שו"ת בנין דוד קד

ב) ולפי דברי הצל"ח הנ"ל דהא דחייב לשלם לציד"ש בקלבד"מ, היינו לדידן דחייבי כריתות לא פטרי מתשלומין, דלא נתנה התורה לנו רשות לדון בשני דברים, אבל מ"מ לצאת יד"ש חייב משא"כ לרנבה"ק דסובר דח"כ נמי פטרו מתשלומין אף דבעונש ח"כ לא נמסר לנו לענוש וע"כ סובר דאף עונש בידי שמים אין מחייבין אותו ע"כ פטור גם לצאת ידי שמים, יהי' מקום ליישב קו' הצל"ח אמאי מוקי לה הש"ס למתני' כרנבה"ק דלא כהלכתא ואמאי לא מוקי הטעם דפטור בסיפא משום מלקות דתרומה או חמץ דאין לוקה ומשלם. ונראה ליישב, דהנה התוס' כתובות [ל ע"ב] ד"ה ולאביי, מקשים על מתני' דפטור במזיד משום דקלבדר"מ. נימא מדאגבה קניא ואינו מתחייב עד שעת אכילה, ע"ש ונראה ליישב דהנה הים התלמוד בריש ב"ק, הקשה קושיא נפלאה בהא דאמרינן בגיטין [נ"ב ע"ב] מדאגבה קניא ומתחייב בנפשו לא הוה עד שעת ניסוך, דהא מיירי באתרו והגבוהו ע"מ לגזלו כמבואר בראשונים, א"כ חייב מלקות מצד לא תגזול, ולא הוי להנל"ע דכשמנסך היין הו"ל כאילו שרפו או אכלו, ואינו יכול להשיב הדבר, וממילא ביטל העשה דוהשיב את הגזילה עי' במס' מכות [י"ז ע"ב] דפריך הש"ס והא איכא גזל וכו' ובתוס' שם דכיון ששרפו מחייב בתשלומין כל אימת דמשלם לא לקי, דא"ל דבשעת שניסוך נתחייב בתשלומין והו"ל להנל"ע דז"א דהא על שעת ניסוך אמרינן קלבדר"א ופטור לשלם, א"כ שוב פטור על שעת הגבהה מטעם דאין לוקה ומשלם, וכתבו שם המפה"י לתרץ דהא אף דאמרינן קלבדר"מ, מ"מ הא לצאת ידי שמים חייב לשלם, א"כ שוב הוה שפיר להנל"ע ואין לוקין על לאו דגזילה ע"כ שפיר אמרינן מדאגבה קניא דליכא מלקות כלל עכ"ד ע"ש והנה הש"ס פריך אי אמרת לפי דמים משלם חמץ בפסח בר דמים הוא ומשני הא מני ריה"ג היא ופריך אי הכא אימא סיפא וכו', ומשני דמתני' אתיא כרנבה"ק דכרת פוטר מתשלומין, ע"ש א"כ כיון דמתני' אתיא כרנבה"ק א"כ לא קשה קו' התוס' דנימא מדאגבה קניא, דהא יש לומר כקו' הים התלמוד דלא קניא בהגבהה דאין לוקה ומשלם, דמיירי באתרו בי' על הגזילה דלא הוי להנל"ע, דא"א לו לקיים העשה דביטל להעשה ע"י האכילה, ופטור לשלם דקלבדר"מ, דאין לומר כדברי המפה"י הנ"ל דהו"ל להנל"ע כיון דחייב לשלם לצאת ידי שמים דהא מתני אתיא כרנבה"ק, דס"ל דהיכא דאמרינן קלבדר"מ פטור גם לצאת ידי שמים לשלם. כדברי הצל"ח הנ"ל ומתורץ קו' התוס'. ולפי"ז מתורץ קו' הצל"ח אמאי מוקי לה למתני' כרנבה"ק שלא כהלכתא, אמאי לא מוקי הטעם דפטור בסיפא דאין לוקה ומשלם, דאיכא מלקו דתרומה או חמץ, דז"א דא"כ שוב יקשה קו' התוס' דאמאי פטור במזיד, נימא מדאגבה קניא דאין לתרץ כנ"ל דל"א מדאגבה קניא דלוקין על הגזילה ואין לוקה ומשלם דל"ה בהכל"ע דפטור לשלם אף לצאת ידי לרנבה"ק, דהא אמרת דמתני' לא אתיא כרנבה"ק א"כ שוב אמרינן דחייב לציד"ש אף דקלבדר"מ א"כ הו"ל לאו דגזילה בהכל"ע ואין לוקין על לאו דגזילה א"כ נימא מדאגבה קניא אלא ע"כ צ"ל דמתני' אתיא כרנבה"ק דכרת פוטר ולצאת יד"ש נמי פטור ולא הוה לאו דגזילה להנל"ע ולוקין עלי' ע"כ ל"א מדאגבה קניא, דאין לוקין ומשלמין, ומתורץ קו' הצל"ח לנכון: ג) ועוד נ"ל ליישב קו' הצל"ח הנ"ל אמאי מוקי לה