שו"ת בנין דוד קז

הרי כבר חל רק חיוב פרעון במעות שאינו מסוים ע"ש ועכ"פ אפילו לשיטת השו"מ דוקא אם לא בא לידו בתורת הלואה. כש"כ שם בעצמו דאין בזה משום ריבית כיון שאינו בא מכח הלואה, אבל בנ"ד דבא בתורת הלואה, הוי אגר נטר ואסור, ועי' בב"ח חו"מ סוסי' ל"ח הובא ג"כ במהרש"ם וז"ל ומשמע מכאן דאע"פ דראובן קבע זמן לשמעון לפרוע, ועבר הזמן אינו מחויב לשלם לו, כל מה שהי' שמעון מרויח במעות אלו אם הי' פורע לו בזמנו, דדוקא בעדים זוממין וכו' אבל בעלמא הוי אגר נטר, מ"מ עבירה הוא בידו ובכלל גזל וכו' עכ"ל הב"ח ועי' בח"ס ז"ל סי' קע"ח דאין בהלואה דין ביטול כיס ואסור להזדקק לזה משום רבית ע"ש ולא שייך לחייב משום דינא דמלכותא כמבואר בשו"ת אבקת רוכל להב"י ז"ל סי' ו' הובא ג"כ במהרש"ם דלגבי רבית, דהוי מילתא דאיסורא לא אמרינן דינא דמלכותא דינא ע"ש ב) וגם כבר מבואר בשו"ת מהר"י ענזיל סי' ד' בד"ה אמנם דלא הוי דינא דמלכותא רק מה שהוא חוק ומשפט מאת המלך מפורש וברור בלי שום ספק אבל הדינים שפוסקים הערכאות מספרי דיניהם ונימוסיהם, לא הוי דינא דמלכותא רק דינא ערכאות, והביא דברי הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ג סי' ק"ט וז"ל ולענין דדמ"ד שאמרת וכו' אבל דיינין שדנין בערכאות אין אלו ממשפטי המלוכה אלא הערכאות דנין לעצמם כמו שימצאו בספרי הדינין שלהם, שאם אין אתה אומר כן בטלת ח"ו דיני ישראל וכבר בא לידי ואמרתי כן עכ"ל ועי' ג"כ בכטמ"ק ב"ק קי"ג בשם המאירי וז"ל אבל דינים שהאומות מחזיקים בהם מחכמיהם ומספריהם הקודמים אינו בכלל זה (ר"ל בכלל דדמ"ד) עכ"ל ע"ש ועי' בשו"ת השיב משה לחו"ז הגה"ק ז"ל סי' צ' במה שמשיג על זקיני הש"ך ז"ל סי' ע"ג ס"ק ל"ט ע"כ הדבר ברור שאסור לו לראובן ליקח הרבית והנלפע"ד כתבתי בעזהי"ת כ"ד מורך ש"ב דושד"ט באהבה רבה הק' דוד דוב מייזליש סימן מ"ז ב"ה אוהעל יע"א. לכ' ידידי הרב הגאון בנן של גדולים מו"ה שלמה ברוך פראגער נ"י אבד"ק פעטרא וואסעלא יע"א עד"ש באשה שהיא חולנית מאוד ונתעברה, ופקודת הרופאים עלי' בחזקה שמוכרחים לשלשל הולד ע"י איזה סם, ואם לאו תהי' ח"ו בסכנה גדולה, אי יש היתר בדבר עכ"ש. תשובה א) הנה הענין חמור מאוד, ומקור הדין במס' אהלות פ"ז מ"ו האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעי' ומוציאין אברים אברים מפני שחי' קודמין לחייו, ובתיו"ט שם בשם רש"י סנהדרין ע"ב מבואר הטעם, דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש היא, וניתן להורגו ולהציל את אמו, ע"כ מותר במקשה לילד שהיא סכנה לה, ע"ש וברמב"ם ז"ל פ"א ה"ט מה' רוצח וז"ל אף זו מצות ל"ת שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד, מותר לחתוך העובר בין בסם בין ביד, מפני שהוא כרודף אחר חבירו להורגו, עכ"ל וכן מבואר בש"ע חו"מ סי' תכ"ה סעי' ב' ובסמ"ע שם מבואר הטעם דלאו נפש הוא, ע"ש וכבר העירו על הרמב"ם ז"ל דל"ל