שו"ת בנין דוד קיח

דוחה ש"מ דעשה חמורה, אבל אם במקדש אמרינן עדל"ת, אז אמרינן דבכל מקום הל"ת חמורה, ואעפ"כ גזיה"כ דדוחה, ה"ה ל"ת שבמקדש, ובפסחים פ"ד הקשו בתוס' מנ"ל מועצם ל"ת דאין עדל"ת שבמקדש דילמא משום דאפשר לקיים ע"י גמורתא דהשורף עצמות אין בו משום שבירת עצם, ותי' האו"ח דמה נעשה בע"פ שחל בשבת דאי אפשר לקיי"ש עיי"ש ואי נימא דנשים אינם מחייבות בשמירת שבת א"כ בע"פ שחל בשבת אפשר לשבור ע"י נשים והוי אלקיי"ש ושוב לא שמעינן דאעדל"ת שבמקדש ואז אמרינן דהל"ת חמיר א"כ להרמב"ם בל"ת אזלינן לחומרא אך באמת גם נשים חייבות בשמירת שבת ושפיר שמעינן דאעדל"ת שבמקדש ושמעינן דהעשה חמור שוב שפיר סובר הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא גם בל"ת ושפיר מתורץ קו' הנ"ל דהא דס"ל להרמב"ם ספיקא לקולא הוא רק למסקנא דנשים חייבות בשמירת שבת ודו"ק י"ב) וע"ד הקושי' שהביא כ"ת על קו' התוס' דנימא דנשים אינם מוזהרים בשמירת שבת הלא אמרינן בסנהדרין כ' ע"ב ובת כהן כי תחל לזנות יכול אפי' חיללה שבת ת"ל לזנות ואי נימא דנשים פטורות משמירת שבת למ"ל קרא דלזנות הלא ממילא ידעינן דלאו אשבת קאי דאשמירת שבת אינה מצווה ונראה לי לתרץ דהנה מקשים על התוס' איך אפשר לומר דנשים פטורות משבת הלא בשבת צ"ו ע"ב ילפינן מלאכת הוצאה מקרא ויצו משה וכו' וכתיב איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה ובשבת מיירי כמבואר שם ואם מוזהרים על איסר הוצאה דמלאכה גרוע הוא כש"כ בשאר מלאכות, ונ"ל דהא קיימ"ל שנים שעשאו מלאכה ובזה אינו יכול וזה א"י חייבים כמבואר בשבת (צ"ג ע"ב) והו"א דוקא היכי ששניהם בר חיובא אבל הכא דרק האחד בר חיובא אימא דכי עשאו שניהם פטורים ואתא קרא דאיש ואשה אל יעשו מלאכה דאפי' עשאו האיש ואשה יחדיו חייב האיש אע"ג דהאשה פטורה וראיתי שכ"כ גם ידינ"פ הגאון מבאנהאד ז"ל בלקוטי סופר מ' ל"א א"כ לר"ש דס"ל זה א"י וזה א"י פטור שפיר משמע דחייבות והנה בסנהדרין שם פריך לה חיללה שבת בת סקילה היא ומשני דאתיא כר"ש דשריפה חמורה, א"כ מתורץ קו' הנ"ל דמאי מקשים התוס' דנימא דנשים פטורות משבת דא"כ למ"ל קרא דכזנות דהא בסנהדרין דאזלא הש"ס אליבא דר"ש שפיר נשים מוזהרים על שמירת שבת מקרא דאיש ואשה י"ג) וראיתי בבי"צ או"ח סי' י"ב בשה"מ שהקשה בש"ס דסנהדרין הנ"ל יכול אפי' חיללה שבת וכו' ופריך חיללה שבת בת סקילה הוא ומשני דאתי' כר"ש דשריפה חמירא ופריך מ"ש מדידי' ומשני איהו דאשתרי לי' שבת לגבי' ע"ש, והקשה הא שחיטה כשירה בנשים א"כ לגבי דידה נמי אישתרי ע"ש ונראה לי לתרץ דהנה שיטת הא"י בתוס' חולין ב' דנשים לא ישחטו והתוס' הקשה מזבחים ל"א דמבואר שם דסחיטה כשירה בנשים אפי' בקדשים, וי"ל דמבואר בדרישה דחשידי אלפני עור ע"ש, א"כ לפימ"ש התוס' פסחים ס"ו וזבחים מ"ז דסכין של שחיטה הוי כלי שרת א"כ י"ל דמש"ה בקדשים שוחטין דליכא חשש לפני עור דאם יפסלו יהי' מועלין בסכין, ומצאתי בדע"ת סי' ס"ק א' שהעיר בזה, ועי' ברשב"א ובריטב"א ריש חולין פלוגתת הפו' אי שחיטת קדשים בעי כ"ש (ועי' שם ברשב"א וז"ל וטעמא דמילתא דכיון ששחיטה כשירה בזרים כל אחד בסכינו הוא שוחט ע"ש א"כ מבואר דמש"ה לא בעי כ"ש לשחיטה דכשרה בזר א"כ יש להעיר במס' ברכות [ל"א ע"ב] דבהא