שו"ת בנין דוד קיז

דבקדשים אחע"א דילמא מש"ה חל מעילה אחלב משום דאיסר מעילה מוסיף לענין שלכ"א ותוס' ביבמות כ"ג כתבו דבמוסיף ס"ל לר"י דאף קל אחמור נמי חל וא"כ מאי ראי' דבקדשים אחע"א עכ"ק. אמנם לסברת הנועה"מ הנ"ל דזה לא מקרי מוסיף רק הרחבת האיסר א"כ שפיר שמעינן דבקדשים איסר חל על איסר וכמובן. ולפי"ז שפיר מתורץ קו' השאג"א דילמא ס"ל להאי תנא דבקדשים אחע"א מקרא דלה' ויוהכ"פ חל מטעם דהוי מוסיף בשלכ"א דז"א דאי נימא דהאי תנא ס"ל דשלכ"א הוי איסר מוסיף א"כ שוב נימא דגם בקדשים אאחע"א וקרא דמעילה דחל מטעם איסר מוסיף בשלכ"א ודו"ק ונכון הוא בס"ד. ח) ועוד נ"כ לתרץ קו' השאג"א הנ"ל דילמא ס"ל דבקדשים אחע"א ויוהכ"פ הוי מוסיף מכח שלכ"א דלכאורה יש להעיר מנ"ל להש"ס למילף דבקדשים איסר חע"א מדאמרה תורה יבוא איסר מעילה ויחול על איסר חלב לפי המבואר במס' מעילה דצירף את המעילה לזמן מרובה חייב ואף שלא הוי בכזית בכדי אכילת פרס אעפ"כ חייב ובכה"ת צריך להיות כדא"פ וא"כ הרי הוה איסור מוסיף דמתחילה ל"ה חייב רק אם אכל כזית בכא"פ וע"י ההקדש נתוסיף דחייב אף לאחר שיעור אכילת פרס אפי' לזמן מרובה, אמנם לפי סברת הטעם המלך דשלכ"א ל"ח מוסיף משום דלא נתוסף איסר חדש וזה מקרי רק הרחבת האיסר וא"כ ה"ה אם לא נתוסף דבר חדש רק הרחבת הזמן ג"כ לא מקרי מוסיף כיון דלא נתוסיף שום דבר חדש דהרחבת הזמן הוא במכוין כמו הרחבת האיסר ול"ה מוסיף ושפיר שמעינן דאחע"א בקדשים דא"א לומר מטעם דהוי מוסיף דבמעילה מועיל צירוף לזמן מרובה, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הש"א הנ"ל דילמא ס"ל להאי תנא דל"א איסר כולל רק איסר מוסיף ויוהכ"פ הוי מוסיף מפאת שכ"א וטומאה חל דבקדשים אחע"א דז"א דאי נימא דס"ל דשלכ"א הוי איסר מוסיף ע"כ דאזיל בסברא זו דמוסיף מקרי אף דלא נתוסף דבר חדש רק הרחבת האיסר כמו שלכ"א מקרי ג"כ מוסיף א"כ הרחבת הזמן נמי איקרי מוסיף שוב לא מוכח מקרא דכל חלב לה' דבקדשים אחע"א דילמא מטעם דהוה מוסף דמעילה מצטרף לזמן מרובה, וע"כ דהמ"ד דסובר דבקדשים אחע"א ס"ל דמוסיף מקרי רק דבר חדש ולא הרחבת האיסר והרחבת הזמן וא"כ שוב לא מקרי יוהכ"פ מוסיף מטעם שלכ"א ומתורץ קו' השאג"א לנכון בס"ד. ט) ובהיותי בזה אמרתי דבר נחמד לבאר דברי הש"ס כריתות דף [כ"ג ע"ב] דקאמר תדע דבקדשים אמרינן אחע"א דהא רבי ס"ל אחע"א באיסר חמור על קל ובקדשים שמעינן דס"ל איסר קל חל על איסור חמור דתני' כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסר מיתה וחלב איסר כרת ומעילה חל אחלב וע"כ דבקדשי אמרינן אחע"א. ומדקדקים דלמ"ל להש"ס להקדים דרבי ס"ל דאיסר חמור חל על קל הא אפי' אם יסבור בחולין אאחע"א אף באיסר חמור על קל מכש"כ יהי' מוכח מקרא דבקדשים אמרינן אחע"א עכ"ק. ונראה לי בס"ד דבשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' כ"ד הקשה מנ"ל מקרא דבקדשים אחע"א הא בפסחים ל"ג אמרינן דלרבי איכא מיתה במעילה בשוה פרוטה אע"פ שאין בו כזית וא"כ שפיר רבה רחמנא אימורי קדשים קלים למעילה בפחות מכזית שהוא ח"ש לגבי חלב ואיסר מעילה שפיר חל עלי' דהוי ש"פ ואיסר חל אח"ש כמ"ש