שו"ת בנין דוד קטז

י"ל דאכלו כששחט ברה"ר וכקו' הדע"ת ומתורץ לנכון בס"ד. ד) עוד נראה לתרץ לפי הנודע בהמפורשים דבאיסר עשה ח"ש מותר ובאמה"ח ח"ש אסור וא"כ מאי מקשה התוס' איך חל אבמה"ח על עשה דא"ז הא שפיר חל אף בכזית מטעם כולל ועכצ"ל דקו' התוס' לשיטת הפמ"ג יו"ד סי' ס"ב ס"ה דבא מה"ח דחלקו מבחוץ פטור כמבואר בחולין ק"ג ח"ש מותר דל"ש חזל"א ועיין בפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות ט"ז בזה ושפיר הקשו בתוס' איך חל אבמה"ח על עשה דא"ז אבל נבילה דח"ש אסור שפיר חל אעשה דא"ז וא"ש ועיין פרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה ובגוו"ר כלל כ"ז דעשה דא"ז דהוי רשות הוא בכ"ש והרבה חולקים ע"ז ואכמ"ל. ה) ובני הרב הגאון מוה"ר צבי שליט"א מניימארק העיר לתרץ שיחי וקו' הדע"ת דלכאו' לפימ"ש המפו' דנשים יהי' פטורות ממ"ע דזביחה דהוי מצעשהזמ"ג דבשבת אי אפשר לשחוט ובקדשים דניתן שבת לדחות מ"מ הא שחיטות קדשים אינו אלא ביום ולא בלילה כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' מע"ק והוי מעשהזמ"ג ונשים פטורות וא"כ הרי שפיר חל אבמה"ח אעשה דא"ז מכח מוסיף לגבי נשים, אך נראה לחדש דבזביחה נשים מחייבות אף דהוי מצעשהזמ"ג דבש"ס חולין ק"א איתא פלוגתא אי אבמה"ח נוהג בטהורה ובטמאה ור"מ ס"ל דאינו נוהג בחי' ועוף וקאמר דטעמא משום דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך וכתיב בתרי' אבמה"ח דמשמע דוקא בהמה, והרמב"ם פוסק בה' שחיטה פ"א הי"ג דדגים וחגבים אינם טעונין שחיטה ולפיכך מותר לאכלן חיים וכתב הכ"מ דלפיכך גם אמותר לאכלן חיים קאי ופסק כחכמים דכל שאין טעון שחוטה אין אבמה"ח נוהג בהן וכתב הראש יוסף במקומו דאפשר דמהקישא נפקא זאת דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך וכתיב בתרי' אמ"ה דמשמע כל שאינו בשחיטה אינו אסור משום אמ"ה עיי"ש שהאריך בזה. ולפימ"ש התוס' שבועות דף כ"א דהא דנשים מחייבות בזכירת שבת משום כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ולא דרשינן איפכא כל שאינו בזכירה דהוי מעשהזמ"ג אינו בשמירה משום דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ע"ש וא"כ ה"ה הכא דאיכא היקש אבמה"ח ועשה דזביחה דרשינן לחומרא כל שישנו באבמה"ח ישנו בעשה דזביחה אף דהוי מצות עשה שהזמ"ג ושפיר הקשו בתוס' איך חל אבמה"ח על עשה דא"ז כיון דגם נשים חייבות בעשה דא"ז כמו בהלאו שפיר קשה איך חל, ולפי"ז שפיר יהי' מובן למה הקשו דוקא מאבמה"ח ולא מנבילה דבאמת לא קשה קושיית התוס' דהא חל מטעם דעל עשה נשים פטורות וע"כ כיון דחייבות באמה"ח חייבות גם בעשה דא"ז וא"כ הקושי' דאיך חל נבילה אינו רק אי ידעינן דאיסר אבמה"ח חל וחל גם האיסר א"ז דאי לא ידעינן דחל איסר אבמה"ח א"כ נשים פטורות מעשה שא"ז שוב שפיר חל לאו דנבילה מטעם מוסיף בנשים ולכן הקשו רק איך חל אבמה"ח על עשה דא"ז ודו"ק היטיב אמנם נראה דר"מ ל"ל הך הקישא דזביחה תלוי' באבמה"ח דהפרמ"ג בהפתיחה לה' שחיטה שורש ה' הקשה לשיטת דוזבחת הוא רק תיקון הלאו של אבמה"ח או נבילה אבל לא הוי עשה בפני עצמה א"כ לר"מ דס"ל בחולין ק"ב דאבמה"ח אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד לא בחי' ועוף האם