שו"ת בנין דוד קיט

הפלתי דאי רוב עדיף למ"ל קרא הא העיר שיש בה בי"ד הוא נפישי, דז"א דהא אנו מצטרפין השני עיירות שיש בהם רק ק' וכאחד נחשב, א"כ הנה נפישי דהוי ב' מאות, והו"א למדוד אלי' לכן צריכין לקרח דמודדין רק לעיר שיש בה בי"ד, ולעולם רוב עדיף, ונכון בס"ד. והנה זה יובן דכ"ז הנא דוקא אי אמרינן דאם נמצא מכוון בין שני עיירות שניהם מביאין בשותפות שפיר משכח"ל כנ"ל, אבל אי נימא דאם נמצא מכוון בין שניהם אז פטורין מכהביא ע"ע א"כ שוב יתעורר קו' הפלתי הנ"ל לדוכתא. והנה המפו' מקשים לשיטת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא, א"כ אמאי חייבים להביא עגלה ערופה בשותפות, נימא סד"א מה"ת לקולא וכל אחת פטורה דשמא הי' החלל באחרת וכא בזו עכ"ק (ואף דבנ"ד נכנסו בגדר ספק ומצטרפון והוי כעיר אחת ובוודאי חייבין בשותפות, מ"מ כיון דאמרינן ספק לקולא ל"ש ככל לומר דנכנכו בגדר ספק כיון שתיכף כשמסתפקין זכיכן בקובח בכפה ולא צריכין לדון ככל שיצטרפו להיות כאחת, ושוב קשה דלא יתחייבו חף בשותפות והבן] אמנם לשיטת הרשב"א דסד"ח מה"ת לחומרא א"ש הא דהם נמצא ההורג בין שני עיירות דשנים מביאין עגלה אחת דהא מספק אזלינן לחומרא וכבר הבאתי באות י"א קו' הגוו"ר עב הרשב"א מהא דיביף במנחות ה' מן הבקר כהוצא את טריפה שאינן ניכרת ולמ"ל קרא ת"ל מטעם ספק לחומרא, אמנם במלא הרועים כללי ס"ס אות כ"ב כ' די"ל דהקרא אתא כלא כאורי' איסור חדש אף באקדשי' ולבסוף אינורפה, דאי לא הוי אסור רק מטעם ספק שמא נטרפה קודם הוי מותר, כגון שנמצא בה ספק טריפות אחר השחיטה, ואי לאו קרא דמן הבקר דאסור טריפה אף אחר ההקדש הוי שרינן לה בכה"ג מטעם ס"ס שמא אינה טריפה ושמא אחר ההקדש נטרפה, חבל השתא דכתיב קרא דמן הבקר דאף אחר ההקד אסור טריפה, אז גם ספק טריפה אסור דהא עכשיו קיימינן לשיטת הרשב"א דסד"א מה"ת לחומרא, עכ"ד וכבר נודע דלשיטת הרשב"א הטעם דאזלינן בס"ס לקולא הוא משום דהוי כרוב, וא"כ כ"ז במסקנא דאזלינן בתר רוב שפיר אזלינן בספיקא לחומרא, ובנמצא בין שני עיירות חייבין כהבית ע"ע וצריך שפיר קרא בכה"ג שכתבתי, ושפיר א"ב דרוב עדיף, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הכ' דמאי פריך מנ"ל דאזלינן בתר רובא, אמאי כא ניכיף מקרוב דמועיל כ"ש רובא דעדיף מיני' דוודאי מועיל דרובא עדיף מקרוב ולהנ"ל הדבר נכון דהא דאמרינן דרוב עדיף מקרוב הוא רק כעת במסקנא, דשמעינן כבר דאזכינן בתר רובא וממילא ספיקא לחומרא וכנ"ל אבל בהס"ד דכח ידעינן דאזלינן בתר רוב שוב בספק אזלינן כקוכא ובנמצא בין בני עיירות פטורות, ושוב נימא דרובא וקורבא קורבא עדיף כקו' הפלתי הנ"ל (דאין סברא לומר דקרוב יה' שוה לרוב וד"ל] ולכן שפיר פריך מנ"ל דאזלינן בהר רוב ודו"ק וב"ה הוא דבר חריף, ט"ז) ובפשיטות יש לתרץ קו' הפלתי הנ"ל בהא דילפינן מקרא דמודדין לעיר שיש בה בי"ד ולא לעיר שאין בה בי"ד ל"ל קרא הא עיר שאין בו בי"ד היינו דלא נמצא בה ק"כ אנשים א"כ הוי רוב וקרוב והולכין אחר הרוב, וי"ל דהא מבואר ברמב"ם ה' רוצח פ"ט ה"ד דצריך בי"ד של כ"ג, ומבואר ברמב"ם ה' סנהדרין פ"א ה"ה דאין ממנין בי"ד של כ"ג עד שיהי' בהעיר ב' חכמים גדולים ע"ש א"כ משכח"ל שהי' בכל