שו"ת בנין דוד קי

בטל במקבל פקדונות, דהא לא יעבור כלל בב"י א"כ שוב נימא דאין בחא"ש מקו"ח מנותר, שוב נימא דב"י הו"ל להנל"ע דא"א לומר דלא בא לנתק הלאו אלא לתקן שלא יעבור מכאן ולהבא דהא שלא יעבור להבא הי' די ע"י השבתה בכ"ד, א"כ א"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק, ט) עי"ל קו' החו"ח דהנה מבואר בש"א דמש"ה ל"ה ב"י להנל"ע דהלאו כולל יותר לענין נשים, והנה התומים הובא ג"כ במנ"ח מצות נותר כ' לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דתמורה לא הוה להנל"ע דהלאו כולל יותר, הא חזינן גבי השבת העבוט דאף דחבל דברים שאין בהם תורת חזרה, מ"מ הוה נל"ע כיון דניתק למקצתו, ניתק לכולו, וכ' התומים לתרץ דדוקא בתמורה דהעשה הוא בשב ואל תעשה, אמרינן אם הלאו כולל יותר מהעשה ל"ה נל"ע, משא"כ גבי השבת העבוט כיון דהעשה הוא בקו"ע, אמרינן כיון דניתק למקצתו ניתק לכולו, ע"ש והנה כבר חקר המנ"ח אם מצות תשביתו הוא בשוא"ת, או הוא בקו"ע וכ' המנ"ח דלפי שיטת רש"י דתשביתו הוא ביטול ע"כ צ"ל דתשביתו הוא בשוא"ת, דהא הר"י הקשה על רש"י דהא לאחז"א לא מהני ביטול, וע"כ צ"ל לתרץ דלשיטת רש"י אמרינן דתשביתו הוא בשוא"ת, ושפיר אמרה תורה כשיגיע, זמן האיסור יהי' מושבת מחמץ ואף דהביטול הי' קודם זמן איסורא, מ"מ קיים מצות תשביתו דעכ"פ אין לו חמץ, ע"ש וכבר הבאתי לעיל באות ב' דברי הש"א לדידן דקיי"ל דחמץ לאחה"פ מותר הוה חמץ ברשותו ומהני ביטול גם לאחר זמן איסורא, אמנם קדוש זקיני במק"ח ז"ל דחה דבריו דהא א"א לו להשהות החמץ עד אחר הפסח, דיעבור בב"י ועל תשביתו, א"כ לפי הס"ד כעת דמותר להטמין ואינו עובר בב"י ומקיים גם מצות תשביתו כמבואר בפנ"י, שוב הוה חמץ ברשותו ומהני ביטול גם לאחז"א ולא קשה כלל קו' הר"י על רש"י ז"ל א"כ שוב נימא דגם לשיטת רש"י תשביתו הוא בקו"ע, ולא בשוא"ת, א"כ אמרינן כיון דניתק למקצתו ניתק לכולו ולא הו"ל ב"י לאו הכולל יותר מהעשה דלא יהי' להכל"ע אלא דהו"ל להכל"ע ואין לוקין, א"כ מתורץ קו' האו"ח דהא לפי הס"ד א"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק, י) עי"ל קו' האו"ח דהנה יש לומר דמש"ה ס"ל להרמב"ם ז"ל דב"י ל"ה להנל"ע, כפי המבואר בטו"ז סי' ת"מ סק"ד לתרץ דברי הר"י ז"ל דס"ל דחמצו של ישראל ביד עכו"ם עובר בב"י, הא במכילתא ממעט חמצו של ישראל ביד עכו"ם מבתיכם מה ביתך ברשותך וכו' וכ' לתרץ דהמכילתא ס"ל דגול"מ כמ"ד, והר"י ס"ל דלאו כמ"ד, דהא אמרינן בפסחים למ"ד גורם לממון כמ"ד חייב שפיר אם הוא באחריות ישראל, אלא למ"ד לכמ"ד מא"ל, ומשני ש"ה דכתיב לא ימצא, לפי"ז למ"ד לאו כמ"ד הא דאמר הכתוב בבתיכם לא קאי רק על החידוש דהוא רק בבתיכם ולא בבית עכו"ם נמצא דלא חילוק הכתוב בין הוא בביתו או בבית עכו"ם, אלא כשהחמץ של עכו"ם ואחריות על הישראל, משא"כ אם החמץ ממש של ישראל, דזה אינו חידוש אז אין חילוק דאפילו בבית עכו"ם אסור, אבל למ"ד גורם לממון כמ"ד אין כאן חידוש בחמץ שקיבל אחריות נמצא דכי מיעט רחמנא בבתיכם קאי אכל מילי הן על ממון ממש הן על גורם לממון דהא שוין הן, וע"כ חמצו של ישראל בבית עכו"ם פטור, ושפיר פסק ר"י לחייב המפקיד כי הוא פסק לכמ"ד אבל המכילתא