שו"ת בנין דוד קט

הבא אב המקדש לוקה, ולא הוי נל"ע דהעשה לא בא לתקן את הלאו למפרע שיהי' נל"ע, אלא העשה בא שלא יעבור מכאן ולהבא. וכ"כ בעשה דתשביתו העשה בא רק שלא יעבור מכאן ולהבא על ב"י ולא לנתק את הלאו וכ"ז לרבנן דס"ל דהשבתה בכל דבר אבל לר"י דס"ל דאבחא"ש וכ"ז לענין העשה אבל לענין הלאו דב"י אינו עובר אם משבית בכל דבר, כמבואר בש"א א"כ א"א לומר דהעשה בא שלא יעבור להלאה אבל יראה, דא"כ הי' יכול להשבית בכ"ד, ולמ"ל שריפה, אלא ודאי העשה בא לתקן הלאו לנתקו לעשה עכ"ד דפח"ח והנה מבואר בפסחים (כ"ז ע"ב] דמש"ה ס"ל לרבנן דתשביתו בכ"ד ולא ילפינן מקו"ח, מנותר דאבחא"ש, דהוי קו"ח שתחלתו להחמיר וסופו להקל, דאם לא מצא עצים יהי' יושב בטל, וכבר תמהו לשיטות דמהני ביטל לח"י א"כ לא יהי' יושב בטל דהא יהי' יכול לבטל, ותירצו דיהי' יושב בטל לאחז"א דל"מ ביטל דאינו ברשותו כיון דאסור בהנאה כמבואר בש"ס והנה הש"א סי' ע"ז העלה דלר"ש דס"ל דגורם לממון כממון דמי, ולדידן דקיימ"ל חמץ שעבר עלי' הפסח מותר, שוב הוי חמץ ברשותו של אדם דהא יכול להשהות החמץ עד אחר הפסח, ע"ש אמנם כבר תמהו עליו זקיני במק"ח סי' תל"א ומוח"ז בברוך טעם ז"ל דהא כיון דמחויב לבער החמץ מכח עשה דתשביתו וא"א להשאירו עד אחר הפסח דיעבור בב"י, א"כ אין מציאות להגיע לזמן היתר וליכא שום גורם לממון דהמשהה עובר בכל רגע ע"ש ועי' בשו"ת בית אפרים סי' מ"א בד"ה ואמנם, והנה מבואר בפנ"י דלפי הס"ד דמותר להטמין ואינו עובר בב"י ה"ה דמקיים מצות תשביתו ע"י הטמנה ע"ש ולפי"ז מתורץ קי' האו"ח דהא לפי הס"ד דאינו עובר בב"י בהטמנה ומקיים מצות תשביתו בהטמנה. א"כ שוב הוי חמץ ברשותו להשהות עד אחה"פ ע"י הטמנה. ומהני ביטל הם לאחז"א ונימא דאבחא"ש מקו"ח מנותר, דלא יהי' יושב בטל דהא יכול לבטל והוי ב"י להנ"ל, וא"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין דהא אין לוקין אב"י, ודו"ק. ג) עי"ל עפי"ד הנ"ל בשם הדו"ח דאי אמרינן תשביתו בכ"ד ל"ה ב"י להכל"ע והנה בתוס' כ"ח ע"א ד"ה אמרו וכו' הקשה הרשב"א לרבנן דאמרו דאש"ת וחטאת העוף שהם בשריפה, ניליף חמץ מנותר וכ' המנ"ח לתרץ עפי"מ שנסתפק המוצל מאש דבנותר עובר גם בח"ש, ולשיטות דב"י אינו עובר בח"ש א"כ א"א למיליף חמץ מנותר דמה לחמץ שאינו עובר בח"ש ע"ש והנה מבואר בפנ"י ביצה (ז' ע"ב) דה"ט דבב"י ח"ש מותר דב"י חידוש הוא דהא אינו ברשותו אלא דגלי לן קרא דעובר ע"כ אמרינן אין לך בו אלא חידושו היינו בכזית ולא בח"ש ע"ש, וכבר הבאתי לעיל דמש"ה מקרי חמץ אינו ברשותו דאסור לו להשהות עד לאחר הפסח דיעבור בב"י ועל תשביתו כדברי המק"ח והב"ט, א"כ ממילא מתורץ קו' האו"ח הנ"ל דהא לפי הס"ד דמותר להטמין, א"כ ל"ה ב"י חידוש ועובר גם בח"ש, א"כ יכולין למיליף מנותר דאבחא"ש, א"כ שוב הוי ב"י כהנ"ל וא"א לומר דקרא אתא לעבור בשני לאווין דהא אין לוקין דהוי להנל"ע ודו"ק. יד) עי"ל דמבואר בש"א הנ"ל דמש"ה כ"ה ב"י ככ"ע דהלאו כולל יותר מהעשה לענין נשים דפטורות מתשביתו דמצות עשהז"ג הוא, והבאתי לעיל דברי הסדר המשנה דאם לפעמים העשה כולל יותר מהלאו שוב הוי נל"ע א"כ לפי"מ שרצה הפנ"י לומר דלפי הס"ד דמותר להטמין. היינו דאינו עובר בב"י אבל