התוס' שבועות כ"ג ומנ"ל דבקדשים אמרינן אחע"א והניח בצ"ע. אמנם באמת הדבר נכון דלזה לא צריך קרא בקדשים דחל אאיסר קל דבחמור על קל אפי' בחולין חל אלא ע"כ דהקרא מיירי בכזית דבחולין בכה"ג אינו חל ורבי רחמנא קרא דבקדשים איסר חל על איסר, א"כ שפיר מתורץ דקדוק הנ"ל דהי' מוכרח הש"ס להקדים דבחולין ס"ל בחמור על קל אחע"א ואז מוכח דבקדשים אחע"א אפי' בקל אחמור ודו"ק כי דבר נכון הוא בס"ד. י) באות ב' בדף י"ט העיר כת"ר שיחי' בהא דקאמר בשבועות דף כ' דנשים חייבות בקידוש היום ד"ת דכתיב זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והקשו בתוס' דניקוש להיפך כל שאינו בזכירה אינו בשמירה ותי' דלחומרא מקשינן ולפימ"ש בפרמ"ג בפתיחה כוללות ח"א אות ו' דהא דלחומרא מקשינן הוא רק מכח ספק וסד"א מה"ת לחומרא אבל עונש ליכא א"כ להרמב"ם דס"ל סד"א מה"ת לקולא שוב אינם חייבות רק מדרבנן והגמרא קאמר דחייבות מה"ת עכ"ק כבר קדמו בזה בהקובץ על הרמב"ם ה' שבת ריש פכ"ט בשם זרע יעקב עמ"ס ברכות ובהשקפה ראשונה אמרתי ע"ד הפילפול דנודע קו' הראשונים על הרמב"ם דספיקא מה"ת לקולא א"כ למ"ל קרא בספק ממזר ותי' הפ"י והש"ש ש"א פ"א דצריך קרא אפי' ברובא איסורא ובתוס' חולין י"א הקשו דניליף רוב מכל קרבנות דדחו שבת וכ"ח שימצא טריפה וחילל שבת ותי' בתולדות אברהם מהגאון הקדוש ז"ל דהא ע"כ כוונת התוס' דנילוף משחיטה דלאחר שחיטה הי' בודקין הקרבנות מכל י"ח טריפות וא"כ י"ל דממנ"פ דוחה שבת אם יהי' כשר הקרבן שפיר דחה ואם ימצא טריפה הרי הוי מקלקל ופטור לר"י אבל אי מקלקל בחבורה חייב, שפיר ילפינן משם רוב עיי"ש ולכאורה הא במשנה זבחים ר"פ כל הפסולין מבואר דנשים שוחטין אפי' לכתחילה, אפי' בקדשים, א"כ דילמא הי' השחיטה ע"י נשים. אך זה טעות דהא גם נשים מחייבות בשמירת שבת, ושפיר מתורץ קו' הנ"ל להרמב"ם דספיקא לקולא לא לחייבי נשים ולהנ"ל א"ש דהא דס"ל להרמב"ם דספיקא לקולא הוא רק במסקנא דגם נשים חייבות בשמירת שבת דבלא זה לא שמעינן רוב וגם הרמב"ם מודה דאזלינן לחומרא ודו"ק. י"א עוד כראה לתרץ בסיגנון הנ"ל דהנה הגוו"ר כלל ז' ד"ה ודע כתב, דהרמב"ם יליף דסד"א מה"ת לקולא, מהא דמבואר במנחות ה' דמן הבקר להוציא הטריפה, ומסיק דבטריפה הניכרת ל"צ קרא דמקמל"ן מבע"מ נפקא, ולאיטרפא והדר אקדשי' ג"כ ל"צ קרא דממשקה ישראל נפקא, או מכל אשר יעבור תחת השבט, וע"כ בטריפה שאינה ניכרת ואקדשי' והדר אטרפי' וקשה הא בלא"ה אסור מספק דילמא איטרפא מקודם, וע"כ שמעינן מזה דסד"א מה"ת לקולא עכ"ד. ולכאורה יש להעיר דמנ"ל דג' בל"ת אזלינן לקולא, הא מהכא לא שמעינן רק לאו הבא מכ"ע, דהוי כעשה, וכאשר מצדד הפמ"ג באו"ח שמ"ד במ"ז, והדברים עתיקין בהאחרונים אמנם בריט"א בבכורות פ"ג מ"ה כתב דאדרבה בעשה גם הרמב"ם מודה דאזלינן לחומרא, דחזינן דעדל"ת דעשה חמורה מל"ת, עיי"ש, ונודע בזה שיטת הרמב"ן פ' יתרו דעשה תמורה דהוא מאהבה, ומש"ה אמרינן עדל"ת, וכבר הקשו מש"ס יבמות ז' דאמרינן מכדי כל עדל"ת לאו ל"ת חמיר מיני' ופירש"י דלוקין ע"ש, ובגדולי האחרוני' כתבו דתלי' אי אמרינן עדל"ת במקדש או לא דאי עדל"ת שבמקדש דל"ת שבקדש חמיר, ואפ"ה בכה"ת