שו"ת בנין דוד קכ

דרוב לא הוי וודאי ובממזר וודאי בעינן וראי' לזה דרוב לאו וודאי הוא מדחזינן דקבוע מבטל הרוב ואם הי' ודאי לא הי' כח בהקבוע לבטלו אע"כ דהרוב לאו ודאי הוא ואולי כבר העירו האחרונים בזה א"כ כיון דקיימ"ל דקבוע מבטל הרוב ע"כ רוב לאו ודאי וב"ק ארמב"ם מממזר כתירץ הפ"י הנ"ל ושפיר י"ל ספיקא לקולא וא"כ שפיר ילפינן קרוב מעגלה דא"א לומר מטעם ספק וכ"ז נכון אם כבר שמעינן דקבוע מבטל הרוב אבל אי לא שמעינן דקבוע מבטל הרוב אז א"ל דרוב וודאי הוא וקשה ארמב"ם ממזרת וצ"ל ספיקא לחומרא ול"ש דקרוב מהני א"כ מתורץ קו' הח"ס הנ"ל דילמא לא מבטל קבוע הרוב רק הרוב ז"א דאם לא מבטל הרוב אז קרוב לא מהני ול"ל קרא דמבטל הקורבא הא לא מהני קרוב ודו"ק כי היא דבר נכון בעזהי"ת. י"ח) ועונ"ל לתרץ קו' הח"ס מנ"ל דקבוע מבטל הרוב דילמא רק קרוב מבטל ולא רוב ונ"ל דכבר הבאתי להקשות מנ"ל דקרוב מהני דילמא מטעם ספיקא לחומרא ורק דלשיטת הרמב"ם דספיקא לקולא א"ש וידוע הקושי' מהראשונים להרמב"ם איך חייבה התורה אשם תלוי על הספק, ותירצו דאיקבע איסורא והקשה השואל בהרשב"א למ"ד א"א לצמצם א"כ לא הוי איקבע איסורא דדילמא ההיתר יותר מעט מהאיסר ונתבטל דנהפך האיסר להיות היתר ובספר דברי הר"ש להגאון ר' שלום חריף ז"ל מתרץ דמשכח"ל שכשהי' לפניו הי ניכר איזה החתיכה הוא האיסר כגון שהי' לו איזה סימן ואולם באכל אחת מהם אינו ניכר עוד וכיוצא בזה פירוש רש"י בנזיר גבי קן סתימה אי אכלם בלילה א"כ כיון שהי' ניכר לו רק דעתה אינו יודע מאיזה מהם לקח הוי כמו תשע חניות והוי כלקח מן הקבוע וקבוע מבטל הרוב ע"ש שהביא דבריו קצה"ח סוגי' דרוב וקרוב סוף פ' י"ד א"כ כ"ז אי קבוע מבטל הרוב אבל אי לא מבטל א"כ איך משכח"ל אשם תלוי דא"א לומר באיקבע איסורא למד"א א"א לצמצם ושמא הוי רוב וא"א לומר כנ"ל דהוי קבוע ומבטל הרוב ז"א דהא קבוע אינו מבטל הרוב וא"כ שפיר מיושב קו' הח"ס הנ"ל דילמא לא מבטל רק הקרוב ז"א דאי לא מבטל הרוב ל"מ קרוב ודו"ק. יט) עוד נ"ל לתרץ קו' הח"ס הנ"ל מנ"ל דקבוע מבטל הרוב דילמא אינו מבטל רק הקרוב ונ"ל דכבר הבאתי לעיל להקשות מנ"ל קרוב דילמא משום ספיקא לחומרא אכן להרמז"ל א"ש וכבר נודע קו' המעין חכמה דהא שמעינן דספיקא לחומרא מדכתיב רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא וכו' וכן הקשה בכסדה"ס ס"י ובאמת י"ל בפשיטות וב"ה שכוונתי לדעת הח"ס על מס' ב"ב דף כ"ז דכיון דאיקבע כמה אילנות בעולם הוי כט' חניות והוי כי' אילני מאכל נגד אילני סרק שבעולם כקבוע וקבוע מבטל הרוב והוי כמחצה על מחצה מש"ה צריך לידע בבירור כי לא עץ מאכל הוא והא תינח אי קבוע מבטל הרוב אבל אי נימא דלא מבטל א"כ ע"כ ספיקא לחומרא ולא מהני קרוב א"כ מיושב קו' הח"ס דאי לא אתי קרא דקבוע מבטל הרוב והו"א דקבוע אינו מבטלו אז ל"ל ג"כ דאתי קרא דקבוע מבטל קרוב דאז לא מהני קרוב כי נכון