שו"ת בנין דוד קב

בספק אסור מחשש לפ"ע. וכן דייק בבכור שור פסחים כ"ב מדברי רש"י כ"א דף ו' מנין שלא יושיט כוס יין וכתב רש"י שמא יבא לשתותו ומשמע דגם בספק אסור ע"ש, ובתוס' שם מה שחילקו בין כוס יין לנזיר לבין מושיט לו נבילה וטריפה עש"ה. ועכ"פ בנ"ד דכמעט זה דרכו של הרופא לכתוב רעצעפט, י"ל דחשיב יותר מספק וקרוב לודאי שיכתוב י"ל דשפיר שייך החשש דלפני עור. ה) ומה שיש לצדד עפ"י שי' הש"ך ביו"ד סי' קנ"א דבמומר ליכא משום מסייע בדלא קאי בתרי עברי דנהרא, ע"י במג"א סי' שמ"ז ס"ק ד ובתשו' חו"י סי' קפ"ה ובהשמטות תמה על הש"ך בזה דאעפ"י שחטא ישראל הוא, ואסור לסייעו בדבר עבירה, ובגליון מהרש"א תמה ג"כ על הש"ך ועי' באבני צדק מכ"ק מוח"ז הגה"ק ז"ל בחיו"ד סי' ס' ע"ש, ובשו"ת שערי צדק למחו' הגה"ק מדעש ז"ל בחיו"ד סי' קל"ט דכתבו דדוקא במומר לע"ז שיצא מן הכלל מותר לסייעו משא"כ במומר ופושעי ישראל אף שדינו כמומר לכה"ת כולה עכ"ז אסור לסייעו בדבר עבירה דאעפ"י שחטא ישראל הוא ומתמיהים שם ג"כ על הדג"מ שחידש דבמומר ליכא משום מסייע עש"ה ועי' במנחת פתים יו"ד סי' קנ"א שכ' ג"כ דדברי הדג"מ נפלאים מש"ס גיטין דף ס"א דהחסיד על השביעית אסור לברור ולטחון עמו, אף דהוא מזיד עיי"ש שהאריך בזה, וא"כ ברופא ישראל שהוא מחלל שבת קודש אף דדינו כמומר לכה"ת עכ"ז להקל שיהי' מותר לסייעו לדבר עבירה אין כנו ואעפ"י שחטא ישראל הוא ואסור לסייעו לדבר עבירה. והנה יש לפלפל בכל אחד מהצדדים הנ"ל הרבה מאד. אולם מה שנוגע לדינא נלפע"ד דאם כי יש לצדד הרבה צדדים להתירא. שלא יהי' חשש בכה"ג משום לפ"ע, עכ"ז ירא שמים יוצא ידי שנים ויאמר להרופא שאין רצונו שיכתוב עבורו בשב"ק כנלע"ד אחר כתבי זה העירנו בני הרב הגאון אבדק"ק ג' אויוואר שליט"א שהגאון מטאלטשווא ז"ל האריך בזה בספרו יד יצחק ח"ג סי' צ"ה ובעוד איזה תשובות, והעלה שם כיון דהחולה עצמו אינו מבין אם חליו אין בה סכנה, ופעמים מזדמן שהחולה סובר שא"ב סכנה, ודעת הרופא שח"ו סכנה הוא, וכיון שהחולה הולך בהיתר להרופא אם הרופא מחלל שבת וכותב אח"כ הרי הוא עושה זאת מדעתו וכיון שהחולה התחיל בהיתר שרי וצידד שם צדדים הנ"ל וסיים דדעתו נוטה להתיר בלי פקפוק וכבר נהוג עלמא להתיר בזה ויש להם ע"מ שיסמכו כן הוא תמצית תשובתו ע"כ דברי בני שיחי'. והנה הגאון מנואלסשוו ז"ל כדאי הוא לסמוך עליו ועכ"ז כפיב"ד כמ"ש דהן אמת שבזה צדקו דבריו דמותר לו לילך להרופא כי הרבה פעמים החולה אינו בקי אם יש בו סכנה משא"כ לאחר שכבר אמר לו הרופא שא"ב סכנה צריך החולה לומר לו שלא יחלל שבת עבורו כנלפ"ד ובזה הנני ידידו דדושד"ט ה"ק דוד דוב מייזליש סימן מ"ג ב"ה אוהעל יע"א לכ' ידידי הרב הגדול החריף ובקי איש חמודות וכו' כבוד ש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י בק"ק קראסנא יע"א א) ע"ד מה שהעלה כ"ת, דבתרומה ח"ש מותר מה"ת גם לר"י, כפי דברי האחרונים דהא דאמר ר"י דח"ש אסור מה"ת דחזי לאצטרופי, משום דאזיל בשיטתי' דס"ל במס' חולין [ק"ג ע"ב] בהקיאו