שו"ת ברית עולם צו

א"ל אביי ולא כל דכן הוא ומה טריפה דבמשהו מיטרפא היכא דבעינן רובא וכו' שחיטה דעד דאיכא רובא לא מיתכשרא לא כש"כ דבעינן רוב הנראה לעינים. אלא דכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב וכי איתמר כו'. וא"כ לא מיבעיא לשיטת רש"י ז"ל וסייעתו דס"ל דבעינן רוב הניכר בטריפה ובשחיטה והיינו רוב גדול והובא בט"ז יו"ד סי' כ"א ס"א דא"ש כל הנ"ל אלא דגם לשיטת הרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל דס"ל דלא בעינן רוב גדול אלא דכשנמדוד נראה שהוא רובא אף כחוט השערה. ג"כ לא קשה כל הנ"ל די"ל דכיון דהכי אגמרי' רחמנא למשה דטריפת הקנה והכשר השחיטה הוא ברוב הנראה לעין היינו דכשימדדו ימצאו יותר מחצי ואף כחוט השערה א"כ האיך שייך בזה א"א לצמצם כיון דכן הוא הדין דלפי ראות עינינו כשיהי' מעט יותר מחצי אזי הוא טריפה וניתר בהשחיטה. ואם לא יהיה יותר מפלגא לפי ראות עינינו לא נכשר בשחיטה ולא נטרף בפסיקה. וא"כ מה ענין זה לא"א לצמצם וכן בהא דמס' עירובין (דף ט"ו ע"ב) הנ"ל דס"ל לר"פ דפרוץ כעומד מותר. וכן קיי"ל דמפרש שם בגמרא בטעמו משום דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא וא"כ מה ענין זה לא"א לצמצם וכי ניתנה תורה למלאכי השרת כיון דאגמריה רחמנא למשה דכן נפסוק להלכה כשיהיה פרוץ כעומד יהיה מותר וכשיהיה הקנה נפסק רובא טריפה ופלגא כשירה. והכל לפי ראות העינים ומה לנו לזה אם נוכל, לצמצם כיון דכן ניתנה התורה ובשלמא בהך דזרק גט והיה קרוב לו בהד"א כמו לה שפיר שייך לומר א"א לצמצם דלא נזכר דין זה אלא כיון דד"א קונה ממילא אם יהיה בשוים אזי שייך בזה דינא דאפשר לצמצם. משא"כ הך דנזכר בזה בפירוש עם השיעור כמה יהיה לפי ראות עינינו והוה כמו בהך דמקשה במסכת בכורות (דף י"ז ע"ב) למ"ד א"א לצמצם ת"ש ממדת כלים ממדת מזבח ומשני שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכא דמצית למיעבד ניחא ליה יעו"ש וכן בזה ג"כ לא חיישינן כלל להך דא"א לצמצם. וא"כ כיון דעד שתהיה רובא לפי ראות עינינו לא מיטרף בקנה ואח"כ כשיהיה רובא לפי ראות עינינו נכשר בהשחיטה וא"כ שפיר באין כאחד האיסור תקרובת עכו"ם עם שחוטי חוץ כיון דלפי ראות עינינו היה חצי קנה פגום מצומצם ואם יוסיף משהו אף כחוט השערה יהיה הכשר השחיטה ובאים כאחד וז"פ לכאורה לפע"ד ויתישב הכל בפשיטות

ודברי הט"ז ז"ל הנ"ל היה באפשר לכאורה לישב קצת בדוחק דלא יסתור מסוגיא מפורשת במה דעסוק בה. וי"ל דס"ל להט"ז ז"ל דר"ה דאמר כיון דשחט בה סימן אחד אסרה ע"כ ס"ל דדוקא כל הסימן דאל"כ הו"ל למימר רבותא טפי דגם במקצת סימן אסרה כיון דבאמת איכא למיטעי דדוקא כל הסימן דיש סברא לזה דבעינן דוקא כל הסימן מה דבזה נעשה נבילה כנ"ל אע"כ דבאמת בעי רב הונא כל הסימן. אך עולא דלא קאמר דצריך סימן שלם אלא דיעשה מעשה וע"כ דלאו מעשה רבה כיון דר"ה סמך עלה דעולא על סימן אחד וא"כ ע"כ כוונתו מעשה זוטא וכיון דלא נזכר דבעינן לכה"פ כל הסימן י"ל דס"ל דגם במעשה זוטא דקצת סימן נאסר וכמו שכתבו התוס' ז"ל בחולין (דף מ' ע"א) ד"ה כי הא וא"כ י"ל שפיר דהא דמתרץ שם בחולין (דף מ' ע"ב) הנ"ל אר"פ הכא בחטאת העוף עסקינן דכולהו בהדי הדדי קאתי לר"ה שפיר מיתוקם הך תירוצא דס"ל לר"ה דבעי כל הסימן וא"כ באין כאחד. והא דמקשה שם מכדי ר"ה כמאן אמרה לשמעתיה כעולא והיינו דיליף מהך דעולא דבמעשה יוכל לאסור אף של חבירו כמו שכתבו בתוס' שם בע"א ד"ה כי הא דאמר עולא. וא"כ לר"ה ע"כ דעולא ס"ל דאינו צריך מעשה רבה דאל"כ האיך יליף ר"ה דינו מדעולא גם לענין לאסור את של חבירו בסימן אחד דלמא דוקא במעשה רבה ס"ל לעולא דיוכל לאסור אע"כ דלר"ה ס"ל לעולא דלא בעינן מעשה רבה וא"כ ע"כ דגם סימן שלם לא בעי דלא הזכיר סימן אלא סתם מעשה וע"כ או מעשה רבה או זוטא וא"כ י"ל דקושיית הגמרא קאי על עולא ולא על ר"ה דלר"ה שפיר מיתוקם תירוץ ר"פ הנ"ל אלא דמקשה דלר"ה מוכרח דס"ל לעולא מעשה כ"ד א"כ קשה לעולא ממתניתין. ומסיק באומר בגמר זביחה ובחצי קנה פגום וא"כ י"ל דפסק הרשב"א כר"ה דס"ל דבעי סימן שלם ולא קשה כ"כ מהך סוגיא. אך באמת תמוה הוא במה דהביא הט"ז ז"ל זאת להוכיח מהרמב"ם ז"ל. והרי הרמב"ם ז"ל פסק בהדיא להך דאומר בגמר זביחה כו' והך דחצי קנה פגום יעו"ש וגם בדברי ת"ה צ"ע וכמש"כ בנקה"כ ועדיין צ"ע בכ"ז

