שו"ת בנין דוד קג

שאול, דס"ל דביש בו פרוטה אע"פ שאין בו כזית חייב, ומתני' מיירי שהי' פחות מכזית. וא"צ לבערו לשיטות דבח"ש אינם עוברים בבל יראה, ושפיר הוה בר דמים, ע"ש ונראה ליישב דהנה המפורשים מקשים איך חל איסור חמץ על איסור תרומה הא אין אחע"א, ועי' בפתח הבית עמ"ס פסחים אמנם כפי דברי התוס' ישנים הנ"ל דבתרומה ליכא איסור בהנאת מעיו דכבר נתחללה, ובחמץ בודאי איכא איסורא גם בהנאת מעיו כמבואר ג"כ בשו"ת עטרת חכמים כמוח"ז הגאון ז"ל א"כ שפיר חל איסור חמץ, דאמרינן מיתלא תלי וקאי, אי פקע איסור תרומה חל איסור חמץ, כמו דאמרינן ביבמות (כ"ב ע"א) איסור א"א מ"ת וכו' ע"ש והנה מבואר בפנ"י ביצה ז' דבח"ש ליכא הנאת מעיו רק הכאת גרון, ע"ש א"כ מתורץ קו' האו"ח הנ"ל אמאי לא משני הש"ס דמיירי שהי' ח"ש ובאבא שאול, דז"א דא"כ שוב יוקשה הא אאחע"א, דאין לומר דאמרינן דמיתלא תלי וכשפקע איסור תרומה חל איסור חמץ בהנאת מעיו, דהא בח"ש ליכא הנאת מעיו ודו"ק. ג) ובפשיטות יש ליישב קו' האו"ח הנ"ל, דהנה התוס' כתובות [ל' ע"ב] ד"ה ולאביי מקשים על מתני' דקתני פטור מתשלומין, נימא מדאגבי' קני' וכו' ע"ש ותירץ הפלאה ז"ל דהא הרמב"ם ז"ל ס"ל בפ"א מה' חמץ דהקונה חמץ בפסח לוקה משום בל יראה א"ב ל"ש לומר מדאגבה קניא וכבר נתחייב משעת הגבהה, דאין לחייבו על הגבהה משום דאיכא מלקות דבל יראה, ואין לוקה ומשלם ע"ש, א"כ מתורץ קו' האו"ח הנ"ל דהא א"א לומר דמיירי בח"ש דאינו עובר בב"י דא"כ שוב יוקשה קו' התוס' נימא מדאגבה קניא, דאין לומר כנ"ל דאיכא מלקות משום ב"י דהא ח"ש מותר להשהות מה"ת והבן. ד) ובהיותי בזה עלה בדעתי לתרץ קו' זקיני המהרש"א ז"ל בפסחים [כ"ח ע"א] איך יליף ר"ש מהקישא דחמץ למצה, דחמץ לאחר זמנו מותר, הא איצטרך ההיקש דאינו יוצא במצה של טבל משום דאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום ב"ת טבל דאאחע"א ע"ש. ונראה לי דהנה הצל"ח הקשה אמאי א"י במצה ש"ט הא הוי איסור מוסיף דעובר בבל יראה ע"ש אמנם לפימש"כ הלח"מ פ"ט מהמ"א ה"י דהנאה ל"ה מוסיף כיון דאין לוקין על הנאה ע"ש א"כ לשיטת התוס' (כ"ט ע"ב) דאין לוקין אב"י דהוי להנל"ע ע"ש א"כ ל"ה ב"י איסור מוסיף, והנה כבר העיר המגי' להמל"מ דב"י לא הוי כל"ע, כיון דתשביתו היא ביטול ולאח"ז איסורו לא מצי לבטל דאינו ברשותו והו"ל לאו שקדמו העשה ע"ש אמנם הש"א סי' ע"ז העלה דלדידן דחמץ לאח"ז מותר מהני ביטול גם לאחז"א דהוי ברשותו דגורם לממון כמ"ד אלא כיון דמדרבנן אסור לאח"ז ל"ה ברשותו מדרבנן, אבל מה"ת הוי ברשותו ע"ש א"כ לר"ש דס"ל דחמץ לאח"ז מותר ומהני ביטול לאחז"א והוי נל"ע מש"ה ל"ה מוסיף, א"כ ממילא מיושב קו' המהרש"א ז"ל דכ"ז אי נימא דחמץ לאח"ז מותר, אבל א"נ דאסור א"כ הוי ב"י לאו שקדמו העשה ולוקין עלי' והו"ל מוסיף והוי טבל בבל תאכל חמץ, א"כ מדדרשינן דא"י במצה ש"ט דאינו בב"ת חמץ דאאחע"א, דלא הוי מוסיף דאין לוקין, לבל יראה דהוה להנל"ע ולא לאו שקדמה העשה דמהני ביטול לאחז"א כיון דמותר לאחר הפסח א"כ ממילא מוכח דחמץ לאחר זמנו מותר ודו"ק. כ"ד ידוש"ת באהבה. ה"ק דוד דוב