העשה אינו מקיים בהטמנה, א"כ כ"ז נכון דב"י לא הוה נל"ע כעת דעובר בב"י גם בהטמנה. אבל לפי הס"ד דאינו עובר בב"י ואפ"ה העשה אינו מקיים בהטמנה, א"כ גם העשה כולל יותר מהלאו, והו"ל להנל"ע א"כ א"א לומר דקרא אתא לעבור עליו בשני לאווין דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק. ה) עי"ל עפי"ד הש"א הנ"ל דמש"ה ל"ה ב"י כל"ע דנשים פטורות מתשביתו והלאו כולל יותר מהעשה, אמנם לפי דברי הריטב"א והפנ"י קידושין כ"ט דמצוה שאפשר לעשות ע"י שליח נוהג גם בנשים אף דהוי מצות עשה שהז"ג, ועי' בש"ע סי' תל"ד סעי' ד' דתשביתו הוא ביטל מטעם הפקר ולא מהני עי"ש אולם מבואר בשע"ת שם דחמץ כיון דאינו ברשותו של אדם מהני גם עי"ש. ע"ש כבר מבואר בש"א סי' ע"ז דכיון דגלי קרא לא ימצא דעובר בב"י במקבל פקדונות מן העכו"ם, משום הואיל ואילו מיגנב ברשותי' קאי ובעי לשלומי כדידי' דמי, כש"כ חמץ דידי' דברשותי' קאי כיון דלאחר פסח שרי מה"ת מיקרי מה"ת ברשותו עש"ה א"כ שפיר לא הוי ב"י נל"ע דהלאו כולל יותר, דהעשה אינו נוהג בנשים, דא"א עי"ש דברשותי' קאי, ולפי"ז ממילא מתורץ קו' האו"ח הנ"ל דהא לפי הס"ד דאינו עובר ע"י קבלת אחריות, א"כ שוב חמץ אינו ברשותו, ומהני ביטל עי"ש, ותשביתו נוהג גם בנשים ולא הוי לאו הכולל יותר מהעשה והו"ל לאו הנל"ע, א"כ א"א כומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק. ו) עי"ל קו' האו"ח עפי"ד הש"א הנ"ל, דמש"ה לוקין אבל יראה דהלאו כולל יותר מהעשה דב"י עובר גם במקבל פקדונות באחריות דגלי קרא דלא ימצא, ואפ"ה ליכא העשה דתשביתו דמ"מ לא הוי שלו, ע"ש א"כ מתורץ קו' האו"ח דהא לפי הס"ד דאינו עובר בב"י במקבל פקדונות בכ"ה ב"י לאו הכולל יותר מהעשה א"כ שוב אין לוקין אבל יראה, וא"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין, דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק. ז) עי"ל קו' האו"ח דמבואר בהמגי' להמ"ל דמש"ה לוקין אב"י דהו"ל לאו שקדמה העשה דתשביתו הוא ביטול לשיטת רש"י ולאחז"א לא מצי לבטל, והנה בספרי יליף לן ביטול מכך בטל בלבך, ועי' בח"ס ז"ל בפסחים דרש"י והספרי שיטה אחת להם, דלכאורה מנ"ל דצריך ביטול הא כתיב לא יראה לך, א"כ כל שאין העין רואה אינו עובר, אכן כיון דגלי לן קרא דעובר בהטמנה, אף שאין העין רואה, מוכח דלא יראה לך, היינו ראיית הלב היינו להתייאש מלבו, ולכן ס"ל לרש"י דתשביתו היינו ביטול ע"ש א"כ מתורץ קו' האו"ח דהא לפי הס"ד דאינו עובר בב"י בהטמנה, א"כ אמרינן דלא יראה היינו ראיית עין. שלא יראה העין את החמץ, וזה מועיל אף לאחז"א, א"כ הו"ל ב"י להנל"ע ואין לוקין וא"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין, דהא לפי הס"ד אין לוקין אב"י ודו"ק. ח) עי"ל קו' האו"ח, דהנה מבואר לעיל אות ב' בשם הדו"ח דמש"ה לא הוי ב"י להנל"ע דהעשה בא לתקן שלא יעבור להלאה, ולא לנתק הלאו וכ"ז א"א תשביתו בכ"ד כנ"ל, ומבואר בש"ס דמש"ה ל"א אין בחא"ש מקו"ח מנותר, דיהי' סופו להקל דיהי' יושב בטל והקשו הא יכול לבטל ולא יהי' יושב בטל, וכ' הש"א והאו"ח לתרץ דנהי דגלי לן קרא דעובר בב"י במקבל פקדונות, מ"מ לא מיקרי שלו שיהי' יכול לבטל, ע"כ יהי' סופו להקל שיהי' יושב