אחד ואחד ק"כ אנשים. רק באחד לא הי' ב' חכמים גדולים, ולא הי' בה בי"ד של כ"ג ובאחד הי' ב' חכמים גדולים והי' בה בי"ד של כ"ג. ע"כ צריך קרא דמודדין לעיר שיש בה בי"ד של כ"ג. ולא לעיר שאין בה בי"ד של כ"ג, אף שדרים בכל אחד ק"כ אנשים. ומצאתי כעת במנחת קנאות ע"מ סוטה מהגאון מטארנא שהעיר בזה. י"ז) עונ"ל לתרץ קו' הנ"ל אמאי לא ילפינן רוב מדאזלינן בתר קרוב כ"ש בתר רוב דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב ועיין בצרור החיים שער רובא פ' ב' ופ' י"ג שהביא כן בשם קו' העולם ונ"ל דהנה מבורר ברש"י ב"ב כ"ג דילפינן קרוב מעגלה ערופה דכתיב העיר הקרובה והקשה הגה"ק מאסוראווצי ז"ל בהסכמתו לשו"ת מאורות נתן מנ"ל מהתם קרוב דילמא מטעם ספיקא לחומרא ע"ש הסבר קושייתו אכן לשיטת הרמז"ל דספיקא לקולא א"ש והנה ידוע קו' הפלתי על שיטת הרמב"ם דסמה"ת לקולא א"כ למ"ל קרא דטריפה אינו חי' מה נפמ"נ אם חי' או לא וע"כ הכ"מ לספק טריפה דמהני לי' שהי' י"ב חודש ולשיטת הרמב"ם הרי ספק טריפה בלא"ה מותר בלא שהה י"ב חודש מטעם ספיקא לקולא והיטב אשר דיבר הרי"ם ז"ל לתרץ כפי דברי הפ"ח דהיכי דאיכא לברורי מודה הרמב"ם דספיקא לחומרא א"כ שפיר צריך קרא דטריפה אינו חי' לגלות דספק טריפה איכא לברורי ע"י שהי' וממילא אסור לאכלו בלא שהי' דכה"ג ספיקא לחומרא ולכאורה לשיטת המהרש"ל דמיעט טריפות חיות א"כ לא מקרי איכא לברורי אכן ז"א דכיון דקיימ"ל דאזלינן בתר רוב ורוב טריפות אינן חיות שפיר הוי בירור אם יחי' וכ"ז אי אזלינן בתר רוב אבל אי לא נדע דאזלינן בתר רוב א"כ יהי' מוכח מקרא דטריפה אינו חי' דספרא לחומרא ואז לא יהי' מוכח דאזלינן בתר קרוב דדילמא מטעם ספיקא לחומרא מביא ע"ע א"כ מתורץ קו' הנ"ל דניליף דרוב מהני מקרוב ולפי הנ"ל א"ש דכ"ז דליכא קרא דרוב מהני גם קרוב לא נדע דמהני ודו"ק כי דבר נכון הוא. יז) וראיתי בצרור החיים שער הקבוע פרק ט' הביא קו' בשם הח"ס ז"ל מנ"ל הא דקבוע כמחצה נגד הרוב דילמא היכא דאיכא רובא הוי עדיף מקבוע וקרא דוארב לו בהי' הישראלים קרובים לו וקורבה הוי דאורייתא והו"א דלחייב מיתה קמ"ל דקבוע עדיף מקרוב ופטור ממיתה אבל מנ"ל דקבוע מבטל אף הרוב דהא רוב עדיף מקרוב, דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב והוא קושיא נאה, ונ"ל לתרץ ע"ד הפלפול דהנה לכאו' מנ"כ קרוב מעגלה דילמא מטעם ספיקא לחומרא כאשר הבאתי לעיל אכן לשיטת הרמב"ם דספיקא לקולא א"ש וכבר הבאתי באות י' קו' הראשונים על הרמב"ם דאי ספיקא לקולא ל"ל קרא בממזר דספק ממזר לקולא ומדצריך קרא ש"מ דבעלמא לחומרא ותי' הפ"י וש"ש ש' א' פ' א' דהא דהתורה התירה ספק ממזר אפילו נגד הרוב דהיינו דאיכא רובא לאיסורא כגון רוב פסולין אצלה אעפ"כ גלי רחמנא דמותר לבוא בקהל וכן להיפך אפי' רוב כשירין אצלה מותר בממזרת ומש"ה מותר כיון דבעי קהל וודאי ורוב לאו וודאי הוא ועיין שם בש"ש מה שהקשה מרוב בעילת הלך אחר הבעל אמנם בשמעתא ב' פט"ו הביא בעצמו דברי השמ"ק פ"ק דב"מ גבי קפץ א' מן המנויין לתוכן וכו' דכתב שם דרוב אינו וודאי ורק התורה סמך על הרוב ובמקום שצריך להיות ודאי ל"מ הרוב ע"ש א"כ שפיר תירץ הפ"י דבממזר גלי רחמנא דמותר הספק אף נגד הרוב