שו"ת בנין דוד קטו

סימן נ"ב ב"ה אוהעל יע"א. לכבוד אהו' ב"ד ידינ"פ הרב הגאון החריף היחסן מו"ה יוסף פאצינאווסקי נ"י בק"ק פאביאניץ יע"א בעהמח"ס פרדס יוסף אחדש"ת באה"ר ספרו הנחמד פרדס יוסף הגיעני ולמלאות רצונו אשתעשע בדבריו היקרים א) בהקדמתו פרי עץ הפרדס העיר בדברי התוס' שבועות [כ"ד ע"א] ד"ה האוכל שהקשו למד"א לאו לא"ע אי איכא עשה דא"ז איך משכחת אבמה"ח דיחול על עשה דא"ז דהוא משנולדה, ותמה כת"ר דלמה לא הקשו דאיך משכחת נבילה דלוקין דבא חל אעשה דא"ז, ובחולין [כ"ז ע"א] פריך למ"ד מסוכנת אסור למ"ל קרא דנבילה, ומשני לעבור בל"ת והקשו בתוס' דאף למ"ד מסוכנת שרי קשה למ"ל קרא דנבילה ת"ל משום דא"ז, ותי' אה"נ דהל"ל ולטעמיך, ולפי"מ דמשני בל"ת א"ש ע"ש, אבל שוב יוקשה דאיך חל נבילה אעשה דא"ז. כבר קדמו בקושיא זו במקנה קדושין (ע"ז ע"ב) ד"ה פטור, וכתב דה"ה דהוי מצי להקשות מלאו דנבילה דאיך חל על איסר דאינו זבוח, וכתב לתרץ דגבי לאו דנבילה ואמה"ח כיון דעשה דא"ז קודם להן לעולם עכצ"ל דגזיה"כ הוא שיחולו על איסר שא"ז, כעין שכתבו התוס' בחולין (צ' ע"א) דמה"ט חל איסר גיד על אבמה"ח דמצותו בכך וא"א בענין אחר כה"ג אשכחן בזבחים ע' גבי חשב נבילה וחלב טריפה התורה אמרה יבוא איסר נבילה וטריפה ויחול על איסר חלב. והיינו מגזיה"כ, ע"ש דברי המקנה, והא דלא ניחא לתוס' בזה, דהא גופא קשיא נילוף מינה לעלמא דאמרינן אחע"א והא דחל איסר גיד על אבמה"ח דס"ל לריצב"א תירץ אחר שבתוס' חולין ע"ש. ובפשיטות נראה לפיענ"ד דלא קשה מידי דנבילה הוי מוסיף דמטמא ועיין תוס' זבחים [ע' ע"א] ד"ה רבא, ובתוס' חולין [ל"ב ע"א] ד"ה ורמינהו דנבילה חל על טריפה מה"ט עיי"ש ובשעה"מ פ"ז מאי"ב ה"ח ובכתב סופר סי' כ"א אות ד', והגם שהנוב"י מהד"ק חאו"ח סי' ל"ו מסתפק בזה אי נבילה מקרי מוסיף מכח דמטמא ובתנינא סי' י"ג בהג"ה שם הביא דברי התוס' יבמות כ"ג ע"ב ד"ה אר"י ובחולין קי"ז ע"ב ד"ה שאני דמשמע לכאורה דהוי מוסיף מכח דמטמא וכתב בהג"ה די"ל דאין ראי' משום די"ל דכוונת התוס' דאין ללמוד שאר איסורין מנבילה דחמור דמטמא אבל מוסיף לא מקרי עיי"ש וא"כ שפיר חל מטעם גזיה"כ כמ"ש המקנה ואי דניליף משם ז"א דעכ"פ גם להנוב"י ליכא למיליף מנבילה משום דהוי חמור, וכעת ראיתי בדע"ת ע"ה שחיטה בפתיחה אות ה' שהעיר בקושי' הנ"ל, וכתב ג"כ דהוי מוסיף מכח דמטמא ודלא כנוב"י הנ"ל וכבר קדמו בקושי' הנ"ל במקנה, ולדברינו מתורץ אף לשיטת הנוב"י דעכ"פ הוי חמור ולא נוכל למילף מהכא. וי"ל דהוי גזיה"כ דמצותו בכך וא"ש. ב) אמנם העיר לפי"ז בהערה מושכלת בהא דפריך בחולין [י"א ע"ב] לר"מ דחייש למיעוטא האיך אכל בשרא ואת"ל דלא אכל פסח וקדשים מא"ל דהא הנובי"ת יו"ד סי' ק"כ העיר בכל ספק בשחיטה ברה"ר יהי' מותר למ"ד בחולין ט' דנבילה מטמא ג"כ תרי ס"ט ברה"ר טהור ודחה דמ"מ האיסר במקומו אף שאינו מטמא, דבדבר השייך לאיסר והיתר אמרינן ספק לחומרא ואין חילוק בין רה"י לרה"ר, וכן מפורש בתוס' ב"ק [י"א ע"א] ד"ה דאין ע"ש, ובש"ש ש"ה פי"ב שביאר כן דכיון דהאיסור אינו בא ע"י הטומאה דמ"מ גוף האיסר לבעלה חל עליו לכן אינו תלוי בדין טומאה עיי"ש. וא"כ בלאו דנבילה דכל חלות הלאו על איסור שא"ז הוא משום דמטמא כנ"ל וח"כ גם האיסר יש לו דין טומאה א"כ שוב נימא ספק ברה"ר יהי' מותר ולא יחול לאו דנבילה, ועכצ"ל דבכה"ג דהוי ספק ברה"ר יהי' אסור רק מכח עשה דא"ז וא"כ לפימ"ש בהגהות מל"מ פ"א מה' יו"ט דבאיסר עשה גם ר"מ מודה דלא חיישינן למיעוטא ע"ש א"כ מאי פריך איך אכל בשרא הא משכחת ליה שאכל בפני ג' אנשים והוי רה"ר ולא יחול הלאו ובפרט בהא דפריך פסח וקדשים מא"ל הרי העזרה הי' רה"ר כדאיתא בפסחים י"ט א"כ נשאר רק עשה ומודה ר"מ והניח בצ"ע ע"ש, ובאמת לפי מה שכתב התוס' בזבחים ע' ע"א ד"ה וחד שכתבו וז"ל דהא דלא נפקא לי' לר"מ מהיכא דנפקא לי לר"י משום דר"מ לטעמי' דאית לי' אחע"א ע"ש א"כ לק"מ אר"מ דלר"מ שפיר חל נבילה על איסר א"ז אמנם כבר תמהו במקומו בהגהות רע"א ובראש יוסף דהיכן מצינו דר"מ אית לי' אחע"א אפי' בלא כולל או מוסיף ובמקום אחר הארכתי בזה ואכמ"ל. ג) והנלענ"ד לתרץ קו' כ"ת שיחי' בצירוף קו' הדע"ת דלכאורה מאי הקשו התוס' איך חל אמה"ח על עשה דא"ז לפי הנודע שיטת מהרש"ל בשבועות כ"ג דלר"ש דכ"ש למלקות גם שלכ"א אסור, והמהרש"א תמה דא"כ גם כר"י דח"ש אסור מה"ת יהי' גם שלכ"א אסור והשעה"מ בפ"ה מיסוה"ת הקרני ראם תירצו דלר"י דח"ש אסור מסברת חזכ"א א"כ בשלכ"א לא שייך חזכ"א דכל מה שיצטרף יהי' שלכ"א משא"כ כ"ש לר"ש אסור בלא חזר"א ושפיר חייב בשלכ"א וא"כ לפימ"ש בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תל"ט דכל דכתיב גבי נבילה לרבות ח"ש אתאי דליכא למילף מחלב דהוא בכרת ע"ש וכן הוא בירושלמ' נזיר הובא בב"ט בפ"א מדין עדל"ת ע"ש א"כ הרי בנבילה ח"ש אסור בלא סברת חזל"א שוב גם שלכ"א אסור בנבילה ונודעים דברי השאג"א בסי' ע"ו דהיכא דאיסר האחרון מוסף מכח שלכ"א הוי מוסיף ע"ש א"כ שפיר חל איסר נבילה על עשה דא"ז ומש"ה א"ש דלא הקשו בתוס' רק מאמה"ח ולא מנבילה, והנה כבר נודעים דברי הפלתי בסי' פ"ז דלמ"ד דנוטל"פ אסור מה"ת גם שלכה"נ אסור דשלכה"נ לא גרע מנוטל"פ ע"ש וא"כ לר"מ דס"ל בע"ז ס"ח דנוטל"פ אסור הרי בכל איסורים גם שלכ"א אסור וליפמ"ש ההמ"ג המ"א בפ"ב דאע"ג דדרשינן מהטמאים לאסור היוצא זה דוקא באיסר לאו אבל באיסר עשה היוצא ממנו שרי ע"ש, ומעתה לפי"מ שהסבירו המפו' סברת המ"ד דנוטל"פ אסור דלכאו' כיון דאינו ראוי לאכילה אמאי יה' אסור ולמה בסרוחה מעיקרא שרי וכתבו כיון דכבר חל עליו האיסר היוצא דאע"ג דאינו ראוי לחול עליו שם איסר מ"מ אם כבר נאסר שוב לא פקע עכ"ד, וא"כ באיסר עשה אם הוא נוטל"פ מותר כיון דעתה אינו ראוי' לאכילה וא"כ לר"מ לשיטתו שפיר יכול לחול איסר נבילה ואיסר אבמה"ח על עשה דא"ז ושפיר פריך לר"מ איך אכל בשרא דלר"מ לשיטתו לא צריכין לתירץ דנבילה חל מטעם דמוסיף על טומאה דבלא"ה חל מטעם דבהאיסר לאו אסור אף נוטל"פ וא"ש וארוחנא בזה לתרץ קושיית הפלתי בבית הספק אמאי פריך דוקא לר"מ הא גם ר"ע ור"י ס"ל דחיישינן למיעוטא עיי"ש ולהנ"ל הדבר נכון דרק לר"מ דס"ל נוטל"פ אסור קשה איך אכל בשרא אבל לשאר תנאי