שו"ת בנין דוד קה

לצאת יד"ש בקלבדר"מ היינו לדידן, אבל כרנב"ק דס"ל דכרת פוטר מתשלומין, היה דפטור לצאת ידי שמים ומתני' אתי' כרנבה"ק, ע"כ שפיר במזיד פטור גם לצאת ידי שמים. ולפי"ז ממילא מתורץ קו' הצל"ח הנ"ל, אמאי מוקי לה הש"ס סיפא דמתני' דבמזיד פטור כרנבה"ק דלא כהלכתא נוקמי דה"ט דפטור במזיד דאין לוקה ומשלם, ולפי הנ"ל ניחא, דא"כ שוב יוקשה קו' זקיני ז"ל אמאי במזיד פטור נימא מדאגבה קניא דהכא לא שייך לומר דנמאס דאין לומר כנ"ל דאיירי בתחב לו ע"י חשו"ק ברצונו ולא מצי לאהדורה דלא שייך לומר מדאגבה קניא דהא חבירו לו תחב וחייב לצאת ידי שמים דלצאת יד"ש אמרינן דיש שליח לד"ע ומש"ה בשוגג חייב לציד"ש ובמזיד פטור דקלבדר"מ דאין לוקה ומשלם דזה אינו דהא לדידן גם בקלבדר"מ חייב לצאת ידי שמים ואמאי קתני בסיפא דבמזיד פטור ע"כ הי' מוכרח הש"ס לומר דאתי' כרנבה"ק ומתורץ קו' הצל"ח לנכון. וארוחנא בזה, לתרץ מה שמדקדקים בהא דפריך הש"ס אי ריה"ג אמאי פטור מתשלומין ומדמי עצים. דהני שתי תיבות ומדמי עצים המה שפת יתר, דהא קו' הש"ס אמאי פטור מתשלומין, ולמאי מסיק ומדמי עצים, ולפי הנ"ל א"ש דהא קו' הש"ס דאמאי פטור דהא ל"ש לומר דאין לוקה ומשלם דאמרינן מדאגבה קניא, דאין לתרץ בתחב לו ע"י חשו"ק וחייב לציד"ש ובמזיד פטור לציד"ש דקלבד"מ, דהא לדידן אמרינן גם בקלבדר"מ דחייב לציד"ש, ואין לתרץ דמש"ה כ"א מדאגבה קניא, דמיירי במצי לאהדורה ע"י הדחק דנמאס, דהא בתרומה טמאה מיירי מדקתני פטור מדמי עצים, דאינו ראוי רק להסקה, דלא שייך טעמא דנמאס כנ"ל, א"כ עיקר קו' הש"ס הוה מהא דקתני דפטור מדמי עצים, דאמאי פטור דל"ש לומר דאין לוקה ומשלם, דאמרינן מדאגבה קניא, דאין לומר דמיירי במצי לאהדורה ע"י הדחק דנמאס דהא אף דנמאס ראוי להסקה, א"כ הי' מוכרח הש"ס בהביא דפטור מתשלומין ומדמי עצים, וב"ה הוא דבר חריף. ד) הנה האו"ח הקשה, מאי פריך הש"ס חמץ בפסח בר דמים הוא, הא יש לומר דמתני' אתי' באבא שאול דס"ל דביש בו שוה פרוטה אע"פ שאין בו כזית חייב, ומיירי שהי' שוה פרוטה ולא הי' כזית דאינו עובר בב"י לשיטת זקיני הח"צ ז"ל דעל ח"ש אינו עובר בב"י ומותר להשהות החמץ עד אחר הפסח וב"ד הוא, ובמזיד פטור דקלבדר"מ, ע"ש ונראה ליישב דהנה התוס' מקשים נימא מדאגבה קניא, וראיתי בספר שם משמעון לתרץ דהנה קיימ"ל באוכל כזית תרומה אע"פ שאינו שוה פרוטה משלם קרן וחומש א"כ משכח"ל שלא הי' שוה פרוטה והי' כזית א"כ לא שייך לומר מדאגבה קניא וחייב לשלם דהא על הגבהה אינו חייב דפחות משוה פרוטה אינו ניתן להשבון אף דמקרי בר דמים עי' בפסח הבית פסחים מיהת אשעת אכילה חייב רחמנא, מש"ה פטור במזיד דקלבד"מ ע"ש א"כ מתורץ קו' האו"ח דלוקמי שהי' שוה פרוטה ולא הי' כזית, דז"א דא"כ במזיד אמאי פטור, דל"ל דאמרינן קלבדר"מ, דז"א הא מדאגבה קניא אם הוא שוה פרוטה, אלא ע"כ מיירי שלא הי' שוה פרוטה והי' כזית, ע"כ פריך הש"ס שפיר. כ"ד ידינ"פ הדו"ש כבה"ג בלונ"ח