שו"ת בנין דוד קח

ממנה את העובר ע"י סמים יש תקוה שתוכל עוד לחיות זמן זמנים טובא, אך אם ח"ו לא יצליחו בזה יוכל להיות שח"ו תמות מהרה, אם מותר לעשות כן ועיקר ספיקות השואל אם הא דמבואר במקשה לילד דמותר לחתוך העובר במעי' הוא דוקא אם נוכל להצילה בודאי משא"כ בספק הצלה אסור וכתב דמצד הדין יש להתיר אף הוא רק ספק דגם במקום ספק פק"נ לענין שבת מותר בספק כמו בודאי, וע"כ מפני ספק פק"נ של האם מותר להרוג העובר, ואך דיש לומר דכאן גרע עוד יותר מספק פק"נ דאם לא יעשו מאומה אזי יכולה עוד לחיות ואם תסתכן ע"י שיקבלו ממנה הולד תמות ח"ו מהרה, הלא מבואר בשבות יעקב ח"ג סי' ע"ה דמותר בכה"ג לכן מצדד להקל עפ"י הדין, וכתב דכל זה להלכה ולא למעשה ושוא"ת עדיף וחלילה לעשות מעשה בזה וסיים לבל להאמין ברופאים שנתייאשו ממנה כי לד' הישועה ע"ש ויש לומר דכ"ז מיירי באופן המבואר שם דגם לפי"ד הרופאים הוא חשש וספק סכנה מה שישלשלו הולד, וע"כ לא רצה להתיר משא"כ כעת שהרופאים אומרים שאין סכנה לשלשל הולד, ואם לא ישלשלו הולד היא בסכנה, שפיר יש לסמוך ולהקל. ה) אולם לכאורה יש לומר דכיון דמה שאנו סומכין על הרופאים שבזמנינו היא הכל מהטעם דעכ"פ דברי הרופא הוא כספק ובמקום ספק בק"נ אזלינן לקולא כידוע, א"כ שוב יש לומר דאפי' אם הרופאים אומרים שאם ישתלשלו הוולד לא יהי' סכנה ואם לא ישתלשלו יהי' סכנה י"ל דאעפי"כ דברי הרופא לספק יחשב, א"כ יש לחוש דע"י השלשול יהי' ג"כ סכנה אך י"ל דעכ"פ באם הרופא אומר לוודאי שע"י השלשול לא יהי' סכנה כלל, ואם לאו יהי' סכנה אז עכ"פ חשש קרוב היא לספק סכנה, והרבה יש לחוש לספק סכנה וע"כ הי' מקום לסמוך על הרופא וגם י"ל לפי המבואר בשבות יעקב ח"א סי' ס"ה דרוצה לצרף לסניף, באם שואלים לשני רופאים, די"ל דמש"ה לא סמכינן על הרופא דאומר בדדמי' ובשני עדים איכא דיעות דל"ח לבדדמי. אכן ז"א דלבסוף מסיק דרק ברופא אחד ישראל ורופא הב' עכו"ם יש לסמוך להתיר, ע"ש א"כ בזמה"ז דרובא דרובא פסולי עדות המה, א"כ קשה לומר דנסמוך עליהם. אך עכ"פ במקום סכנה ופק"נ, י"ל דאם שואלים שני רופאים מומחים זה שלא בפני זה ואומרים שסכנה היא אם לא ישלשלו הוולד, אז יש לסמוך במקום סכנה להתיר ועי' במס' גיטין (י"ט ע"ב) ר"פ כי הוה אתי לקמי' שטרא פרסאה, דעבוד בערכאות של כותים, מקרי להו לשני כותים זה שלא בפני זה במסלפ"ת, ע"ש וכ"כ בנ"ד אם ישאלו לשני רופאים מומחים זה שלא בפני זה עדיף יותר. ובאמת המורה צריך להיות מתון ומתון בענין חמור כזה. כי דרכם של הרופאים להפריז על המדה, וכבר נשאלתי בזה הרבה פעמים ואמרתי שב ואל תעשה וב"ה כי עלתה בטוב. וא"א להחליט בזה והעיקר שהמורה יחקור בזה ואחר התבוננת ודרישת הרופאים מומחים יפסוק הדין. ובמה שנוגע לדינא, הנה אם שני רופאים מומחים זה שלא בפני זה, יאמרו דעתם בהחלט שאם לא ישלשלו הולד יהי' סכנה, ואם ישלשלו לא יהי' סכנה, אזי המתיר יש לו מקום לסמוך להקל אך אם הרופאים יאמרו שגם אם ישלשלו