כרנבה"ק דהנה התוס' הנ"ל מקשים אמאי פטור במזיד נימא מדאגבה קניא ותירצו המפורשים דמיירי בתרומה שלא בא עוד ליד כהן, ע"כ ל"ש לומר מדאגבה קניא דהא שלו הוא, ע"י בהפלאה אכן יש להעיר דא"כ דמיירי שלא בא ליד כהן הרי עיקר חיובא הוא לצאת ידי שמים כיון דהוה ממון שאין לו תובעין, א"כ אמאי פטור במזיד משום קלבדר"מ הא לצאת ידי שמים חייב גם בקלבדר"מ, אמנם לפי דברי הצל"ח הנ"ל דכרנבה"ק פטור גם לציד"ש גם בקלבדר"מ שפיר קתני במתני' דבמזיד פטור משום קלבדר"מ ולא אמרינן מדאגבה קניא דמיירי בתרומה שלא בא ליד כהן וחיובא היינו לצאת יד"ש והפטור היינו ג"כ דפטור גם לציד"ש דהא בקלבדר"מ פטור לרנבה"ק גם לצאת יד"ש דהא מתני' אתיא כרנבה"ק, ולפי"ז מתורץ קו' הצל"ח דאמאי מוקי לה כרנבה"ק, אמאי לא מוקי לה דה"ט דפטור במזיד דאין לוקה ומשלם דא"כ שוב יקשה קו' התוס' נימא מדאגבה קניא, דאין לומר כנ"ל דמיירי בתרומה שלא בא ליד כהן, דא"כ הלא עיקר חיובא הוא לציד"ש ואמאי במזיד פטור, הא לציד"ש חייב אף בקלבדר"מ למאן דלא ס"ל כרנבה"ק, ע"כ הי' מוכרח הש"ס לתרץ דמתני' אתיא כרנבה"ק דס"ל דבקלבדר"מ פטור גם לצאת יד"ש, ומיירי בתרומה שלא בא ליד כהן, ופטור וחיוב היינו לצאת יד"ש, ובתרומה שלא בא ליד כהן ל"ש לומר מדאגבה קניא דהא שלו הוא כנ"ל. ע"כ שפיר במזיד פטור ומתורץ קו' הצל"ח לנכון. ד) ואמינא עוד לתרץ קו' הצל"ח הנ"ל, אמאי מוקי לה הש"ס למתני' כרנבה"ק, ולא מוקי לה דה"ט דבמזיד פטור דאין לוקה ומשלם. דהנה זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל בנחלת יעקב הקשה, איך משני הש"ס דמתני' אתי' כרנבה"ק, נימא מדאגבה קניא דאין לתרץ כמו דמשני הש"ס בכתובות (ל' ע"ב) בתחב לו חבירו, ובמצי לאהדורה ע"י הדחק דנמאס הא כאן שאינו שוה לאכילה, רק להסקה דבתרומה טמאה אינו משלם רק דמי עצים ומתני' בתרומה טמאה מיירי כמבואר ברש"י מדקתני דפטור מדמי עצים לא שייך טעמא דנמאס ע"ש. ונראה לי לישב דהנה הש"ס פריך שם נימא מדאגבה קניא וכו' ומשני שתחב לו חבירו וכו' ופריך אי דמצי לאהדורה ניהדר, ואי דלא מצי לאהדורה אמאי חייב אונס הוא, ומשני דמצי לאהדורה ע"י הדחק ונמאס עש"ה. והנה התוס' שם מקשים בהא דפריך הש"ס אי לא מצי לאהדורה אמאי חייב דילמא איירי שמרצונו תחב לו, מש"ה חייב, ותירץ השמ"ק דאפ"ה פטור, דהא אין שליח לד"ע ע"ש והנה מבואר בריטב"א הובא בש"ך חו"מ סי' ל"ב ס"ק דאם שלח ע"י חשו"ק דהשליח פטור אזי המשלח חייב לצאת בדיני שמים ע"ש א"כ לפי"ז מתורץ קו' זקיני ז"ל דנימא מדאגבה קניא דאין לתרץ בתחב לו חבירו ובמצי לאהדורה ע"י הדחק דנמאס דהכא ל"ש טעמא דנמאס, דהא יש לומר דאיירי בתחב לו ע"י חשו"ק ברצונו, ואיירי דלא מצא לאהדורה, אפ"ה חייב לצאת ידי שמים דלצאת ידי שמים אמרינן דיש שליח לד"ע ע"כ בשוגג חייב ובמזיד פטור גם לצאת ידי שמים דהכרת פטרו כרנבה"ק. אמנם יש להעיר דהא קיימ"ל דלצאת ידי שמים מחייב אף בקלב"מ, א"כ אמאי בשוגג חייב ובמזיד פטור, דהא בדיני אדם בלא"ה פטור דאין שליח לד"ע ולצאת ידי שמים יהי' חייב אף במזיד, דהא אף בקלב"מ חייב לצאת ידי שמים, אולם הדבר נכון לפי דברי הצל"ח הנ"ל, דהא דחייב