וחזר ואכלו חייב דהנאת גרונו אכילה היא, והאי חצי זית משכח"ל שיתחייב עלי' לבד ע"י שחזר והקיאו וז"פ דחזי לאצטרופי היינו לחזור ולהקיאו ולאכלו עכ"ד א"כ לפי"מ שכ' התוס' ישינים במס' יומא [פ"א ע"א] בהא דזר שאכל תרומה והקיאו, ואכל השני אינו משלם אלא דמי עצים. והקשו מסוף גיד הנשה וחילקו בין חלב לתרומה, דתרומה נתחללה באכילה הראשונה ע"ש א"כ לפי"ז לא שייך חזי לאצטרופי כנ"ל, דהא בהקיאו וחזר ואכלו פטור דכבר נתחללה, ע"כ ח"ש מותר מה"ת והאריך לפי"ז לפלפל בהשכל ובדעת הנה בגוף הדבר קדמו ש"ב הגאון מלבוב ז"ל בשו"ת בית יצחק או"ח סי' ס"ד אות ו' ע"ש. ואם כנים הדברים יש מקום לתרץ מה שדיקדקו המפורשים בפסחים [ל"ה ע"ב] דאמרינן שם הא מני ר' שמעון דל"ל איסור חל על איסור אף בכולל, והעירו דל"ל למימר הא מני ר"ש אמאי לא אמרו האי תנא ל"ל כולל, ומה נפמ"נ אם הוא ר"ש או לא. ונראה ליישב דהנה מבואר בספר יד המאיר מהגאון מופה"ד מבראד ז"ל בסוף מס' חולין דאפי' אי נימא דאיסור הנאה לא מקרי איסור מוסף, כיון דלא נתוסף איסור אכילה, מ"מ לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת, ובאיסור הנאה מודה דח"ש אסור. א"כ ע"י איסור הנאה נתוסף איסור אכילה על ח"ש, שפיר מקרי איסור מוסף ע"ש, וכבר נסתפקו התוס' קידושין ע"ז ע"ב] ד"ה פרט אי במוסיף חמור על קל אחע"א לר"ש ע"ש ונודע דברי רש"י ותוס' אי איסור תרומה הוא מפאת טבל שבו במקומו עומד, שהתרומה התירה איסור, טבל שבה אך לכהן, ולא לזר, ומש"ה טבל ותרומה עונשם שוה במיתה ביד"ש, עי' תוס' יבמות [ס"ו ע"ב] ד"ה אלא ותוס' קידושין [ל"ח ע"ב] ד"ה וה"ה, ובר"ן נדרים ס"ה אי מעשר ככי טובל ועי' ברש"י יבמות [פ"ו ע"א] דטבל אסור מפני התרומה המעורב בו, עי' מזה באתד"א כלל ב' בארוכה ואכמ"ל א"כ לפי"ז כמו דח"ש מותר מה"ת בתרומה, כ"כ ח"ש מותר מה"ת בטבל, דבתרומה ל"ש חזל"א דנתחללה כנ"ל והנה בחמץ גם ח"ש אסור מה"ת כמבואר ברמב"ם ז"ל מקרא דלא יאכל, א"כ יוקשה אמאי אמרינן דאין אדם יוצא במצה של טבל דאאחע"א, הא חמץ הוי איסור מוסיף דחל שיהי' אסור גם לח"ש, דבטבל ח"ס מותר וע"י שחל איסור חמץ יהי' ח"ס אסור והיא הערה נכונה. אמנם הדבר נכון דכל הנ"ל דבתרומה ח"ש מותר מה"ת דל"ש חזל"א, היא לדידן דל"א כ"ש למלקות וח"ש אינו אסור אלא מטעמא דחזל"א ממילא בתרומה דל"ש חזל"א ח"ש מותר, אבל לר' שמעון דס"ל כ"ש למלקות בלא טעמא דחזל"א א"כ ה"ה בתרומה ח"ש אסור אף דלא שייך חזל"א, ע"כ שפיר א"א יוצא במצה של טבל דלא הוי מוסיף דהא גם מצד איסור טבל ח"ש אסור מה"ת, א"כ מתורץ קו' הנ"ל דלמה נקט הש"ס הא מני ר"ש, ולא אמרו דהאי תנא ל"ל איסור כולל דהא הי' מוכרח לומר דר"ש הוא דס"ל כ"ש למלקות ולא הוי מוסיף, אלא כולל וס"ל דאאחע"א בכולל, ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון ב) ולפי דברי התוס' ישנים הנ"ל יש לתרץ קו' האו"ח בפסחי' [ל"ב ע"א] שהקש' בהא דפריך הש"ס אלא אי אמרת כפי דמים משלם. חמץ בפסח בר דמים הוא, והקשה דילמא אתיא מתני' כאבא