פסק דכמ"ד ע"ש, א"כ כ"ז לענין ב"י אבל לענין תשביתו דכתוב תשביתו שאור מבתיכם, סוב דרשינן מה ביתך ברשותך דלא קאי על החידוש, א"כ בחמצו של ישראל ביד עכו"ם ליכא העשה דתשביתו, וממילא שוב הו"ל ב"י לאו הכולל יותר מהעשה לענין חמצו של ישראל ביד עכו"ם, ומש"ה שפיר לוקין אב"י, וכ"ז נכון כעת אבל לפי הס"ד דמותר לקבל פקדונות. א"כ בתיכם לא קאי על החידוש, וממילא גם בחמצו של ישראל ביד עכו"ם אינו עובר עליו בב"י ולא הוי לאו הכולל יותר מהעשה, שוב הו"ל ב"י ניתק לעשה ואין לוקין א"כ מתורץ קו' האו"ח דהא א"א לומר דאתא קרא לעבור בשני לאוין דהא לפי הס"ד כעת אין לוקין אב"י ודו"ק. י"א) עי"ל עפי"ד הש"א דב"י ל"ה נל"ע דהלאו כולל יותר מהעשה, אמנם לפי דברי הסדר המשנה דאם לפעמים העשה כולל יותר, שוב הוי נל"ע, והרי מבואר בפנ"י פסחים כ"ז דהא דל"מ ביטול לח"י היינו לענין העשה אבל לענין הלאו מהני ביטול דהא כתיב לך דאתה רואה של אחרים, ואם מבטלו הוי של אחרים, א"כ שוב ג"כ העשה כולל יותר לאחר הביטול, אמנם לפי"ד הפר"ח דה"ט דל"מ ביטול לח"י דב"י היא מטעם שלא יבוא לאכלה, וזה שייך גם לאחר הביטול, א"כ אין העשה כולל יותר דהא ל"מ כלל ביטול גם לענין הלאו, וכתבתי במק"א דלפי הס"ד דאינו עובר בהטמנה ע"כ א"א לומר דב"י הוא שלא יבוא לאכלה, דהא זה שייך גם אם הטמין, א"כ מתורץ ק"ו האו"ח דהא ל"י הס"ד דמותר להטמין, א"כ ע"כ ב"י אינו מטעם שלא יבוא לאכלה, וא"כ הני ביטול לענין הלאו ולא להעשה, והעשה, כולל ג"כ יותר מהלאו והו"ל ב"י להכל"ע ואין לוקין, א"כ א"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין ללקות, דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י, ודו"ק. י"ב) עי"ל לפימש"כ במק"א וכן מבואר בשו"ת מהרא"ש סי פ"ח דלשיטות דבח"ש אינו עובר בב"י, דאם יש לשני שותפים כזית חמץ דאף דאינם עוברים בב"י, כיון דכתיב לך בלשון יחיד, מ"מ מחויבים בתשביתו דנאמר בלשון רבים, ע"כ ל"ה ב"י נל"ע דהא אפשר לקיים את העשה בלא עבירת הלאו ולא אתי העשה לתקן הלאו ע"ש והנה מש"ה אינו עובר בב"י בח"ש דב"י חידוש הוא דאינו ברשותו אלא דעשאו כמבואר בפנ"י הנ"ל, וכבר מבואר לעיל בשם המק"ח דמש"ה חמץ אינו ברשותו אף דמותר לאחה"פ כיון דמוכרח לבערו שלא יעבור בב"י ולקיים מצות תשביתו וא"כ לפי הס"ד דמותר להטמין והוי חמץ ברשותו ועובר גם על ח"ש, ושוב הוי ב"י להנל"ע ואין לוקין, ומתורץ קו' האו"ח דהא לפי הס"ד הו"ל ב"י נל"ע, ואין לוקין וא"א לומר דאתא למלקות לעבור בשני לאווין דהא אין לוקין אב"י ודו"ק. י"ג) עי"ל עפי"ד המגי' להמל"מ, דמש"ה ל"ה ב"י נל"ע דתשביתו הוא ביטול ולאחז"א ל"מ לבטל דלאו ברשותי' והו"ל לאו שקדמה העשה. והנה כבר תמהו לפי"ד הריטב"א בסוכה ר"פ לולב הגזול, דערלה ותרומה טמאה אי לאו כתותי מיכתת שיעורי' כל שהוא ברשותו ואין לאחר זכות מקרי שלו, א"כ למה חמץ אינו שלו הא החמץ ברשותו ואין לאחר זכות בו, וכתב זקיני הגאון שר התורה מלאסק ז"ל בספרו חידושי הרד"ד עמ"ס פסחים לתרץ דהנה חזינן דאינו יוצא באתרוג השאול ואתרוג השותפים דקפדה התורה שלא יהי' לאחרים זכות, מש"ה באיסורי הנאה כיון דאין לאחרים זכות והוא ברשותו מקרי שלו לא