שו"ת ברית עולם צז

שנראה לפנינו וזהו כמו שכתבתי למעלה לישב דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל ותל"י שכוונתי לדעתו הגדול בסברא ישרה ואמיתית *)

(ה) ובזה א"ש ג"כ הך דעירובין (דף ה' ע"ב) ר"א אמר אפילו תימא במבוי שמונה נמי לא צריך לחי מה נפשך אי עומד נפיש מותר בעומד מרובה על הפרוץ. ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי מאי אמרת דשוי תרווייהו כהדדי הו"ל ספק דבריהם וספק דבריהם להקל. והנה התוס' רצו להוכיח מזה דע"כ ס"ל א"א לצמצם דאל"כ לא הוה ספק ותירצו די"ל אפשר לצמצם אלא דלא הטריחו לצמצם ולמדוד בספק יעוש"ה והר"ש פירש שם די"ל דס"ל א"א לצמצם אלא משום דהוה כמו ס"ס ע"ש. וא"כ בשלמא לשיטת הר"ש י"ל שפיר דס"ל א"א לצמצם דלשיטתו אף למ"ד א"א לצמצם מ"מ הוה ספק דלמא הוא מצומצם כנ"ל אך לשיטת הרמב"ם ז"ל דלמ"ד א"א לצמצם ליכא לאשכוחי שיהיה מצומצם בשוה וליכא ע"ז שום ספק יקשה דליכא למימר א"א לצמצם דהאיך שייך לספוקי דלמא שוו תרווייהו כהדדי. ואף אם נפרש כתירוץ התוס' די"ל דס"ל אפשר לצמצם אך דלא הטריחו אותו לטרוח כ"כ כנ"ל מ"מ יקשה דלפי"ז ס"ל לר"א דהלכתא כוותיה דאפשר לצמצם וא"כ אמאי לא פסק הרמב"ם ז"ל כוותיה דאפשר לצמצם וגם ברמב"ם ז"ל בפ' י"ז מהל' שבת הלכה כ"ב כתבם לדינים הללו ופלגינהו לדינים בפ"ע וכתב הדין דהיכא דשוה תרווייהו כהדדי לדין בפ"ע ולפי שיטתו דא"א לצמצם ליכא לאשכוחי כלל דין זה דהכל נכלל בהך דפרוץ מרובה או עומד מרובה דמותר ולמה כתב הך דשוו תרווייהו כהדדי לדין בפ"ע אבל לפי"מ שכתבתי למעלה דדינים הללו הכל תלוים בראית עינינו א"ש הכל בפשיטות כנלפע"ד לכאורה

(ו) ואחרי העיון נלפע"ד די"ל דגם לפירוש הר"ש בתוס' הנ"ל דגם למ"ד א"א לצמצם י"ל דאיתרמי מלתא דהי' מצןמצם לא פירשו כן רק בגוונא דמחצה על מחצה ודפרוץ כעומד ולא בגוונא דבכור דהנה בבכור היה הדבר שלא בכונת הרואה הדבר דנעשה בידי שמים ואין בידי אדם לברר זאת בזה אמרינן דלמ"ד א"א לצמצם היינו דלא מספקא לן כלל דלמא היה מצומצם כאשר יתבאר לפנינו בעה"י משא"כ דמע"מ ודפרוץ כעומד כיון שאנו רואין דשוין הן י"ל דגם לרש"י והרמב"ם ז"ל גם למ"ד א"א לצמצם איכא ספיקא דלמא הוא מצומצם. דהנה בפ"ק דבכורות (דף ט' ע"א) תנן חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים נותן טלה אחד לכהן. זכר ונקבה מפריש טלה אחד לעצמו וכו' ובגמרא שם איתא מאן תנא אר"י דלא כריה"ג דאי ריה"ג הא אמר אפשר לצמצם וכו'. ובתוס' שם ד"ה מאן תנא וכו' פ"ה מאן תנא דאמרינן שילדה שני זכרים אינו נותן אלא חד טלה לכהן וקשה לפירושו דהכא