שו"ת בנין דוד קו

ומיירי בניכר שהוא לשם רפואה אבל כל שאינו לרפואה ולא לשם גירות בודאי דאסור להחתימו באות ברית קודש, וכתב דיש לאסור גם מטעם המבואר במנחות דלא ימכור טלית מצוייצת לעכו"ם, דחיישינן שיתלוו עמהם בדרך, וכאן יש לחוש שיחשבו שהוא ישראל ויכולים לבא למכשול שישא ישראלית ע"ש ובפרט בנ"ד שאבי' ישראל יש עוד יותר מקום לחוש אם נמול אותו, שיחשבו שהוא ישראל וישא ישראלית, ועי' בשו"ע ה' גרים סי' רס"ח סעי' ט' דעכו"ם שבא לחתוך ערלתו מפני מכה וכו' אסור לישראל לחתכה מפני שלא נתכוין למצוה לפיכך אם נתכוין העכו"ם למילה מצוה לישראל למול אותו ועי' בב"י ובב"ח שם דנראה דמיירי בנתכוין לשם גירות, משא"כ שלא לשם גירות אין למולו, עייש"ה. ג) וגדולה מזו מבואר בשו"ת טוטו"ד ח"א יו"ד סי' רכ"ט דבת הנולד מישראל שנשא נכרית, ורצונו ליתן לה שם כנהוג בביהכ"נ, דאין מנימין אותו דכיון דיש לה דין נכרית ממש כמותה, ח"ו ליתן לה שם ישראל דאתי למטעי להתערב בישראל ורק אם תטבול אותה תחלה לשם גירות אז יכולים ליתן לה שם בביהכ"נ ע"ש ומכש"כ למול בלי טבילה וגירות דאסור מטעם זה שיחשבו שהוא ישראל וישא ישראלית, וכה ראיתי באורחת חיים סי' של"א סעי' ה' שהביא בשם מאורי אור שכתב דבמילת בני הקראים מסתברא כמאן דאסר וכו' וגם בחול אין למול שמטמעם בישראל וכו' מכש"כ למול נשואי גויות כי ולדה כמוה רק דמשכחת בנוהג יהודות ממש ומקרה רע הוליד מעם אחר והרשות בידו לנהוג גירות ממש במילה וטבילה ותינוק כהכי משתעי עובדא במדרש בראשית פ"ז עכ"ל וזה ג"כ כנ"ל דהמדרש מיירי כשרוצה לגייר א"ע, משא"כ שלא לשם גירות אין למולו אפילו בחול ד) ובגוף העובדא דהירושלמי הנ"ל יש להעיר לכאורה דאמאי הי' מגיע מלקות לר' יעקב לדעת ר' חגי דהולד כמותה והוה נכרי א"כ הלא כל מילה הוה מקלקל אך דתיקון מצוה הוא וא"כ בנכרי דליכא מצוה שוב הוה מקלקל ואי דעכ"פ גם מקלקל אסור מדרבנן הלא נראה משם דהי' מגיע מלקות מה"ת לר' יעקב משום חילול שבת עייש"ה ובקרבן העדה, ואמאי הא הוה מקלקל אך כפי הנ"ל דגם העובדא דר' יעקב הי' שבא למול א"ע לשם גירות א"כ שפיר הוה תיקון מצוה ואף דלדעת ר' חגי אסור למולו בשבת עכ"ז הוה תיקון מצוה במקצת כמבואר בתשובת רעק"א סי' קע"ד לענין אם מל מילה שלא בזמנה בשבת דצריך להטיף דם ברית לאחר השבת וכתב דעכ"ז חשוב תיקון דכעת אינו מחוסר תיקון גדול כ"כ רק להטיף דם ברית ומש"ה כ"ה מקלקל במילה שלא בזמנה עיש"ה וכ"כ י"ל כאן דאף אם נימא דלא מהני המילה בשבת כיון שהולד כמותה עכ"ז א"צ רק להטיף דם ברית וממילא הוה תיקון ובני הרב הגאון אבדק"ק מאראש אויוואהר שליט"א העירנו בזה לתרץ קו' הנ"ל דהוה מקלקל די"ל דכיון דר' יעקב רצה למול אותו לשם מצוה אף אם האמת הוא שלא עשה מצוה בזה עכ"ז כיון דהמוהל חשוב דהוא מצוה שפיר הוה מתקן דהוה כמו מקלקל ע"מ לתקן כיון דהוא חושב לתקן אף שבאמת לא תיקון כיון דבשבת העיקר המלאכת מחשבת ועי' בישיע"ק או"ח סי' של"א ס"ק ב' שהקשה בהא דקיי"ל דספק מילה אינו דוחה שבת למה לא ידחו ממ"נ אי