דאמר שמואל לעלי דשחיטה בזר כשירה הי' מורא הלכה בפני רבו הלא לאפרושי מאיסורא מותר להורות לפ"ר כמבואר בש"ע יו"ד סי' רמ"ב והכא הוי לאפ"מ דלפי שיטת עלי דבעי כהן בעי נמי כלי שרת ובאמת לא בעי כ"ש דכשרה בזר א"כ מועלין בסכין ואכמ"ל) וי"ל דתלי' בהא אי שחיטה הוי עבודה או לאו עי' זבחים י"ז ובמנחות ע"ש וכמבואר בתוס' ישנים יומא ל"ט ד"ה וא' וז"ל וא"ת איך הוא כלי שרת הלא כ"ש גמורות עבודתן מחנכתן וזה אין בו שום עבודה וכו' ע"ש א"כ ר"ש דס"ל בש"ס הנ"ל דשחיטה לאו עבודה ול"ה כ"ש ואין מועלין בסכין שוב שחיטת נשים פסולות דחשודי אלפ"ע א"כ מתורץ קו' הבי"צ דהא הש"ס מוקי לה דאתי' כר"ש ולדידי' לא אשתרי שבת אצל נשים בשחיטה דהא שחיטתן פסול והבן ויש לפלפל בזה ובאתי רק להעיר ואכמ"ל. י"ד) ובדברי הגוו"ר הנ"ל באות י"א אמרתי דבר מחודד מאוד דהנה המפו' מקשי' אהא דבעי בגמרא חולין י"א מנ"ל דאזלינן בתר רוב הלא מבואר ב"ב כ"ג דאזלינן בתר קרוב דכתיב והי' העיר הקרובה ורובא וקורבא אזלינן בתר רובא וא"כ כיון דשמעינן מקרא דקרוב מועיל כ"ש דמועיל רוב עכ"ק ונראה לתרץ בס"ד דהנה הפלתי סו"ס ס"ג הקשה קושיא מושכלת איך אפשר לומר דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ולא אחר הקרוב הא מבואר בסוטה מ"ה ע"ב דדרשינן מדכתיב ולקחו זקני העיר דאם נמצא סמוך לעיר שאין בו בי"ד לא הי' מודדין לאותו עיר אלא מודדין לעיר שיש בו בי"ד עיי"ש, והרמב"ם בריש ה' סנהדרין פוסק דחובה על העיר לקבוע בה בי"ד אם יש בה מנין מאה ועשרים אנשים ע"ש וא"כ העיר שלא הי' בה בי"ד בודאי משום שלא הי' בה מנין מאה ועשרים אנשים והעיר שהי' בה בי"ד הי' לה מכין ק"כ אנשים א"כ א"נ רוב וקרוב הולכין אחר הרוב דהרוב עדיף א"כ למ"ל קרא ע"ז הא בלא קרא נדע שמודדין להעיר שיש בה בי"ד אף דהוא רחוקה כיון דעכ"פ איכא בה רוב ורובא עדיף עכ"ק והיא קו' מושכלת. ונראה לתרץ עפ"י דמבואר בבכורות דף י"ח ע"ב ובירושלמי סוטה פ"ט ה"ב דס"ל לרבנן דאם נמצא החלל מכוון בין שני עיירות ואין ידוע איזהו העיר חייבת להביא העגלה ערופה דס"ל לרבנן דשנים מביאין עגלה בשותפות כיון דא"א לצמצם וליכא החיוב אלא על חדא ע"כ מספק מביאין בשותפות ע"ש, והנה קיימ"ל ביו"ד קי"א ס"ו דאם נפל איסר לקדירה ואינו ידוע לאיזה מהם נפל דאמרינן דכל מה שנכנס בגדר ספק מצטרפין לבטל דהמה כקדירה אחת ועיי"ש ברשב"א ובדרישה דאפי' בשני בני אדם ואפי' אם לעולם לא יתערב השתי קדירות מ"מ מצטרפין עיי"ש. ודעת זקיני הש"ך ז"ל ס"ק ט"ו ובפרמ"ג שם דאף באיסר תורה אמרינן כן עיי"ש. א"כ שפיר משכח"ל כגון שהי' ב' עיירות שלא הי' להם בי"ד והי' בכל אחד ואחד מהם מספר מאה אנשים ובהצטרפם יחד הי' ב' מאות וכיון דאין לכל אחד ואחד שיעור שיהי' להם בי"ד והרי שניהם נכנסו בגדר ספק א"כ הרי המה כעיר אחת א"כ לק"מ קו' הפלתי דשפיר משכח"ל שהי' החלל מכוון בין שני עיירות ולא הי' להם בי"ד כיון דלכל אחת לא הי' לה המספר מאה ועשרי' אנשים והמה הי' הקרובות והעיר השלישי שהי' בה בי"ד הי' הרחוקה וא"כ כיון דהשני עיירות הקרובות שנכנסו בגדר ספק מצטרפין הרי יש בהן הרוב וא"כ הוי הסברא למדוד להשני עיירות הקרובות שיש בהם גם הרוב, לכן צריך קרא שימדוד להעיר שיש בה די"ד, וא"כ לא קשה קו'