שו"ת בנין דוד קיג

א"כ לר"ל דס"ל פסחים דף כ"ט דמב"מ בטל ס"ל דכל איסורין הוי איסור חפצא א"כ לא מוכח כלל טעכ"ע מג"נ כקו' העולם דהא מש"ה מגעילין שלא יהי' כטובל ושרץ בידו ומתורץ קו' הגרע"א ז"ל דלר"ל א"א למילף כלל טעכ"ע מגע"נ והבן כ"ד מורך אוהבך אה"ר. ה"ק דוד דוב מייזליש סימן ג' ב"ה אוהעל יע"א לכ' אה' חתני מחמד נפשי הרב הה"ג בצו"ק חו"פ בנש"ק מו"ה משה אהרן האלברשטאם שליט"א אב"ד דק"ק קאלאשיטץ יע"א אחדש"ת באה"ר, עד"ש בראובן שהי' נושה בשמעון ושמעון בלוי ויש לו שטר מלוי ושמעון הוא אלים ואינו ציית דין, אי שייך שיעבודא דר"נ להוציא מלוי וליתן לראובן עכ"ש תשובה א) הנה מבואר בחו"מ סי' פ"ו סעי' ט' ברמ"א, במי שיש לו בידו פקדון של עכו"ם או של מומר לעכו"ם, והם חייבים לאחרים ובאים להוציא מיד המחזיק בנכסיהם, והמחזיק אומר שמתיירא להוציא הנכסים מידו, פן יבא העכום והמומר לחזור ולגבות ממנו הדין עמו, ע"ש ובביאור הגר"א ז"ל הביא דברי הש"ס ב"ק [קי"ז ע"ב] ההוא גברא דהוה מפקיד לי' כסא דכספא, סליקו גנבא עליוי' שקלה יהבה להו' אתא לקמי, דרבה פטרי' א"ל אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא, אלא אמר ר"א חזינן אי איניש אמיד היא אדעתא דידי' אתי ואי לא אדעתא דכספא אתי, ע"ש אלמא אינו מחוייב למסור ממונו בשביל פקדונו כש"כ בכה"ג, ע"ש ומבואר בשער משפט סק"י דפשוט דה"ה אם יש לו פקדון של ישראל אלים המוחזק באלמות, וירא שיתבענו שנית דג"כ דינא הכי, דל"ש שיעבודא דר"נ, אולם הביא דברי תשו' מוהריט"ץ סי' מ"ט שכ' בלוי שהלוה לראובן וראובן לשמעון ולוי בא להוציא מיד שמעון מדר"נ ושמעון טוען שהשטר ביד ראובן והוא אלים וירא שיחזור ויתבענו, ופסק בפשיטות דשמעון חייב לשלם ללוי, ואי משום דראובן אלים אנו אין לנו אלא שנכתוב לו שובר מבי"ד ונגזור על ראובן שאל ישכן באהלו עולה, ואי משום שראובן אלים ויחזור ויתבענו, מה לנו לאלמותו להפסיד ללוי, עכ"ד ולכאורה הוא היפך מדין זה דחיישינן בישראל מומר שיחזור ויתבענו שנית וא"צ הנפקד ליתן הפקדון להנושה, וכ' השעמ"ש להצדיק דברי המוהריט"ץ והוא משום דמבואר במוהר"ם הטעם דלכך א"צ הנפקד ליתן הפקדון להנושה משום שירא שיחזור ויתבענו ויהי' מוכרח ליתן להמומר שנית משום דדמי לפקדון שאנסוהו נכרים ליתן להם הפקדון שהדין הוא שיכול ליתן להם ופטור לשלם, כמבואר בסי' רצ"ב ס"ח וא"כ יש לחלק דדוקא בפקדון הדין כן שהאנסים אונסים אותו על גוף הפקדון משא"כ בהלואה כה"ג חייב לשלם למלוה הראשון דכיון דמלוה להוצאה ניתן, הוי כאנסוהו ליתן לו ממון אחר. כמש"כ הרא"ש בפ"ק דגיטין והטו"ז בסי' קכ"ו סכ"ב לענין מע"ש. וא"כ יפה פסק המוהריט"ץ דמיירי בהלואה דאין חוששין לאלמותו של מלוה השני, דכיון דמשתעבד למלוה הראשון מדר"נ ופקע השיעבוד מהשני, אף שהמלוה השני יכופו לפרוע שנית, מה לו למלוה הראשון מדר"נ ופקע השיעבוד מהשני, אף שהמלוה השני יכופו לפרוע שנית מה לו למלוה הראשון בכך כיון דבע"ד