הוא בעזהי"ת. כ"ד ש"ב ידינ"פ הדוש"ת באה"ר ה"ק דוד דוב מייזליש סימן נ"ג ב"ה אוהעל יע"א לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המופלג בתו"י טהורה זקן שקנה חכמה מו"ה דוד אויש נ"י בק"ק פאקש יע"א. עד"ש אם מותר להיות שדכן בזיווגי עוברי עבירה ועוברים על איסור נדה. תשובה א) הנה כבר האריך בזה בשו"ת משיב דבר סי' ל"ב, והעלה שם דמשום דרכי שלום מותר להיות שדכן בזיווג עוברי עבירה שעוברים על איסור נדר, משום כדי חייו למי שפרנסתו בכך, אבל להיות שדכן בחנם בלא שכר אסור ע"ש. ב) ובענין כמה מגיע שכר שדכנות עפ"י הדין הנה באמת דבר זה במנהג המקום תלוי, כמבואר ג"כ בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' ק"ג דבענינים כאלו, הולכים אחר המנהג ע"ש אך במקום שאין מנהג קבוע, בזה יש לעיין וידוע דבסוף ספר עטרת צבי על החו"מ הביא התקנות דארבע ארצות דשכר שדכנות הוא ב' זהובים וט"ו גדולים, ומבואר בד"ג כ' ק"ו אות כ"ח דזה הסכום הוי שני פראצענט ושלשה רבע פראצענט מכל מאה ע"ש ובפ"ת אה"ע סי' נ' מדין שדכנות ע"ש ובמשפט שלום חו"מ סימן קפ"ה הביא דבפולין נהגו ליתן ב' וחצי פרעצענט וברחוקים זמ"ז עשרה פרסאות, נותנים כפל חמשה פראצענט, ושיש מקומות באם הוא עיר אחרת או כשיש נהר מפסיק, אף בפחות מעשרה פרסאות נותנים כפל, ובשם הגאון מלבוב ז"ל הישיע"ק הביא שהי' פוסק ליתן ג' פרעצענט ורביע, וברחוקי' עשרה פרסאות הי' פוסק ליתן חמשה פרעצענט ע"ש ובהגהות קונטרס משמרת שלום על המשפט שלום ובדעת תורה סוף ה' שחיטות עי"ש ובעה"ש אה"ע סי' כ' וחו"מ סי' קפ"ה הביא דמנהג קבוע הוא ליתן ששה פראצענט ובוש"ת מחנה חיים חו"מ סי' ט"ו הביא בשם הח"ס והאמרי אש ז"ל ליתן שלשה פראצענט וראיתי בספר מיכלא דאסוותא שהעתיק דברי הרב הדומ"ץ דק"ק בוטשאטש מה שאמר לו כ"ק דו"ז הגה"ג אדמו"ר משינאווא ז"ל ששכר שדכנות חמשה פראצענט אין לו שום מקום רק ששה או שלשה והוא כ"ק דו"ז הגה"ק ז"ל נוהג כמו שקיבל ליתן משני הצדדים שלשה פראצענט עכ"ד הק' ע"ש ולפי"ז במקום שאין מנהג קבוע, י"ל דצריכים עכ"פ ליתן שלשה פרעצענט מכל מאה או עכ"פ שני פראצענט ושלשה רבע פראצענט, וברחוקים עשרה פרסאות מגיע להרבה פוסקים עוד יותר כנ"ל. ג) ובנידון דצד אחד אינו נותן נדן, ואין לו לשלם חצי שכר שדכנות, אם הצד השני צריכים לשלם כל השכר. הנה מבואר בשו"ת בית יצחק אה"ע ח"א סי' קט"ו דאין לו להצד השני לשלם רק החצי שלו, דאין מחותן א' ערב בעד חבירו מ"מ המנהג לפייס את השדכן לתת לו יותר מחצי כדי להפיס דעתו ע"ש ועי' בערך ש"י אה"ע סי' כ' בנ"ד שכ' דצ"ע אם אין לצד אחד לשלם, מדוע לא ישלמו הצד השני כל השדכנות כמו שנים שלוו מאחד או לקחו מקח מאחד דנעשו ערבים זל"ז ע"ש אמנם צדקו דברי הבי"צ דכאן בשידוך מעיקרא לא נכנסו הצדדים אדעתא שיהי' אחד ערב בעד השני, וגם מש"כ שם הערך ש"י דאפילו בלא טעם דערבים זל"ז