חייבים במצות מילה אז דוחה שבת ואי אין חייבים הרי לא מתקן מידי והוי מקלקל ותירץ דכיון דמספק חייב במילה א"כ חשוב אצלו תיקון ואף דבאמת אין כאן תיקון עכ"ז כיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה ולפי מחשבתו צריך הוא למלאכה זו חשוב תיקון ועי' ביד שאול יו"ד סי' רס"ו ס"ק ז' ובמהרש"ם ח"א סי' קנ"ו וכ"כ בנ"ד דכיון דלפי דעתו של ר' יעקב הוא מצוה ל"ה קלקול אף דבאמת לדעת ר' חגי לא הוה מצוה עכ"ד בני. ויפה העיר. והרבה יש עוד להאריך בזה ואכמ"ל. ה) ובמה שנוגע לדינא הנה מתשו' מהר"ם שיק הנ"ל נראה דאפילו באינו ידוע אם יטבול אותו מותר למולו בלא ברכה וכשידוע שיטבול אותו אזי צריך למולו בברכה ועי' ג"כ במהרש"ם ח"ג סי' ש"ס מה שכ' בזה עש"ה אולם י"ל דהמהר"ם שיק אזיל בשיטת הש"ך ז"ל דבשכר מותר ולא הביא כלל התשו' מעיל צדקה ולפי"ד המעי"צ מבואר שאין למולו רק לשם גירות ממש ובפרט בנ"ד דיש לחוש עוד יותר שיטעו שהוא ישראל כיון דאביו ישראל וע"כ נלע"ד כיון דידוע דאין כוונתם שהבן יחזיק בתורת ד' ואין מטבילין אותו והבן ישאר אצל אבותיו ויתנהג כמותם ע"כ אין למולו אפי' בחול דכיון דהולד כמותה הרי הוא עכו"ם גמור והי"ת יטהר לבב עמו ישראל וישיב שופטינו כבראשונה לעמוד הדת על תלה כ"ד מורך אוהבך הדו"ש ה"ק דוד דוב מייזליש סימן מ"ו ב"ה אוהעל יע"א לכ' אהו' תלמידי ש"ב האברך החריף מופלג בתו"י הנגיד החסיד וכו' מו"ה משה ווייסמאן נ"י בק"ק מעזעלאבארץ יע"א. עד"ש ראובן תבע משמעון לשלם מה שהלוה לו ולא שילם לו וסירב ג"כ לעמוד עמו לדי"ת והלך ראובן בערכאות ונתחייב שמעון לפרוע החוב עם הרבית כנהוג אצלם לפסוק לשלם גם הרבית אי מותר לראובן ליקח הרבית עכ"ש. תשובה א) הנה מבואר בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ד סי' קכ"ג, באחד שהחליף מטבעות אצל אחד, וכאשר הוקר לא רצה השני ליתן לו המטבעות, ותבעו לדין ולא רצה לעמוד לדי"ת והלך בערכאות וזכה במשפטו שחבירו צריך לשלם לו הקרן וגם הרבית, ורצה מתחלה השו"מ ז"ל לומר שאסור לו ליקח הרבית. אבל העלה אח"כ שאין שייך בזה רבית דהרי לא הלוה לו כלל וזה עיכב מעותיו, אף דמעכב כיסו של חבירו פטור מ"מ משעה שתובעו לחזור לו צריך להחזיר, ואין בזה משום רבית דהו"ל גזלן, והביא מחו"מ מסי' רצ"ב והמל"מ פ"ז ממלוה הי"א, והעלה שם כל שזה עיכב ואינו רוצה לחזור אין כאן הלואה רק גזלן וצריך לתת הרבית ע"ש ואם כי דבריו צ"ע דהא קיימ"ל דהמבטל כיסו של חבירו פטור לשלם, ועי' במרדכי בפ' הגוזל אות קכ"ה וז"ל שמבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תערומות, זה דוקא במקום שאין מרויח בו, אבל אם מרויח בו חייב ליתן לו ע"ש, ובחו"מ סי' רצ"ב ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ח ובשו"ת בית אפרים חו"מ סי' כ"ח ובפ"ת ובנחלת צבי שם ומה שהביא השו"מ מסי' רצ"ב דבתבעו פקדונו דחייב ליתן הריוח, היינו דוקא בהרויח אבל לא בסתם וכן תמה עליו במהרש"ם ח"א סי' צ' ועוד תמה שם דדוקא בפקדון שגוף המעות הם של המפקיד משא"כ התם