שו"ת בנין דוד קיב

במבשל חלב בחלב דאין איסור בב"ח חל על איסור חלב וכ"פ הרמז"ל פ"ט מה' מכ"א וכיון דבשר נכרי היא נבילה א"כ אין לחוש שמא בישלו בשר ואנן נבשל חלב דהא אינו חל איסור בב"ח על איסור נבילה ובאיסור נבילה ל"א טעכ"ע אלא ע"כ מוכח דטעכ"ע בג"ע הי' בשביל שאר איסורין ושפיר יליף הש"ס טעכ"ע מג"ע עיין ג"כ מזה בשו"ת הרי בשמים ח"א סי' נ' אמנם כ"ז הוא נכון דאי אמרינן דאיסור הנאה לא הוי איסור מוסיף אבל אי נימא דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף א"כ שפיר חל איסור בב"ח על איסור נבילה דיהי' מוסיף דבב"ח אסור בהנאה כנודע דברי הפוסקים וע"ש ברמז"ל ובנושאי כליו דמש"ה לא הוי הנאה איסור מוסיף דבאכילה לא נתוסף שום איסור רק איסור חדש לאסור בהנאה לכן לא מקרי איסור מוסיף וראיתי בספר יד המאיר להגאון מופת דורו מבראד ז"ל בסוף ספרו דבר נחמד דהא דאיסור הנאה לא הוי מוסיף הוא לר"י דס"ל דח"ש אסור מה"ת אבל לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת ואפ"ה באיסור הנאה מודה ר"ל דח"ש אסור [ע"ש שכתב מסברא דנפשי' ובאמת כן מבואר בירושלמי דמודה ר"ל באיסור הנאה דח"ש אסור כנודע] א"כ ממילא איסור הנאה מקרי מוסיף דהא נתוסף איסור אכילה ג"כ על ח"ש דהי' מותר וע"י שיחול האיסור הנאה יהי' ח"ש אסור באכילה וכ"כ בנדרי זרוזין סי' רל"ד ודפח"ח דלפי"ז לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת שוב חל איסור בב"ח על איסור נבילה ולפי"ז מה נעים יהי' מתורץ קו' הגרע"א ז"ל מנ"ל להש"ס דר"ל ל"ל טעכ"ע דילמא אית לי' אלא דס"ל דאין לוקין אטעכ"ע כיון דילפינן מג"ע ולא הוי אלא עשה דז"א דלר"ל א"א למילף טעם כעיקר מג"ע כקו' העולם דילמא משו בב"ח ציותה התורה להגעיל ואין לומר כנ"ל דאפילו אם בישלו העכו"ם בשר ואנן חלב לא יהי' איסור בב"ח דאין איסור בב"ח חל על איסור נבילה ומוסיף לא הוי דלא נתוסף ע"י האיסור הנאה איסור אכילה ולא מקרי מוסיף דז"א דלר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת וע"י שיהי' אסור בהנאה יהי' ח"ש אסור א"כ נתוסף איסור אכילה ומקרי מוסיף א"כ א"א למילף טעכ"ע לר"ל מג"ע דדילמא משום בב"ח ציותה התורה להגעיל ושפיר קאמר הש"ס דשממ"נ דר"ל ס"ל דטעכ"ע לאו דאורייתא ודו"ק היטב. ג) עונ"ל ליישב קו' הגרע"א ז"ל מנ"ל להש"ס דר"ל ל"ל טעכ"ע דילמא אית לי' אלא דאין לוקין דכיון דילפינן מג"נ לא הוי אלא עשה, דהנה הר"ת שם הקשה על שיטת הר"י דאורליינש דס"ל דאין לוקין אטעכ"ע נימא דאהדרי' קרא לאיסורא קמא ויהי' לוקין אטעם כעיקר, וראיתי בספר בית אל להגאון אבי השו"מ ז"ל בחידושיו למס' חולין שכתב לתרץ קו' הר"ת על הר"י דאורליינש דשם הוא ר"י מרא דשמעתא דס"ל ח"ש אסור מה"ת ובכל איסורין יש איסור לאו שלוקין עליהם היינו בכזית ויש איסורין שאין לוקין עליהם אלא איסור בעלמא היינו בח"ש דלא הוי אפילו עשה כמבואר בתוס' שבועות א"כ הסברא נותנת דנהי דאהדרי' קרא לאיסורא מי יימר דאהדרי' קרא לאיסור ועונש נימא דאהדרי' קרא שיהי' רק איסור בעלמא כח"ש ולא למלקות אבל לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת א"כ ליכא למימר דאהדרי' קרא שיהי' איסור בעלמא ולא עונש מלקות כח"ש דהא לר"ל ח"ש מותר ועכצ"ל כיון דאהדרי' קרא לאיסורא אהדרי' לאיסורא קמא למלקות ג"כ עכ"ד ע"ש