הטעם דהוא כרודף. הלא בלא"ה לאו נפש הוא, ותירצו דמטעם זה דלאו נפש הוא עכ"פ אסורה מיהא איכא. ומטעם שהוא כרודף מותר אפילו לכתחלה ומש"ה פרש"י דמיירי במקשה לילד שהיא מסוכנת עי' בנובי"ת חו"מ סי' נ"ט ובחו"י סי' ל"א ובתוס' רעק"א במשנה הנ"ל ובהגהות תוס' ירושלים על הרעק"א עש"ה. ב) ובגוף האיסור דהורג העובר, נראה מדברי התוס' סנהדרין [נ"ט ע"א] שהוא איסור תורה אף לישראל, דהתוס' הקשו שם אמאי חייב ב"כ על העוברין ול"א מי איכא מידי וכו' ותירצו דגם לישראל אסור, ועי' תוס' חולין (ל"ג ע"א) ואי נימא דהאיסור ההורג את העובר הי' רק מדרבנן. הדרא קו' התוס' לדוכתא. דעי"ז שאסור רק מדרבנן אבל מה"ת מותר, שוב שייך לומר מי איכא מידי, כמבואר שם בתוס' שכתבו דמש"ה לא נתנו שיעורין לב"נ ול"א מי איכא מידי דלישראל כמי אסור דח"ש אסור ולר"ל דס"ל דח"ש מותר לית לי' הכלל דמי איכא מידי, ע"ש. ואי נימא דכיון דאסור מדרבנן לישראל ל"ש מי איכא מידי, א"כ הלא ח"ש אסור מדרבנן גם לר"ל, ולפי"ז בע"כ דבהורג את העובר איכא איסור מה"ת ומש"ה ל"ש לומר מי איכא מידי. ג) ומצאתי בשו"ת מהרי"ט סי' צ"ט שכ' דאפילו בישראל נפלים לאו נפש הוא, וממון הוא דחייב רחמנא, ומחמת איבד נפשות אין נדנוד כלל, ומש"ה כ' שם שמפני צורך האם אם הוא רפואת האם מותר להתעסק עמה שתפיל הולד. וז"ל שם וששאלתם אם מותר להתעסק עם גוי' וכו' שתפול, אם יש בדבר איסור מחמת איבד נפשות תשובה וכו' ולהתעסק עמה שתפיל פרי בטנה איבד נפשות אין כאן, דאפילו בישראל נפלים לאו נפש הוא, וממון הוא דחייב רחמנא דמי וולדות לבעל, וכו' הלכך בישראלית מפני צורך אמו נראה שמותר להתעסק עמהם שתפלנה, כיון דרפואת אמו היא עכ"ל הרי מבואר דבמקום סכנה שהיא צורך אמו מותר לשלש הוולד. ונראה דאפילו אם הסכנה אינו מחמת מקשה לילד רק סתם שהיא רפואת אמו שסכנה הוא לאמו מותר. וראיתי כן מבואר בשו"ת ארי' דב"ע בדו"ז הגה"ק ז"ל יו"ד סי' י"ט דהמהרי"ט מיירי כשהחולאת אינו בא מסיבת הוולד, ואפ"ה מותר לדעת המהרי"ט ע"ש ובשו"ת כח השור סי' כ' המובא בפרי השדה ח"ד סי' כ' רצה לחלק דאם היתה חולנית גם מקודם ולא העובר גרם לה הסכנה, אסור לאבד הוולד, ומדברי המהרי"ט הרי מבואר דגם בזה שרי אם הוא סכנה כנ"ל. והגם דהארי' דב"ע האריך שם לדחות דברי המהרי"ט דמחמת איבד נפשות אין איסור וממון הוא דחייב רחמנא, וכ' שם דלדעתו הוא שלא כדברי המהרי"ט, ואיכא איסר מה"ת להרוג העובר דממעט הדמות, ע"ש אולם לבסוף מיישב דברי המהרי"ט דגם דעת המהרי"ט הוא כן דאיכא איסר מה"ת להרוג העובר ורק ששם מיירי בפקוח נפש לרפואת אמו דאז פשוט דליכא איסורא דאין לך דבר שעומד בפני פק"נ ע"ש מה שהאריך בזה עכ"פ מבואר שבמקום סכנת האם מותר להפיל הולד. ד) והנה בשו"ת אבני צדק לכ"ק מוח"ז הגה"ק ז"ל חו"מ סי' י"ט האריך בזה הרבה בענין שנשאל שם, במעוברת שהיא חולנית מאוד וכמעט נתייאשו הרופאים ממנה, אך אמרו אם יקבלו