אפילו ריה"ג מודה וכו' וכיון שלא ראינו שיצאו בב"א מספק לא אמרינן בב"א יצאו אפילו לריה"ג דל"ש. וצ"ל דנהי וכו' מ"מ בספק מועט טוב להחמיר בדבר ולהפריש טלה שני לעצמו יעוש"ה. והיינו דכ"ז לפי פירוש רש"י ז"ל לשיטתו (בדף י"ז ע"ב) דלמ"ד א"א לצמצם ליכא שום ספק דלמא היה מצומצם משו"ה פריך לריה"ג דאפשר לצמצם אף דהכא מיירי דאין אנו יודעין האיך היה מעשה מ"מ כיון דיש רק ספק דלמא היה מצומצם משו"ה מפריש מספק משא"כ לרבנן א"ש דס"ל א"א לצמצם היינו דליכא שום ספק ע"ז ומשו"ה לא צריך כלל להפריש. אך לפי פירוש התוס' קשה טובא דגם למ"ד א"א לצמצם י"ל דהיה מצומצם וא"כ קשה ס"ס ליפרש מספק. וקושיא זו הקשה בתשובת הגרע"א ז"ל סי' קס"ז בקיצור יעוש"ה שהניח בצע"ג וזה קושיא עצומה. אך לפע"ד היה נראה לכאורה דבאמת יש להבין במה דפליגי אי אפשר לצמצם די"ל דז"פ דודאי לכ"ע יוכל להיות לפעמים שיתרמי מלתא דיהיה מצומצם אף למ"ד א"א לצמצם ולפי' רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל דליכא גם ספק בודאי אין הסברא נותנת דכונתם דלא יוכל להיות בשום אופן בעולם אף בדרך רחוק מאד ולא היה ולא יהיה כזאת לעולם זה אין סברא כלל דמדוע לא יוכל להיות. אלא דלפע"ד דכונתם דדבר זה ל"ש כלל עד שלא חיישינן לזה כלל וכלל ולא נחשב גם למעוטא דמעוטא. ומ"ד אפשר לצמצם היינו דיוכל להיות שכיח כן וחיישינן לזה וא"כ י"ל דבהך דפ"ק דבכורות הנ"ל דילדה שני זכרים ולא ראינו כלל הא ילדה י"ל דלמ"ד אפשר לצמצם היינו היכא דראינו ולפי ראות עינינו היה שוה אמרינן דבאמת היה שוה ולא חיישינן דלמא מטעי קטעי ומשום דודאי אפשר לצמצם ושכיח הוא ולא נצטרך לומר דהרואה טועה בזה א"כ י"ל דאף דלא ראינו הלידה מ"מ י"ל דאף דל"ש כ"כ מ"מ חיישינן דלמא היה מצומצם ומפריש מספק כיון דאינו רחוק כ"כ מהשכל. אך למ"ד א"א לצמצם היינו דאף שבעינינו ראינו דהי' מצומצם מ"מ אמרינן דאינו מצומצם ומטעי קטעי בה הרי דלדידיה דבר רחוק הוא מאד עד דלא שייך כלל וכלל ומשו"ה אמרינן דודאי טעה הרואה וא"כ בשלא ראה כלל ל"צ גם לאפרושי מספק דלא חיישינן לזה כלל וגם לשיטת התוס' ז"ל י"ל דמודים בזה דלמ"ד א"א לצמצם ליכא שום ספק דלמא היה מצומצם כיון דל"ש עד שגם אם היה רואה לא היה סמכינן ע"ז דלמא לא כוון יפה משום דל"ש משא"כ בהך דמחצה ע"מ ופרוץ כעומד דאנו מידדין היטב בכונה ובדעה מיושבת ואנו רואין דהוא מצומצם אף למ"ד דא"א לצמצם היינו דאין אנו אומרים דודאי הכי הוא דהוא מצומצם כפי ראות עינינו ומשום דל"ש כלל משו"ה לא נסמוך על ראית עינינו ומ"מ מידי ספק לא נפקא דסי"ס עינינו רואות דהוא מצומצם וגם אפשר