נימא דבחיים לית בי' איסר כלל דאבמה"ח אינו נוהג בהן וכי נימא דמחיים מותרין לגמרי זה דבר שאין הדעת סובלתו ועוד מה נעשה לסוגיות הש"ס בחולין פ"ו ע"א גבי חש"ו ששחטו בלא אחרים רואין פטור מלכסות ולענין אותו ואת בנו מתיר ר"מ לשחוט אחריהן ובגמרא מ"ט הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין וכי מה איירי רוב אפי' מיעט כמי דר"מ חייש למיעוטא סמל"ח וכו' ומה קושיא נימא דלכך אמרינן רוב מעשיהן מקולקלין משום דקאי נמי אחי' ועוף דהא קאי בכיסוי דם דאינו נוהג אלא בעוף ובחי', ובחי' ועוף ליכא חזקת אבמה"ח ואיסר עשה דא"ז ג"כ ליכא כיון דהוא תיקון הלאו ואם לאו ליכא גם העשה ליכא ועכצ"ל דאה"נ דר"מ ס"ל דאיכא עשה דא"ז אף בחי' ועוף עיי"ש ומעתה הרי לר"מ ליכא למימר דהוה היקש לדרוש כמו דנשים חייבות באבמה"ח כ"כ חייבות בעשה דזבחים כיון דחזינן לר"מ דבחי' ועוף דליכא אבמה"ח אעפ"כ עשה דא"ז איכא וע"כ דלדידי' לא דרשינן ההיקש רק לענין דאינו נוהג רק בבהמה דכתיב בקרא אבל המ"ע דזביחה נוהג אף בעוף אע"ג דלית בי' איסר אבמה"ח וא"כ לדידי' שוב נשים פטורות מזביחה דהוי מעשהזמ"ג ושפיר חל נבילה על עשה דאינו זבוח ושפיר פריך הגמרא לר"מ דאיך אכל בשרא ומתורץ קו' הדע"ת דפריך דוקא לר"מ לשיטתו ודו"ק היטיב ע"כ דברי בני ונכון הוא, ו) וקו' הפרמ"ג הנ"ל דמאי פריך נימא דלכך רוב מעשיהן מקולקלין משום דבחי' ועוף ליכא שום חזקת איסר דאבמה"ח אינו נוהג לר"מ בחי' ועוף ואיסר עשה ליכא לריצב"א והניח בצ"ע יש ליישב לפי דברי הנ"ל דלר"מ דס"ל נוטלפ"ג אסור אף שלכ"א אסור ועל עשה דא"ז נוטלפ"ג מותר וחל מטעם מוסף רשיטת השאג"א הנ"ל א"כ לשיטתו מודה הריצב"א דיש איסר עשה בא"ז דמ"מ שפיר חל איסר אבמה"ח עליו מטעם מוסיף שלכ"א והבן. ז) אמנם בגוף סברת השאג"א הנ"ל דהיכא דנתוסיף איסר שלכ"א הוה מוסיף וכ"כ בשעה"מ ה' יסוה"ת אכן בטעם המלך מדחה דבריהם דבשלמא איסר הנאה מקרי מוסיף היינו לפי שנתוסיף בה איסר חדש מה שלא הי' כלל בראשון וראשון הי' מותר למכור או להנות ממנו הנאת הגוף כגון סיכה ושתיה ובאחרון אסור זאת אבל איסר שלכה"נ לאו חדש הוא אלא הרחבת האיסר זה לא מקרי מוסיף עיי"ש שהאריך בזה, לפי"ז נראה לפע"ד דבר נחמד לתרץ קושיית השאג"א בסי' ע"ו על הא דפריך במס' שבועות (כ"ד ע"ב) לרבא דס"ל דאמרינן איסר כולל באיסר הבא מעצמו מהא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוהכ"פ הא משכחת חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מיגו דחייל אתמרים חיילא נמי אחלב עיי"ש והקשה השאג"א לפי"מ שהעלה דהיכי דנתוסיף איסר שלכ"א מקרי מוסיף א"כ דילמא האי תנא ל"ל איסר כולל ויהכ"פ הוי מוסיף מטעם דאסור שלכה"נ והא דמחייב משום טומאה משום דס"ל כמ"ד בכריתות כ"ב דבקדשים איסר חע"א דתניא אשר לד' לרבות את האימורין ומאי פריך עכ"ק. ונלענ"ד לתרץ בס"ד דהנה הגאון מוהר"א ז"ל בספרו עמק יהושיע ה' יוהכ"פ העיר איך יליף הש"ס בכריתות כ"ג דבקדשים אחע"א מקרא דכל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסר מיתה וחייל אאיסר חלב דבכרת לפימ"ש השאג"א הנ"ל דיוהכ"פ חשיב מוסיף משום דנתוסיף שלכ"א והרי במעילה דלא כתיב אכילה כמו ביוהכ"פ א"כ אסור אף שלכ"א ומה ראי' מייתי הש"ס