ולפי"ז מתורץ שפיר קו' הגרע"א ז"ל דמנ"ל להש"ס דר"ל ל"ל טעכ"ע דילמא אית לי' אלא שס"ל דאין לוקין כיון דילפינן מג"ע לא הוי אלא עשה בעלמא ולפי הנ"ל ניחא דא"א לומר לר"ל דס"ל טעכ"ע מג"נ אלא דאין לוקין דאם יסבור ר"ל טעכ"ע מג"נ שוב יהי' לוקין ג"כ כקו' הר"ת דנימא אהדרי' לאיסורא קמא דאין לומר כנ"ל דכיון דאיכא איסור בח"ש אמרינן דאהדרי' לאיסורא כמו ח"ש דהא לר"ל ח"ש מותר מה"ת שוב אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא למלקות ג"כ ועכצ"ל דר"ל ל"כ כלל טעכ"ע מה"ת ודו"ק. ד) עונ"ל לתרץ קו' הגרע"א ז"ל דהנה הקשו המפורשים לשיטת הרשב"א דהא דאיצטרך למילף טעכ"ע מג"ע ולא ילפינן מקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן דמהתם לא שמעינן רק לאסור כשאוכל האיסור כשהיא בעין ולא כשהיא נתערב דהוי אמינא דבטל ברוב א"כ איך יליף הש"ס טעכ"ע מג"ע דילמא מש"ה ציותה התורה להגעיל דאין מבטלין איסור לכתחלה אמנם לשיטת הפוסקים דמן התורה מותר לבטל איסור לכתחלה יליף הש"ס שפיר טעכ"ע מג"נ והנה מבואר בשו"ת בית יצחק אהע"ז ח"ב סי' צ"ז אות ג' דהא דמותר לבטל איסור לכתחלה הוא דוקא אי נימא דביטל היא מצד הותרה ולא דחוי' אבל אי נימא דהוא מצד דחוי' אין מבטלין איסור מה"ת ונודע דברי גדולי האחרונים דלמאן דס"ל מין במינו בטל דמבואר בר"ן נדרים נ"ב דזה היא איסור וזה היא היתר דאף דאם יתבטל יהי' היתר בהיתר ואמאי בטל היינו טעמא דביטל הוא מצד דחוי' ולא הותרה ע"כ הרי שפיר מיקרי איסור והיתר ובמק"א הארכתי בזה א"כ לר"ל דס"ל בפסחים דף כ"ט דמין במינו בטל דזה מקרי היתר וזה מקרי איסור ע"כ ס"ל דביטל היא מצד דחוי' א"כ לדידי' אין מבטלין איסור לכתחלה היא מן התורה א"כ לא מוכח טעכ"ע מג"נ כקו' הנ"ל דילמא מש"ה ציותה התורה בהגעלה דאין מבטלין איסור לכתחלה ומתורץ קו' הגרע"א ז"ל ודו"ק. ובזה יהי' מתורץ קו' שהובא בישיע"ק יו"ד סי' ק' לשיטות הפוסקים דתרנגולת בנוצתה לא מקרי חתוכה הראוי להתכבד א"כ קשה הא דפריך הש"ס בנזיר כ"ט ע"א בשלמא לר"י וכו' אלא לריבר"ח אמר ר"ל הא קאכיל נבילה ומאי קושיא דילמא הכהן מערב העוף עם שאר עופות שהי' שם דהא מה"ת מותר לבטל איסור לכתחלה ולפי הנ"ל ניחא דלר"ל אין מבטלין איסור לכתחלה הוא מה"ת. ה) עונ"ל לתרץ קו' הגרע"א ז"ל, דהנה העולם מקשים לפי דברי הראשונים דילפינן מהטמאים לאסור צירן ורוטבן דכשהוא בפני עצמו חשוב כעיקר ולמאן דס"ל דל"א טעכ"ע היינו דבטל ברוב עי' שו"ת רע"א סי' קס"ו א"כ לפי מש"כ הר"ן ז"ל סוף ע"ז לדעת כמה פוסקים דס"ל דהקפידה התורה ואמרה תעבירו באש ואח"כ במי נדה יתחטא אבל לא טבילה ואח"כ הגעלה דיהי' כטובל ושרץ בידו א"כ איך ילפינן טעכ"ע מג"נ דילמא הי' הגעלה משום שלא יהי' כטובל ושרץ בידו והוא קושיא נפלאה ובפשיטות יש לומר לפי שיטת הריטב"א ז"ל פ"ב נדרים דכל איסורין הוי איסור גברא ולא איסור חפצא א"כ לא הוי כטובל ושרץ בידו דהא החפץ אינו אסור וכבר מבואר בגדולי האחרונים עיין בשו"ת בית יצחק או"ח סי' ב' אות הי' וביו"ד ח"א סי' קכ"ב אות ב' דלמוד"א מב"מ לא בטל הגם שזה איסור וזה היתר ע"כ ס"ל כשיטת הריטב"א דכל איסורין לא הוי אלא איסור גברא ולא איסור חפצא ע"כ שפיר הוי מב"מ ומדס"ל מב"מ בטל משום שזה איסור וזה היתר ואינו מב"מ ממש ס"ל דכל איסורין המה איסור חפצא ע"ש