שו"ת בנין דוד קא

ונראה לי ליישב, דהנה ר' יוסף ס"ל במס' ב"מ [כ"ט ע"א] דשומר אבידה הוי שומר שכר, משום דיש לו רוח פרוטה ליתן לעני דעוסק במצוה פטור מן המצוה, א"כ נחזה אנן דאם היתה מלאכתו עשרה פרוטות והפסד של בעל האבידה ג"כ עשרה פרוטות, הי' צריך לחזור את האבידה דהא אם לא יחזור יהי' הפסד לבעל האבידה עשרה פרוטות. אבל אם יחזור אף שמלאכתו הי' עשרה פרוטות מ"מ אין לו היזק רק ט' פרוטות דהא פרוטה אחת יש לו ריוח, בעת שמחזיר את האבידה מליתן לעני דעוסק במצוה פטור מן המצוה, א"כ הי' חייב להחזיר את האבידה לא כן אם היתה מלאכתו מרובה, היינו י"א פרוטות ושל חברו הי' עשרה פרוטות א"כ אפילו אם נחשוב את הפרוטה דר' יוסף מ"מ אינו חייב להחזיר דהא יהי' הפסד שלו כריוח של בעל האבידה לכן שפיר נקט הש"ס שהיתה מלאכתו מרובה דאם הי' שוה בשוה הי' חייב להחזיר, דע"י הפרוטה של ר' יוסף ממילא לא הוה ההפסד שוה בשוה, ומתורץ קו' השטמ"ק לנכון בעזהי"ת. הנ"ל. סימן מ"ב ב"ה אוהעל יע"א לכבוד הרבני המופלג בתורה ירא ד' יקר הערך מו"ה משולם ריזעל נ"י בק"ק לודאש יצ"ו עד"ש אם יש היתר לחולה שאין בו סכנה לילך לרופא ישראל שהוא מחלל שבת, כי כנהוג זה דרכו של הרופא לכתוב עבור החולה, (רעצעפט) ואיכא למיחש שיכתוב עבורו בש"ק ויעבור החולה על לפני עור ל"ת מכשול, עכת"ש, תשובה א) הנה לכאורה יש לצדד בזה הרבה צדדים להתירא שלא יהי' שייך בכה"ג לפ"ע, א] לפי שיטת הא"ז המובא בזקיני הרמ"א סי' ש"ו סעי' י"א דכתב שלהם הוא רק מדרבנן, ואיכא שיטות הפוסקים דבאיסור דרבנן ליכא לפ"ע, ב] די"ל דכיון דהוא ספק אם הרופא יצטרך לכתוב עבורו, ובספק יש לומר דלא שייך הלאו דלפ"ע ג] יש לצרף שיטת זקיני הש"ך ז"ל ביו"ד סי' קנ"א דבמקום דלא הוה כתרי עברי דנהרא. דאסור רק משום מסייע ידי עוברי עבירה, אז ליכא איסור להושיט למומר דבמומר ליכא איסור משום מסייע, ושיטת הדגמ"ר שם דבכל מזיד, ליכא משום מסייע ע"ש וא"כ הכא אצל הרופא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא משום מסייע לשי' הש"ך והדג"מ כיון דהרופא מומר לחלל שבת. מכל אלו הצדדים יש לצדד בזה להתירא, ב) אולם באמת יש לשדות נרגא בכל זה, דשיטת הא"ז דכתב שלהם הוא רק מדרבנן אין לצרף, דרוב הפוסקים חולקים על זה עי' מג"א סי' ש"מ ס"ק י' ובבית שמואל אהע"ז סי' קכ"ו ובמנחת חינוך מצוה ל"ב אות כ"ד ובחת"ס חו"מ סי' קצ"ה מ"ש ובנובי"ת או"ח סי' ר"ג כתב דהא"ז הוא יחיד בזה ולא מצינו לו חבר בדברי הפוסקים. ואם כי השד"ח מ"ע כללים אות כ' קי"א תמה על הנוב"י והביא דהאו"ז אינו יחיד בזה דאיכא הרבה פוסקים הסוברים כן. עכ"ז גם השד"ח מודה דרוב הפוסקים חולקים ע"ז. ויותר מזה מבואר בא"ר ובמלבושי יו"ט דדעת הא"ז בעצמו דכתב שלהם הוא מה"ת לישראל, ורק האמירה לעכו"ם בזה הוא מדרבנן, ע"ש אולם ראיתי במנחת קנאות בסופו דף מ"ז שמתמה על הא"ר, והביא שמפורש יוצא בא"ז ה' שבת סי' ע"ו דהוא מדרבנן אפי' לישראל הכותב בעצמו בכתב שלהם ע"ש ועכ"פ להלכה רוב הפ' חולקים וסוברים דהוא מה"ת ע"כ אין לצרף שי' הא"ז כנגד רוב הפוסקים, ג) גם בזה שכתבתי דאיכא שי' הפוסקים דבדרבנן ליכא לפ"ע לא קיימ"ל כן, כמבואר להלכה ברמ"א ביו"ד סי' ק"ס דגם בדרבנן איכא לפ"ע, ועי' מזה בתוס' ע"ז דף כ"ב ובחגיגה י"ח וברא"ש פ"א דמו"ק. ובאמת דברי הרא"ש סותרים זא"ז דבפרק איזהו נשך מבואר בהרא"ש דגם בדרבנן איכא לפ"ע וראייתו מדקאמר התם ר' עיליש גברא רבה ואיסורא לאינשי לא ספו משמע דאיכא לפ"ע גם בדרבנן, ובמו"ק נראה דלא חייש ללפ"ע באיסור דרבנן, דרק במלאכת חוה"מ חייש ללפ"ע משום דיש לו סמך מקרא עיי"ש ומצאתי שהעיר בזה בנחלת צבי ביו"ד שם והאריך בזה עפי"ד הדג"מ הנ"ל ע"ש, ובתשו' רדב"ז חלק ה' סי' רט"ו מבואר דליכא לפ"ע באיסור דרבנן דדוקא גברא רבה כר' עיליש מדזהר בהכי עי"ש, ובאמת יש להוכיח מתוס' חגיגה י"ג דשייך לפ"ע גם בדרבנן דהתוס' הקשו שם ל"ל קרא דאין מוסרין ד"ת לעכו"ם, ת"ל מלפ"ע דהעכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה, וזה לא הוה רק מדרבנן כמבואר ברמב"ם הלכות מלכים פ"י ה"ט ע"ש, וכ"כ יש להוכיח מדברי ה"ה פכ"ד מאישות הלכה י"א דאפי' במכשילתו במעשר בזה"ז דהוא רק מדרבנן הוה עוברת על דת משה ע"ש ומטעם דגם באיסור דרבנן איכא לפ"ע, ויותר מזה מבואר בשו"ת פנ"י חו"מ סי' ט' דהמכשיל את חבירו באיסור דרבנן עובר בלפ"ע מה"ת, דלא גרע ממשיאו עצה שאינה מהוגנת ע"ש, וכבר האריכו בזה הפוסקים עי' בשו"ת בית אפרים או"ח סי' כ"ו ובמנחת חינוך בסופו בהגהות קומץ המנחה מצוה רל"ח ובבית יצחק או"ח סי' ס"ה ובהגהות חכמת שלמה להגרש"ק באו"ח סי' שמ"ז מה שהאריכו בזה אי איכא באיסור דרבנן לפ"ע מה"ת עייש"ה. ועכ"פ לדינא שייך גם באיסור דרבנן לפ"ע, ואין לומר דבכה"ג דנ"ד דהרופא מחלל שבת בלא"ה כל היום דלא יהי' לפ"ע, דדבר פשוט דז"א דעכ"פ הוא מוסיף עלי' עון שיחלל שבת עבורו, ואין זה דומה להמבואר במל"מ פ"ד מה' מלוה ולוה בשם הפני משה כמובן עייש"ה ועי' באהע"ז סי' ה' בבי"ש ס"ק י"ח בענין מכירה לעכו"ם לסרס, דכתב דאף אם אפשר להנכרי ליקח ממק"א עכ"ז אסור דאפשר שיסרס כולם ע"ש ומכ"ש בנ"ד דאין זה מציל לומר דלא שייך לפ"ע דבלא"ה מחלל שבת כל היום דעכ"פ יחלל שבת גם עבורו, וע"כ שפיר י"ל דאסור. ד) ואודות דהוה רק ספק לפ"ע הנה בטו"ז סי' קנ"א ס"ק א' נראה כן דבספק ליכא לפ"ע ובמס' נדרים דף ס"ב כראה לכאורה דבספק שייך לפ"ע דאמרי' שם דר"א הוה לי' האי אבא זבני' לבי כורא א"ל רבינא לר"א האיכא משום לפ"ע א"ל רוב עצים להסקה ניתנו ע"ש ויש לדייק מזה דבספק אסור, ורק משום דאיכא רוב להתירא מותר אולם עי' בהגהות מקור חיים [ביו"ד דפוס ווילנא] שהאריך בזה והביא מדברי הר"ן והרא"ש שם שנראה דרוב לאו דוקא ורק באיכא למתלי בהיתר מותר עיי"ש ובאמת יש לדייק מדברי הבית שמואל הנ"ל דגם בספק אסור מדכתב שם דיש לאסור מטעם דאפשר שיסרס כולם אלא בדבר העומד להקריב לעכו"ם או לאכילה, אז אמרינן דבודאי לא יקריב כולם עיי"ש ומשמע דגם