שו"ת ברית עולם צח

שיהיו שוים וגם אנו רואים דשוים הם לכה"פ ספק איכא דעתה הוא דאיתרמי מלתא או לכה"פ אחרי שראינו דשוין הן נחשוב זאת למעוטא ונאמר דניחוש למעוטא דמעוטא ונאמר דאולי לא טעה במדיד' ומכריע הספק לצד היתר ובזה ס"ל לתוס' ז"ל לפי שיטת הר"ש דהוה כמו ס"ס והיינו דהוה רובא להיתר כמו שנתבאר למעלה וא"ש הך דפ"ק דבכורות גם לשיטת התוס'. ואחר שכבר כתבתי כ"ז מצאתי בעזה"י בהוספות חדשות לתשובות רע"א ז"ל שמיישב ג"כ קושייתו ז"ל כמו שכתבתי למעלה בקיצור והנאני מאד תל"י. וי"ל דבהך דפ"ב דבכורות הנ"ל אף שראינו שיצאו שני ראשין כאחד כיון דביד"ש הוא ולא היה פנאי לברר ולמדוד ביד"א למ"ד א"א לצמצם ליכא גם ספק דלמא הי' מצומצם דל"ש כלל וגם התוס' מודים לשיטת דהרמב"ם ז"ל הנ"ל

ולפי"ז י"ל דגם לשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל בהך דמחצה ע"מ ופרוץ כעומד גם למ"ד א"א לצמצם הוה ספק דלמא הוה מצומצם וא"ש ג"כ תירוצי הראשון הנ"ל בהא דחולין דג' חטאות כנ"ל

(ז) ואין להקשות מהא דתניא במס' בכורות (דף י"ז ע"ב) מלקו לשנים והן שוין שניהן טמאין לפי שא"א לצמצם. ולפי"ז לא מבעיא לשיטת התוס' דגם למ"ד א"א לצמצם אמרינן דיכול להיות שיהיה ג"כ מצומצם לפעמים. דקשה. אלא דגם לשיטת הרמב"ם ז"ל לפי המתבאר דהיכא דבידי אדם ונוכל למדוד ואנו רואין שהוא מצומצם שפיר איכא לספוקי ג"כ דלמא הוא מצומצם. א"כ ג"כ בתנור שחלקו לשנים ואנו רואין דהם שוים הרי לכ"ע גם למ"ד א"א לצמצם יוכל להיות דשוין הן. וא"כ קשה אמאי שניהן טמאין אדרבה היה לנו לטהר שניהם דיש בכל אחד כמו ס"ס להיתר והוה רובא להיתר דאיכא מד ספק בכל אחד דלמא הוא המועט ואף אם אינו מועט יכול להיות ששניהם שוים ושניהם טהורין והוה רובא להיתר כמו שכתבו התוס' בהך דמחצה ע"מ ופרוץ כעומד כמבואר למעלה. דזה אינו ושתי תשובות בדבר מדא דבטומאה לא מהני ס"ס דכל ספיקות שאתה יכול להרבות עליו טמא ברה"י כמבואר בפ"ו דטהרות. וברה"ר לא צריך לס"ס דהוא טהור אם לא דנחלק בין דבר המביא לידי טומאה בין דבר שמביא לידי ביטול הטומאה כגון בהך דתנור דשברו. וזה אינו סברא דמדוע יהיה עדיף אפוקי טומאה מלהביא טומאה. ולפירש"י ש"י בסוגיא דע"ז (דף ע') ובמס' ב"ב (דף נ"ה ע"ב) דמשמע דפלוגתת ר"א וחכמים הוא רק בספק ולא בס"ס יובא לפנינו בס"ד מה דצ"ע בזה. ועוד דבלא"ה י"ל דכאן לא שייך לטהרינהו משום ס"ס דהוה כתרתי דסתרי אהדדי דאם נטהר אחד משום ספק דלמא הוא המועט ודלמא הוא מחצה הרי ע"כ נטהר ג"כ השניה משום ספיקות אלו דמ"ש חצי זה מחצי זה. וא"כ אתה בא לידי איסור ודאי. דודאי נמצא באלו החלקים חלק אחד דל"ש בזה ס"ס להיתר ועל אחד מהן לא נשאר אלא ספק דלמא הוא מחצה על מחצה וליכא אלא ספק אחד וטמא. וכיון שנמצא בין שני החצאין חצי אחד דטמא ליכא לטהר שניהן ועיין בס' בית יצחק מאא"ז זצלל"ה שהאריך בענינים אלו יעו"ש סי' מ"ד. אך יש לחלק בזה דאיסור ודאי לא נמצא בזה די"ל דשוין הן מחצה על מחצה ויש נ"מ ג"כ לדינא אם נאבד מצי אחד מהם אך בלא"ה לכאורה ל"ש כאן דין זה דבטומאה לא מהני גם ס"ס ברה"י וה"ה באפקועי הטומאה ולכאורה עוד כש"כ הוא

(ח) ולפי"ז תימה רבתי בהך דפסק הרמב"ם ז"ל בפט"ז מהל' כלים הל' ב' וז"ל תנור שנטמא כו' חילקו לשנים בשוה כל אחד מהן טמא לפי שא"א לכוון אבל טבלא של חרס שיש לה דופן שנחלקה לשנים טהורה ואם הי' וכו'. וקשה אמאי פסק בטבלא של חרס שיש לה דופן דטהורה כיון דפסק דא"א לצמצם וכמו שפסק בפ"ט מהל' רוצח ה"ח. וכן בהך דתנור שנטמא וחלקו לשנים דטמא לפי שא"א לכוון. ואף דשאני בתנור משום דאית בה גומות כמבואר במס' בכורות (דף י"ז ע"ב) שם. מ"מ זה דיקא למ"ד אפשר לצמצם מ"מ כיון דאית בה גומות מודה דא"א לצמצם משא"כ למ"ד א"א לצמצם אף בלא טעמא דגומות אית לי' א"א לצמצם כמבואר בגמרא בס"ד דלא אסיק אדעתי' תירוץ הגמרא דשאני תנור דאית בה גומות ומקשה לימא דלא כריה"ג והי' נ"ל להגמרא למ"ד א"א לצמצם. וא"כ קשה כיון דהרמב"ם ז"ל פסק דא"א לצמצם אף בידי אדם א"כ אמאי פסק דטבלא טהור. וגם דמקורו דהך דינא דטבלא הוא מפ"ה דמס' כלים משנה ז' והוא ג"כ בתוספתא הובאה בר"ש במס' כלים (דף י' ע"ב) ועיין בתוס' יו"ט פ"ה דכלים שם וטעמא דתנור הוא משום דעל תנור נותנים טיט כדי להחזיק מומו ולא נטמא עד שמסיקין אותו וא"כ א"א לשברו בצמצום דאיכא גומות משא"כ בטבלא של תרס דאין צריך להסיקו ויכול לחלקו בשוה כמבואר בהדיא במשנה דכלים פרק י"ב דטבלא לרבנן טהור והרמב"ם ז"ל פסק בזה כרבנן והיינו מטעם הנ"ל דליכא גומות וטעם זה הוא נאמר למ"ד אפשר לצמצם כמבואר בגמרא דבכורות (דף י"ז ע"ב) הנ"ל וא"כ קשה אמאי פסק הרמב"ם ז"ל בהך דע"ע בפ"ט מרוצח הנ"ל ובתנור שם דא"א לצמצם. ובטבלא פסק דטהור וזה תימה גדולה ואחרי שעמדתי ע"ז מצאתי בעה"י בתוס' רע"א ז"ל בפי"ב דכלים משנה ו' שם שעמד ע"ז וכתב ג"כ דאין לומר דהוה ס"ס כנ"ל משום דברה"י ל"מ ס"ס ומש"ה בתנור טמא דל"מ בזה ס"ס והניח בצ"ע יעוש"ה. ובאמת דלבד דברי הרמב"ם ז"ל יש לתמוה בפירש"י ז"ל במס' ע"א (דף ע' ע"א) דמקשה שם מהך משנה דפ"ו דטהרות דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר הלכתי כו' ר"א אומר ספק ביאה טהור וספק מגע טמא. ומשני לא שאני התם כיון דאיכא דפתחי לשם ממונא הו"ל ס"ס וכפירש"י ז"ל דס"ס אפילו רבנן מודו וכי פליגי רבנן עליה דר"א היכא דמליא שדה טומאה וכו' דליכא אלא תד ספיקא וא"כ משמע לכאורה דלפירש"י ז"ל גם בטומאה מותר בס"ס וכן לפירשב"ם ז"ל במס' ב"ב (דף נ"ה ע"ב) דפירש דפליגי בזה דלר"א הוה ס"ס ורבנן תשבי להו לספק אחד א"כ משמע דבס"ס לכ"ע מותר גם בטומאה וא"כ יקשה הך דבכורות (דף י"ז ע"ב) בתנור הנ"ל הא הוה ס"ס אם לא דנימא דלמ"ד א"א לצמצם לא מיחשב כלל לספק דלמא הוא מצומצם וגם היכא דנוכל לראות לפי ראות העין וכמו שהארכנו בזה למעלה. אך בלא"ה תמוהין דברי רש"י ז"ל מהא (דפ"ו דטהרות מ"ד) דמבואר שם דכל ספיקות שנוכל להרבות הכל טמא וכמאן אתיא ועכצ"ל דיש לחלק בין ספק ביאה לנגיעה גם בס"ס וא"ש הך סוגיא. אך דברי הרמב"ם ז"ל קשה טובא

ולחומר הקושיא נלפע"ד דיש לומר לכאורה ע"פ מה שכתבתי למעלה דאף דא"א לצמצם לפעמים נתנה התורה השיעור לפי ראות העינים וכן י"ל בהך דתנור וטבלא הנ"ל דהא דבחלקו לשנים נטהר מטומאתו הוא משום דנתבטל מתורת כלי שלו כיון שלא נשאר רובו ממנו. וא"כ י"ל כיון דכל טעם ההיתר הוא משום דאין שמו עליו י"ל דזה תליא בראות עינינו דכיון דלפי ראות עינינו ברור לנו דהוא מיעוטו או חציה שפיר נטהר דאין שמו עליו ומה לנו אם אפשר לצמצם או לא. סו"ס לפי ראות עינינו אנו רואין ברור דאין שמו עליו וכבר נתבטל שם הכלי שהיה עליו עד עתה דדברים הללו תלוי לפ' חשיבות וראיית עינים שבני אדם רואין ואצלינו הוא כבר נתבטל מתורת כלי ובטלה חשיבותו וא"כ י"ל דא"ש בפשיטות הך סוגיא דבכורות והרמב"ם ז"ל. די"ל דס"ד דגמרא דכיון דבתנור שחלקו טמא וע"כ צ"ל משום דא"א לצמצם וע"כ דלא תליא בראיית העינים אלא כיון דבאמת א"א לצמצם הוא טמא. וע"ז משני הכא דאיכא גומות והיינו דגם ריה"ג מודה בזה דא"א לצמצם. וטעמא דהך מלתא הוא י"ל דע"כ לא פליג ריה"ג אלא היכא דלפי ראות העינים הוא ברור דשוין הן ע"ז י"ל דס"ל לריה"ג דלא חיישינן דלמא טעה במדידה ורבנן ס"ל דחיישינן לזה אך באיכא גומות דגם אם לפי ראות העינים נראה כמו ששוין הן מ"מ אינו דבר ברור גם לפי ראיית העינים דשוין הן דדבר זה לא יוכל שום אדם לומר דגם לפי ראות עיניו שוין הן דא"א לכוון בזה בשום אופן לומר דבר ברור ויהיה פירוש הגמרא דאין נ"מ בזה בין רבנן לריה"ג אלא דכיון דאיכא גומות לא שייך לכ"ע לטהר אלא כגון בטבלא אז תליא באפשר לצמצם ומ"מ גם לרבנן