(ד) אך מ"מ דברי הרמב"ם ז"ל וסוגיא הנ"ל יש לפרש בפשיטות כנ"ל ולכאורה יש להוכיח לזה דהנה בהא דא"א לצמצם פליגי בזה רבוותא ז"ל בפירושא דא"א לצמצם דלפי המבואר בתוס' עירובין ד"ה וספק דבריהם הנ"ל בשם הר' שמעיה ובמס' חולין (דף כ"ח ע"ב) ובבכורות הנ"ל בשם הר"ש מיינבלא הפי' הוא דהוה ספק אם הוא יותר מחצי או פחות או דהוא מצומצם די"ל דאיתרמי מלתא דהוא מחצה מצומצם כמבואר שם בהדיא אך הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' בכורות הל' א' כתב שם רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים אפילו יצאו שני ראשיהן כאחד א"א שלא קדם אחד הרי בהדיא דס"ל דלמ"ד א"א לצמצם היינו דלא יוכל להיות בשוה בצמצום בשום אופן אלא דהספק הוא אם הוא יותר מחצי או פחות וכן פירש בפירוש המשניות להרמב"ם בבכורות שם וכן משמע לפירוש רש"י ז"ל שם יעוש"ה. וא"כ קשה טובא בהך סוגיא דחולין (מ"א ע"א הנ"ל) האיך משכחת לה ג' חטאות כיון דא"א לצמצם ולא יוכל להיות שיהיה שוה מחצה מצומצם וא"כ חיוב דתקרובות עכו"ם וחיוב שחוטי חוץ אינן באין כאחד. ובשלמא בסוגיא דחולין הנ"ל יש לישב גם לפי"ז די"ל דמאן קמתרץ לה ר"פ ואיהו לשיטתו ס"ל דאפשר לצמצם דס"ל בעירובין (דף ט"ו ע"ב) דפרוץ כעומד מותר וע"כ דס"ל אפשר לצמצם וכמו שהוכיחו מזה בתוס' עירובין (דף ה' ע"ב) וא"ש סוגיות הגמרא דחולין הנ"ל בפשיטות. אך דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דכתב הך דג' חטאות הוא בחצי קנה פגום קשה טובא דהאיך יפרש סוגיא זו דל"ל כר"פ לשיטתו דהרי איהו ז"ל ס"ל א"א לצמצם ומ"מ ס"ל בזה כהך אוקימתא דחצי קנה פגום וקשה האיך משכחת לה ג' חטאות באופן זה ובודאי דתירוץ הבנין ציון הנ"ל קשה מאד דלא שייך בזה הספק ספיקא דליכא לאשכוחי בחצי מצומצם וגם תירוצי הראשון הנ"ל שכתבתי די"ל דמשום דהמעשה דבין חצי קנה שאינו מצומצם די"ל דהוא פחות חוט השערה עד חצי אינו ניכר ולא נקרא מעשה כנ"ל נסתר ג"כ דס"ס יקשה דהאיך יוכל להביא קרבן לעזרה מספק דלמא הי' יותר מחציה פגום ולא היה ראוי כלל לקרבן ולא שייך בזה שחוטי חוץ כנ"ל וכתבתי די"ל דהוה יותר צדדים להיתר משום די"ל דהוא חצי מצומצם ואם אינו מצומצם י"ל דהוא פחות מעט ויש בזה שני צדדים להיתר וכמו שכתבו בתוס' עירובין (דף ו') שם ומעתה נסתר זה דהרי להרמב"ם ליכא שום ספק דלמא הוא מצומצם אלא או פחות או יותר. ואף דבזה יש לפלפל להרמב"ם לשיטתו דספק מדאורייתא לקולא ומשו"ה חייב על שחוטי חוץ ואף דאיכא חזקת איסור דאינו זבוח מ"מ לא הוה עפרא בעלמא דאית לה חזקת היתר בהנאה ומלבד זה יש לפלפל בדין זה וצ"ע. וכן קשה מהך דמחצה ע"מ דפליגי בזה ויהיה מוכרח מזה דס"ל לכל הני דאפשר לצמצם וא"כ אמאי לא פסק הרמב"ם ז"ל כוותייהו אך לפי מה שכתבתי למעלה א"ש בפשיטות דכל דינים הללו דפרוץ כעומד ושחיטות הרוב וטריפות בפסיקת הקנה ברוב הכל לפי ראות עינים נתנה תורה השיעור ואין ענין כלל להך דא"א לצמצם וא"ש בפשיטות: ש

ואחר שכבר כתבתי כ"ז מצאתי בעזה"י בס' בית אפרים חלק או"ח סי' כ"ג שהביא שם להקשות על הך דג' חטאות הנ"ל הא הוי צדדים יותר שלא יביא חטאת דדלמא הוא פחות מחצי או יותר מחצי וכעין שכתבתי למעלה ומסיק שם לתרץ דבשחיטה בעינן רוב הנראה לעינים ואין אנו משגיחין רק במה