שו"ת בנין דוד יב

לא יהי' החומר שוב יהי' ע"א נאמן משום דבמלתא דעבל"ג עא"נ אם לא הוי דבר שבערוה ודו"ק והוא דבר מחודד ג) וארוח בזה ליישב דברי רש"י התמוהים מאוד דהא רש"י ס"ל דעא"נ בעדות אשה היא מדרבנן כמבואר בכמה דוכתא וביבמות (צ"ב ע"א) ד"ה תדע וז"ל דהתורה לא האמינהו והם האמינהו עכ"ל א"כ צ"ע מדברי רש"י ז"ל יבמות (פ"ח ע"ב) בד"ה וקתני דפנו וז"ל וקשיא לרב ובעד אחד לא מצי לאוקומי דא"כ למ"ל קרא הא ודאי אין אחד במקום שנים עכ"ל וקשה איך אפשר לומר דהקרא איירי בנשאת ע"י עד אחד הא לשיטת רש"י אין עא"נ בעדות אשה שמת בעלה מה"ת אלא מדרבנן ושוב ראיתי שכבר תמה בזה בזבד טוב והיא תמהון גדול, אולם לפי דברינו הנ"ל א"ש דברי רש"י ז"ל דהא דס"ל לרש"י דאין עא"נ בעדות אשה מן התורה, היינו כעת דאמרו חכמים דאסורה לחזור לבעלה הראשון א"כ הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים חבל מן התורה דהיתה מותרת לחזור לבעלה הראשון לא הוי כלל דבר שבערוה דממנ"פ מותרת להנשא דאם מת בעלה כבר פקע קניינו ואם הוא חי ג"כ לא יהי' נפקע קניינו עי"ז שתנשא דהא מותרת לחזור לו ושפיר עא"נ, לכן הקשה רש"י דלוקמי' את הקרא בע"א דשפיר עא"נ מה"ת ודו"ק: ד) עוד נראה לי ליישב דברי רש"י ז"ל בפשיטות בהקדם מה שדקדוקו המפורשים על דברי רש"י ז"ל וקתנו דפנו וקשיא לרב, ואח"כ הקשה רש"י דנימא דהקרא מיירי בע"א דמה בעי' רש"י בזה דהקו' היא כרב, דהנה באמת כבר העירו התשב"ץ והנוב"י ז"ל שיהי' עא"נ מן התורה בעדות אשה משום דהוי מלתא דעבל"ג דלא משקרי בה אינשי, אכן לפי המבואר בספר אהבת דוד לזקיני הגאון מופת דורו ז"ל בקונטרס הספיקות ח"ב דהא דאמרינן דמלתא דעבל"ג לא משקרי בה אינשי היינו דרוב בני אדם אינם משקרים אבל מיעוט ימצא דמשקרים ע"ש א"כ לדידן דקיימ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ כמו דאינו נאמן הע"א בממון אף במלתא דעבכ"ג כ"כ אינו נאמן בדבר שבערוה דהא ילפינן דבר דבר מממון וכ"ז לדידן אבל לרב דס"ל בב"ק (מ"ו ע"ב) דהולכין בממון אחר הרוב שוב עא"נ בעדות אשה מה"ת ולכן הקדים רש"י ז"ל וקשיא לרב היינו כיון דקו' הש"ס היא על רב ע"כ שפיר הקשה רש"י דלוקמי' בע"א דהא רב לשיטתי' ס"ל דעא"נ מה"ת בעדות אשה והבן: ה) ונראה לי עוד לתרץ קו' הנוב"י הנ"ל על הירושלמי דמאי פריך דלא תצא מבעלה הראשון, א"כ לא יהי' חזקת דייקא, ולא יהי' ע"א נאמן, והתבונן בזה דהנה התשב"ץ ח"א ענין ע"ז לאחר שהעלה דהא דאין עד אחד קם לממון אינו מצד גזרת הכתוב, וגם אינו מטעם דחיישינן דמשקר אלא ה"ט דאינו קם לממון דחיישינן שמא שכרו אותו להעיד שקר, דבשני עדים לא חיישינן לזה דיתבוששו זה מזה להעיד שקר בעד שכרם לכן כיון דגם בע"א הוא חשש רחוק לחשוד אותו שמעיד שקר בעד שכרו לכן במקום שיש לנו רגלים לדבר שאומר אמת שוב ע"א נאמן כשני עדים, כגון בסוטה דאיכא רגלים לדבר ע"י שקנא לה ונסתרה דנאמן כשנים, ולאחר שהעלה כל זה העיר להקשות דא"כ למ"ל לטעמא דאשה דייקא דמש"ה עא"נ בעדות אשה, הא בלא טעמא דאשה דייקא יהי' מהימן משום דהוי מלתא דעבל"ג דלא משקרי אינשי א"כ הוי כמו רגלים לדבר שאומר אמת ואין לנו לחוש לשמא שכרו אותו כמו שאין אנו חוששין בשנים לשמא שכרו אותם (וע"ש שהעלה דנאמן מה"ת מטעם דהוי מלתא דעבל"ג והא דאמרו משום דייקא היינו בעד מפי עד וכו' אבל עד כשר נאמן מה"ת עיי"ש) א"כ טענה גדולה טען התשב"ץ ז"ל שיהי' עא"נ בעדות אשה מה"ת משום דהוי מלתא דעבל"ג עד שיקשה על שיטות הסוברים דעא"נ בעדות אשה רק מטעמא דאשה דייקא הא הוי מלתא דעבל"ג ויהי' נאמן מה"ת ולמה לן לטעמא דאשה דייקא: ונראה כי בעזהי"ת לחלק בין ע"א לשנים דבעד אחד אף דהוי מלתא דעבל"ג מ"מ חיישינן לשמא שכרו אותו. אבל בשנים לא חיישינן, והוא עפ"י מה דמבואר במס' גיטין (ס"ז ע"א) דחיישינן שמא תשכור עדים ופריך הש"ס והא תניא עדים החתומין על שדה מקח ועל גט אשה ולא חשו חכמים ומשני הש"ס מעשה לא עבדי, דיבורא קאמרו, והקשו שם התוס' ממיאנה וכו' ותירצו וז"ל כיון דהתם על ידי דיבורא נגמר הדבר שע"י כך ניסת לשוק מעשה גמור חשוב לי' אבל הכא אין נגמר על ידם ואינו אלא דיבור בעלמא עכ"ל ועפ"י דבריהם העלה הטו"ז באהע"ז סי' י"ז סקס"ג דמש"ה חייש הרמב"ם ז"ל בע"א בקטטה לשמא שכרתו דכיון דאין נגמר ההיתר להנשא לשוק אלא שצריך עוד לדיוקא דאשה ומש"ה חיישינן שמא תשכור לעד זה כי העד יסמוך שהיא לא תנשא עד שתידוק, ע"כ חשוב אצלו רק דיבורא ולא מעשה עכ"ד, ועיי' בשו"ת רבינו חיים הכהן ז"ל אה"ע סי' ל' מה שכתב על דברי הטו"ז ע"ש, ונראה לי דה"ה אפילו אם הי' ע"א נאמן שמת בעלה מה"ת ואעפ"כ אם האשה תדייק משום חומר שיהי' שוב א"א לנו להאמין את הע"א, דחיישינן לשמא שכרו אותו דאף עפ"י שע"י דיבורו נגמר הענין שמותרת להנשא מ"מ לא נחשב אצל העד הדיבור למעשה אלא כדיבורא בעלמא, יען כי העד חושב שבודאי האשה תידוק שפיר ולא תסמוך עליו וזה ברור בסברא: וא"כ הרי מבואר בתוס' יבמות (פ"ז) ד"ה מבלל דאפי' אי אמרינן דעא"נ מה"ת כמו ב' עדים. אפי"ה בנשאת עפ"י ע"א תצא מבעלה הראשון ובשני עדים לא תצא מבעלה הראשון וז"ל אבל בשנים הדבר ידוע שהיא מותרת ואע"ג דסבור עכשיו דנאמן מה"ת כמו שנים מ"מ אסורה לחזור דבעד הוה לה למידק אף על פי שהאמינתו תורה עכ"ל, ולפי"ז שפיר מיושב קושי' התשב"ץ למ"ל לטעמא דאשה דייקא, הא בלא"ה יהי' העא"נ כמו שני עדים, כיון דהוי מלתא דעבל"ג לא חיישינן לשמא שכרו אותו, כמו דלא חיישינן בשני עדים, דז"א דבשלמא בשני עדים כיון דליכא חומר דהא מותרת לחזור לו, א"כ לא שייך לומר דהאשה דייקא משום חומר, דהא לא יהי' לה חומר וממילא נחשב דיבורם למעשה, שע"י דיבורם היא נשאת לשוק ומעשה לא עבדי לשקר עבור שכרם, מש"ה המה נאמנים, אבל בע"א אפילו אם נימא דיהי' נאמן מ"מ אם יבוא בעלה תהי' אסורה לחזור לו, כדברי התוס' הנ"ל א"כ כיון דאיכא חומר בסופה, ממילא איכא חזקת דייקא, א"כ דיבורו של העד לא נחשב אצלו למעשה אלא לדיבורא בעלמא, יען כי הוא חושב שלא יהי' כגמר הדבר ע"י דיבורו, שהאשה בעצמה תידוק, לכן שפיר חיישינן לשמא שכרו אותו ומש"ה אין עד אחד נאמן בעדות אשה מצד הדין אלא משום דאיכא נמי חזקה דאשה דייקא ומינסבא משום החומר שיהי' לה בסופה, והבן היטב: