר בב"ש ס"ק ל"ט יש חילוק בין זה לזה, דבארוסה אם כתבו אנתתי כשר לכל הדיעות משא"כ באשתו נשואה וכתב ארוסה איכא דיעות המחמירין, ובפ"ח מתיר בזה באם כתב לנשואה ארוסה רק במקום עיגון ע"ש ולפי"ז אם נימא דספק הוא אם חופת נדה קונה והוה נשואה] אז איכא חשש אפילו בדיעבד רק במקום עיגון יש להקל לפי"ד הפר"ח אולם באמת אנן קיימ"ל דחופת נדה קונה והוי נשואה וש"ד לכתוב אנתתי וכבר מבואר דבר זה בח"צ בזקיני ז"ל סי' קכ"ד ובדברי חיים ממוחז"ל ח"א אהע"ז סי' ס"ה שהאריכו בזה דיש לכתוב אנתתי בכגון דא שהשיטה המחורת היא שאפילו אם הי' חופת נדה תשובה ג"כ כנשואה ואין צריכין חופה אחרת ולא חופה לשם נשואין. רק ממילה נגמרה החופה הראשונה ולא מיבעי' אם החופה הי' בבית הבעל דשם נשואין עלי' אפילו לשיטת הרמב"ם ז"ל דחופת נדה אינו קונה, דכיון דהי' מסירה לבעל חשובה כנשואה, אך אפילו אם לא היתה החופה בבית הבעל הוי ג"כ כנשואה, וע"כ צריכים לכתוב אנתתי ע"ש ועי' בהגהות חכ"ש אהע"ז סי' ס"ב במה שנהגו דאם עושים חופת נדה דאח"כ בעת שטובלת החתן מקדש אותה שנית לפני עדים לצאת שיטת הרמב"ם דהוא מנהג שטות ועי' בבשמים ראש סי' של"ז דלכ"ע הקידושין תופסין בנדה וגם לכתחילה שרי, ומש"כ הרמב"ם פ"ד מאישות הי"ב היינו מצד חסידות וזהירות, ולא איסור מדינא עיין שם. ב) וראיתי בשו"ת שערי דעה לה"ג רח"י מבראד ז"ל שנשאל בענין זה כשהי' חופת נדה ולא נבעלה, דהאיך יש לכתוב בגט, ולא הביא מדברי הח"צ הנ"ל, והנה כתב שם דכיון דבלשון בני אדם גם ארוסה מקרי נשואה, ובגט הולכים אחר לשון בנ"א ע"כ צריכים לכתוב אנתתי, והביא מש"ס נדרים דף כ"ט ומה אילו אמר היום את אשתי, ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט, הרי חזינן דבקדושין בלחוד נקראת אשתו עכת"ד ודברין צ"ע דהלא ידוע דבלשון בנ"א אין ארוסה בכלל נשואה, וארוסה אינו נקראת נשואה בלשון בנ"א, ומצאתי הדבר מפורש בשו"ת מהרשד"ם אהע"ז סי' ס"ח דאף דכפי הדין ארוסה מקרי אשתו עכ"ז לענין לשון בני אדם אינו כן וז"ל באמצע התשובה דאף ע"ג דכפי הדין ארוסה אשה מקרי מ"מ לענין נידן דידן אית לן דלא חל חרם דר"ג על ארוסה, דאית לן למימר דבנדרים ושבועות הלך אחר לשון בני אדם ובלשון בנ"א נשואין לחוד ואירוסין לחוד כך נ"ל עכ"ל הרי מפורש יוצא דבלשון בני אדם אין ארוסה בכלל נשואה, ומש"ס נדרים הנ"ל ג"כ אינו ראי' די"ל דבמה שאמר היום את אשתי היינו ע"י ביאה וכעין דמבואר ביבמות (כ"ז ע"ב) רב כי איקלע וכו' מאן ה"ל ליומא וכו' רבנן הוו משדרי ומודעי להו ע"ש א"כ הוה אשתו ממש ליומא ע"י קידושין וביאה אכן בזה צדקו דברי הסע"ד כנ"ל דבארוסה דנכנסה לחופה ולא נבעלה נקראת בלשון בני אדם נשואה אבל מש"ס נדרים אין ראי' כלל וכעת ראיתי ג"כ במהרש"ם ח"ג סי' קל"ד שהביא בשם זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל המובא בסי"ג לקוטי שמות ס"ק ע"ב דבגיטין יש לילך כפי הנהוג באגרת ובמכתבים, בלשון בני אדם ע"ש וכיון דכשנכנסה לחופה ואף שהי' חופת נדה נקראת נשואה ושפיר יש לכתוב אנתתי ע"ש ולהלכה הדבר פשוט ומבואר דיש לכתוב לכתחילה בנ"ד אנת אנתתי. כ"ד ידינ"פ הדושת"ה באה"ר ה"ק דוד דוב מייזליש סימן נ"ה ב"ה אוהעל יע"א נשאלתי ראובן נתן תבואה לבעל רחים לטוחנם ולאחר הטחינה אמר בעל הרחים לבעל הקמח כבר נגמר הטחינה וטול הקמח לביתך, ולא לקחו עד עבור איזה ימים ובנתים נגנב שק אחד מהקמח, אי חייב בעל הרחיים לשלם בעד הקמח שנגנב או לא. תשובה הנה מבואר בחו"מ סי' ש"ו סעי' א' דכל האומנים שומרי שכר הם להתחייב בגניבה ואבידה