מייזליש בשולי המכתב במס' חולין (ק"א ע"א) אמר ר"י א"ר האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב שתים, וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת וכו' ומאן תנא דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית לי' וכו' אמר רבא ר' יוסי הגלילי היא והקשה בנפש חי' ז"ל הא ריה"ג ס"ל במס' יומא (ל"ו ע"ב) דאין לוקין על נבלה, דהו"ל לאו הנל"ע דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה, א"כ למ"ל למימר דה"ט דריה"ג דאינו חייב אלא אחת דל"ל אחע"א אפילו בכולל, הא אפילו אם הי' ס"ל לריה"ג דאחע"א בכולל מ"מ אינו חייב אלא אחת, דהא על לאו דנבלה אין לוקין דהו"ל להנל"ע, עכ"ק. ונראה ליישב דהנה לכאורה יש להעיר, לפי"ד זקיני המהרש"א ז"ל בפסחים כ"ג דלריה"ג אין העשה דלגר אשר בשעריך תתננה שייך בגיד הנשה, דהעשה ל"ש אלא במה שהותר בטהורה, ולא במה שאסור גם בטהורה ע"ש והלאו דנבלה הלא שייך גם בגיד הנשה, א"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דאם הלאו כולל יותר מהעשה, לא הוי להנל"ע, א"כ אמאי הוי נבלה להנל"ע הא הלאו כולל יותר מהעשה לגבי גיד הנשה, אכן באמת לק"מ דהא ריה"ג ס"ל דאאחע"א אפילו בכולל, ונבלה אינו חל על גיד הנשה. א"כ מש"ה שפיר הו"ל נבלה להנל"ע, דאין הלאו כולל יותר מהעשה, דהא גם הלאו לא שייך אצל גיד הנשה, א"כ לפי"ז שפיר מתורץ קו' הנפש חי' דלמה לי' להש"ס למימר דריה"ג ל"ל איסור חע"א ע"י כולל, הא אפילו אם הי' ס"ל אחע"א בכולל מ"מ אינו חייב משום נבלה דהו"ל בהנל"ע, דז"א דאם הי' ס"ל דאחע"א ע"י כולל, שפיר הי' חייב שתים, דאז לא הי' נבלה לאו הנל"ע דהלאו כולל, יותר מהעשה לענין גיד הנשה, ע"כ מוכרח הש"ס לומר דריה"ג ס"ל דאאחע"א אפילו בכולל מש"ה שפיר אינו חייב אלא אחת ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון הנ"ל סימן מ"ד ב"ה אוהעל יע"א לכבוד אהו' ידי"ע וידינ"פ הרב הגאון האמיתי הצדיק תפארת ישראל וכו' וכו' כקש"ת מו"ה מרדכי ליב ווינקלער שליט"א אבדק"ק ה' מאד בעהמ"ס שו"ת לבושי מרדכי א) גי"ק הגיעני אשר תמה כבהד"ג, על דברי הצל"ח פסחים (כ"ב ע"א) בש"ס ה"מ ריה"ג וכו' והקשה הפנ"י למה לא מוקי לה בתרומה שלא באה עדיין ליד כהן וכר"י לקמן (מו) דבא זה חמץ שמוזהרין עליו והוה שפיר בר דמים שיכול להשהות לאחר הפסח וכ' הצל"ח לתרץ דא"כ שלא בא ליד כהן לא שייך חיוב ופטור בידי אדם, שהוא ממון שאין לו תובעין ותמה כבהד"ג הלא לצאת ידי שמים צריך לשלם, א"כ שייך חיוב ופטור וקו' הפנ"י במקומו עומדת עכ"ק ובעיני יפלא הלא הצל"ח בעצמו הרגיש בזה, וכתב דא"א לומר כן דא"כ סיפא אף דמוקמת לה כרנבה"ק אכתי למה פטור הרי לצאת ידי שמים לא שייך קלב"מ, ואתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו הואיל וחייב לצי"ש ע"ש. ומה שתמה כבהד"ג הלא הצל"ח בעצמו לעיל (כ"ט ע"א) כ' לחדש לתרץ קו' הגאון ר"ז ז"ל דהא דחייב לצי"ש הוא לדידן, אבל לרנבה"ק דס"ל דכרת פוטר ס"ל דהיכא דאמרינן קמכב"מ פטור גם לצאת ידי שמים, הנה בנובי"ת או"ח סי' פ"ט אות ו' הרגיש השואל בזה ע"ש.