דידי' הוא, והשני אנסו ליתן לו ממון אחר, עכ"ד א"כ בנ"ד דמיירי בהלואה שפיר מוציאין מלוי ליתן לראובן אף שיצטרך לוי לשלם לשמעון שנית. אמנם בהאי דינא דמהרי"ץ שיש שטר ביד המלוה השני ואינו רוצה להחזיר לו השטר להלוה נשאר השע"מ בצ"ע לדינא, דכיון דאינו רוצה להחזיר השטר והוא אלים ויכול לתבעו שנית, ולא יספיק לו השובר מבי"ד א"צ לשלם לו עד שיקבל עליו המלוה את האחריות מן ההפסד שיגיע ללוה, דהוי כאלו התנה הלואה בעת הלואה שא"צ לשלם עד שיתן לו שטרו, והא לא נשתעבד להא יותר מלשני, ואם הי' לו תנאי עם המלוה השני שלא יכוף לפרוע אף המלוה הא' א"י לכופו לפרוע לו, ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד שאין להוציא מלוי ב) ובפרט לפי המבואר בשומ"ק סי' קס"ד באמצע ד"ה מ"ש וז"ל ולפענ"ד יש לתת טעם בזה, דהנה ענין שעבודא דר"נ לכאורה צ"ב דטעמא מאי אמרה תורה שיהי' משועבד לבע"ח של מלוה שלו, ולמה לא יכול לומר לאו בע"ד דידי את וממי שלויתי לזה אשלם, אך נראה דבר חדש, דהנה אנו קיימ"ל דזה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום א"כ זה השני נתחייב לשלם, ומה לו שישלם לבע"ח שלו או לבע"ח של מלוה שלו, וזה נהנה מזה ע"כ שפיר אמרה תורה שזה משועבד לבע"ח של מלוה שלו, ומוציאין מזה ונותנין לזה וכופין על מדת סדום, ובזה נראה דצדקו דברי הש"ך סימן פ"ו סעיף קטן ה' וכו' ולפי מה שכ' הדבר מבואר בטעמו, דכל שיש לו פסידא א"כ הו"ל זה נהנה וזה חסר א"כ מה לו בכך שזה נהנה, זה אסור לו להנות בחסרונו של זה, ובכה"ג לא חייבה תורה וזה ברור מאוד, עכ"ל א"כ לפי"ד השו"מ הדבר ברור בנ"ד כיון שיכול להגיע הפסד ללוי ל"א שדר"נ ואין להוציא ממון מלוי דזה נהנה וזה חסר לא אמרינן ואף דלא דרשינן טעמא דקרא, הלא כבר מבואר בח"ס יו"ד סי' רנ"ד דהיכא דנפיק חומרא כי נידרוש טעמא דקרא, אזי אזלינן לחומרא ודרשינן טעמא דקרא, עי' בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קמ"ח אות ב' שכן היא עיקר דלחומרא דרשינן טעמא דקרא ע"ש וה"ה שלא להוציא ממון דרשינן טעמא דקרא וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם או"ח סי' ע"ש א"כ שפיר י"ל כדברי השו"מ הנ"ל דסדר"נ הוא מטעמא דזה כהנה וזה לא חסר, א"כ בנ"ד דחסר לזה ר"א שדר"נ וא"צ לוי לשלם לראובן עד שיתן לו ראובן בטוחות על הזיקים שביכולת להיות לו מפני זה, ועי' בערה"ש חו"מ סי' פ"ו אות י"ג כנלפענ"ד בעזהי"ת. כ"ד חמיך אוהבך אה"ר ה"ק דוד דוב מייזליש בשולי המכתב ראיתי לדקדק על המשך דברי הש"ס במס' גיטין [ל"ז ע"א] דאיתא שם ת"ר אין לו קרקע וכו' ולחייב לו יש כו קרקע כותבין עליו פרוזביל מדר"נ דתניא ר' נתן אומר מנין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו מנין שמוציאין מזה ונותנים לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו תנן התם וכו' אבל שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמע וצריך ביאור על סמיכות הני תרי מימרא להדדי.