ה"ק דוד דוב מייזליש סימן מ"ה ב"ה אוהעל יע"א לכבוד אהובי תלמידי החריף המופלג וכו' מו"ה שמואל חיים הכהן לאנדא נ"י שו"ב בק"ק סארוואש יע"א עד"ש באיש בליעל, אשר הפר מצות ד' ונשא אשה נכרית ונולד להם בן. ורצונם להניח למול אותו. אי רשאין למול אותו עכת"ש. תשובה א) הנה ביו"ד סי' רס"ו סעי' י"ג מבואר דישראל שנולד לו בן מעכו"ם איו מלין אותו בשבת לכאורה משמע דדוקא בשבת אין למולו אבל בחול מותר, אולם עי' בפרישה שכ' וז"ל ואינו נימול בשבת הוי מצי למימר דגם ביום השמיני אינו נימול, דהולד כמוה ואינו נקרא יליד ביתך, אלא אגב דאיירי כאן במילה בשבת, כתב כן עכ"ל הרי מפורש יוצא דאפילו בחול אין למולו. ב) ולפענ"ד הי' נראה דמש"ה נקט המחבר דרק בשבת אין למולו, דמיירי שהמילה יהי' לשם גירות, ואז בחול שרי, משא"כ באם המילה אינו לשם גירות אז אסור למולו אפי' בחול, וראי' לזה דמקור הדין הוא מהירושלמי יבמות ומדרש רבה בראשית פ"ז וז"ל המדרש יעקב איש כפר כבוראי הורה בצור, מותר למול בנה של נכרית בשבת, שמע ר' חגי שלח לי' תא לקו וכו' ויתילדו על משפחותם לבית אבותם משפחת אב קרוי' משפחה משפחת אם אינו קרוי משפחה, אמר לא הורית בטוב וכו' אמר אם אתי בר עממיא לגבך ויאמר לך אנא בעי מתעבדא יהודאי על מכת למגזרי' ביומא דשבתא או ביומא דכיפוריא מחללין אותו עליו והלא אין מחללין שבת ויוהכ"פ, אלא על בנה של בת ישראלית בלבד, א"ל ומנין לך מן הדא דכתוב ועתה נכרת ברית וכו' א"ל רבי ומן הקבלה אתה מלקני וכו' א"ל מן ההוא דאר"י בשם רשב"י ולא בנך תתחתן וכו'. בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הגוי קרוי' בנך א"ל חבוט חבטך דהוא טבא בקילטא וכו'. עייש"ה ומזה נראה בפירוש דהעובדא אצל ר' יעקב הי' ג"כ שהבן נכרית רצה לגייר א"ע ומש"ה הי' חושב ר"י למולו בשבת. וע"ז השיב לו ר' חגי הלא בנכרי דעלמא שבא לגייר א"ע אסור למולו בשבת אף שכוונתו לגייר וכיון דבן נכרית הולד כמוה' משו"ה אסור אף בזה למולו בשבת אף שכוונתו לגייר א"ע, כמו בנכרי דעלמא ולפי"ז באם הי' בחול. שפיר יש למולו דכוונתו לגייר, והמחבר שהעתק זה הירושלמי מיירי א"כ באופן זה, שהמילה יהי' לשם גירות, ומשו"ה נקט המחבר דרק בשבת אין למולו, משא"כ בנ"ד דידוע דהמילה אינו לשם גירות כי האבות לא יטבלו אותו ולא יקבל עלי' המצות ורק שרוצים שיהי' נחתם באות ברית קודש וישאר ביתם ויתנהג כמותם בודאי דאין למולו אף בחול, כיון דהבן נכרית הוא כמוה והוא עכו"ם גמור, וכבר מבואר ברמ"א סי' רס"ג דאסור למול עכו"ם שלא לשם גירות, ומבואר בעט"ז ובט"ז הטעם שלא להחתמו באות ברית קודש עיי"ש, ואם כי זקיני הש"ך בס"ק ח' דחה דברי העט"ז (ביו"ד דפוס ווילנא חסר זה מהש"ך) ודעתו דמותר אפילו שלא לשם גירות באם הוא בשכר, וכן נראה שנוטה כזה המהר"ם שי"ק ביו"ד סי' רמ"ח אולם עיין בשו"ת מעיל צדקה סי' י"ד שהעלה לאסור אפי' בשכר ודחה דברי הש"ך דמה שנראה מרש"י ע"ז דף כ"ו שמותר בשכר