הולד יהי' מקום ספק סכנה, וכהעובדא דמוחז"ל באבני צדק. הנה בזה יש לפלפל הרבה עפ"י הדין, ועי' במהר"ם שיק יו"ד סי' קנ"ה ובשו"ת בית יצחק ח"ב סי' קס"ב שהאריכו בזה אולם כבר הורה זקן כ"ק מוחז"ל דח"ו לעשות מעשה בזה ושוא"ת עדיף ולד' הישועה. כ"ד ידינ"פ הדוש"ת באהבה ה"ק דוד דוב מייזליש סימן מ"ח ב"ה אוהעלי יע"א לכ' אהו' בני מחמד נפשי יניק וחכים החריף כמ"ר אלעזר שליט"א א) ע"ד קו' האו"ח בפסחים (ה' ע"ב) דת"ר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר לא יראה לפי שנאמר לא יראה לך וכו' שלך א"א רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, יכול יטמין ויקבל פקדונות מן העכו"ם, ת"ל לא ימצא והקשה האו"ח דמאי פריך הש"ס למ"ל קרא דלא ימצא. נימא דאתא הקרא לעבור בשני לאווין, ואף דמבואר בתוס' ב"מ ר"פ א"נ דהיכא דאין לוקין ל"א דאתא הקרא לעבור בשני לאווין מ"מ קשה לשיטות דס"ל דב"י ל"ה להנל"ע א"כ נימא דאתא הקרא לעבור בשני לאווין ללקות שמונים ע"ש. ונראה לי לתרץ בעזהי"ת דהנה מבואר בש"א סי' ע"ז דמש"ה אמרינן דב"י ל"ה נל"ע דהלאו כולל יותר מהעשה, דהעשה לא שייך בנשים דהוה מצות עשהז"ג ע"ש והנה מבואר בסדר המשנה דאם לפעמים העשה כולל יותר מהלאו, שוב הו"ל להנל"ע אף דהלאו כולל יותר מהעשה, ע"ש והנה כבר חקר המנ"ח דנימא בטבל שנתחמץ לא יעבור בב"י דהא כתיב לא יראה לך וטבל לא מקרי שלו, דמה"ט אינו יוצא באתרוג של טבל. והא דעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו היינו בחמץ שלו דבלא איסור הנאה הוי שלו, אבל לא בחמץ של טבל. ע"ש והנה כ"ז לענין בל יראה אבל העשה דתשביתו בודאי שייך גם בחמץ של טבל דהא גבי תשביתו לא כתיב כך [ועי' בפנ"י דגם לפי הס"ד עובר על מצות תשביתו ע"י הטמנה אף דאינו עיבר בב"י והבן] הרי שוב גם העשה כולל יותר מהלאו גבי טבל שנתחמץ, א"כ אמאי ס"ל להרמב"ם ז"ל דב"י ל"ה כל"ע דהלאו כולל יותר מהעשה, הא גם העשה כולל יותר מהלאו. אמנם הד"נ דהא באמת העלה המנ"ח דעובר בב"י אף בטבל של חמץ דלא דמי לאתרוג דבעי ממש שיהי' שלו אבל גבי חמץ דגלי לן קרא דלא ימצא דעובר בב"י ע"י זכות אחריות וגורם לממון, א"כ ה"ה בטבל עובר בב"י אף שאין בו היתר אכילה מ"מ כיון דמותר בהנאה מצד האיסור טבל, א"כ לא גרע מזכות אחריות דמקרי שלו לעבור בב"י, ע"ש א"כ שפיר ס"ל להרמב"ם ז"ל דב"י הוה כולל יותר מהעשה ול"ה נל"ע, דאין העשה כולל יותר מהלאו לענין טבל דהא גם בטבל שנתחמץ עובר בב"י. ולפי"ז ממילא מתורץ קו' האו"ח אמאי לא משני הש"ס דהקרא אתא לעבור על ב' לאווין דלוקין אב"י, דז"א דהא לפי הס"ד דאינו עובר ע"י קבלת אחריות א"כ ה"ה דאינו עובר בב"י בטבל שנתחמץ, א"כ גם העשה כולל יותר מהלאו, ושוב הו"ל להנל"ע ואין לוקין, א"כ א"א לומר דאתא הקרא לעבור בשני לאווין דהא אין לוקין אב"י ודו"ק. ב) עי"ל קו' האו"ח הנ"ל דהנה מבואר בדו"ח להגרע"א ז"ל בפסחים במערכה ה' אות כ"ח דמש"ה ל"ה ב"י ככ"ע, עפי"ד הרמב"ן ז"ל דטמא