הוא בעולם לפעמים בדרך רחוק *) ובהך דג' חטאות הנ"ל ראיתי בלח"מ בפ"ד מהל' שגגות הנ"ל שתמה ע"ז מהך דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' ע"ז דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ למה צריך לפרש דמיירי בחצי קנה פגום דאל"כ נאסר בחתיכת חצי סימן דהרי ס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וקדשים לאו שלו הוא וביאר שם משום דס"ל להרמב"ם ז"ל דכיון דקנה ליה לכפרה כדידיה דמיא והיינו כמו שהובא בגמרא חולין (דף מ"א ע"א) ולכאורה מאד תמוהין לי דבריו ז"ל דהאיך נוכל לפרש דס"ל להרמב"ם ז"ל דכיון דקניא לכפרה כדידי' דמיא דלכאורה מבואר בהדיא דלא ס"ל כן ובחולין בתוס' שם ד"ה כיון דקניא כתבו והא דפריך בפ' בתרא דזבחים מוקצה ונעבד אינו שלו הוא ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומוקי לה בקדשים קלים היינו כר"ה דלעיל דלהני אמוראי דהכי מתוקמא אף בחטאת דכדידיה דמיא יעוש"ה בסוגיא דזבחים (דף קי"ד ע"א) והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהל' איסורי מזבח הלכה ה' וז"ל הרובע והנרבע בין שהיתה הבהמה שלו בין שהיתה של חבירו וכו' הרי זה אסורה למזבח אבל המוקצה אם היא שלו והוקצה קודם שיקדיש נפסל הקצה של חבירו או שהקצה שלו אחר שהקדישו הרי זה מותר שאין אדם מקצה דבר שאינו שלו יעוש"ה. הרי בהדיא דס"ל לרבינו הרמב"ם ז"ל דגם אם הוא שלו אחר שהקדישו לא יוכל לאסור משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וע"כ דלא ס"ל לדינא הך סברא דכיון דקניא ליה לכפרה כדידיה דמיא ודברי הלח"מ ז"ל בזה תמוה לכאורה. ומה שהקשה הלח"מ בפ"ד מהל' שגגות הנ"ל להרמב"ם ז"ל דהאיך יוכל לאסור בהך דג' חטאות כיון דס"ל אין אדם איסר דבר שאינו שלו כנ"ל, לכאורה לפע"ד יש לישב בפשיטות דהנה טעם הרמב"ם ז"ל דס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אף במעשה כמבואר בפ' ח' מהל' ע"ז יעוש"ה בכס"מ הנ"ל משום דלצעורי קמכוין כמבואר בדבריו ז"ל בפ"ב מהל' שחיטה יעו"ש וא"כ בהך דג' חטאות לא שייך זאת כיון דהוא בעצמו בא לב"ד ורוצה בתשובה ומודה על שגגתו ורוצה להביא קרבן לכפר על חטאתו אשר שגג ואיך שייך בזה לצעורי וע"כ מיירי בחצי קנה פגום דאל"כ ממנ"פ לא שייך ג' חטאות דאם נאמין לו דחשב לע"ז הרי בחתיכת חצי סימן אסר הבהמה וכי גמר הרוב היה כחותך בעפרא וליכא משום שחוטי חוץ ואם נאמר דלא נאמין לו לאסור אלא דנימא דלצעורי קמכוין ולבו לא היה כלל לע"ז א"כ בלא"ה לא שייך כלל חטאת ע"ז כיון דלא שחט כלל לע"ז ואמאי חייב ג' חטאות אע"כ דמיירי בחצי קנה פגום וז"פ וד"ל: