שו"ת ברית עולם צה

(א) איתא א במס' תולין (דף מ' ע"א) אמר ר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה וכו' כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא אר"י אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה איתיביה ר"נ וכו' השוחט חטאת בשבת בחוץ לעכומ"ז חייב ג' חטאות וא"א כיון ששחט בה סימן אחד אסרה אשחוטי חוץ לא ליחייב מחתך בעפר הוא וכו' מכדי ר"ה וכו' כעולא ועולא מעשה כ"ד קאמר אלא באומר בגמר זביחה וכו' כגון שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וכו' יעוש"ה. והביא ע"ז בס' בנין ציון סימן ק"ס קושיא עצומה דהאיך משכחת לה חצי קנה פגום כיון דא"א לצמצם. וא"ל דס"ל כמ"ד אפשר לצמצם דמלבד דזה דלא כהלכתא אלא דיקשה גם על הרמב"ם דפסק בידי אדם ג"כ א"א לצמצם ואעפ"כ פסק הך דחצי קנה פגום הנ"ל. וכתב שם לתרץ ע"פ דברי הט"ז ביו"ד סי' ב' התמוה שכתב להשיג על הב"ח שכתב דאפי' במעשה כל דהו נאסרה אך ס"ל דדוקא במידי דנעשית נבילה נאסרה וזה תמוה מסוגיא הנ"ל דמאי פריך משוחט חטאת בחוץ ומה צריך לתרץ בחצי קנה פגום כמבואר בס' נקודת הכסף שם. וע"ז תירץ שם הגאון בס' בנין ציון הנ"ל די"ל דר"ה מסופק במה דפליגי הש"ך והט"ז או עכ"פ לר"פ מספקא ליה אי ר"ה סימן א' דוקא אבל מקצת סימן לא א"ד נקיט סימן א' דזה ודאי הוא אבל מקצת הוה ספק ומשו"ה מוקי לה בחצי קנה פגום דחייב משום שחוטי חוץ לכ"ע דהוה ספק ספיקא דלמא לא נעשה תקרובות אלא ברוב ואז פשיטא דע"ז וחוץ אתיין כאחד ואת"ל דבמשהו נאסר דלמא הי' מחצה על מחצה מצומצם וכשהוסיף משהו באים כאחד וכן י"ל ג"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל וכו' יעוש"ה ובט"ז יו"ד סי' ב' שם ובנה"כ. ודברי הגאון ז"ל בס' בנין ציון הנ"ל לא זכיתי להבין ולפע"ד תמוהין לפרש כן מלבד דדחוק מאד לפרש להט"ז ז"ל דלהגמרא מספקא ליה דהרי הט"ז ז"ל קאי לישב דברי הרשב"א בת"ה דהוא כתב כלשון המחבר דאם התחיל הפסול בחצי קנה וגמר הכשר כשירה דז"ל ת"ה התחיל אחד מן הפסולין לשחוט כגון עו"ג או מין או כותי וגמר ישראל וכו' פסולה בד"א בושט אבל אם התחיל עו"ג בדבר שאינו עושה נבילה כגון ששחט חצי גרגרת בלבד וגמר הישראל ה"ז כשירה. והרי בהדיא דבהתחיל בחצי קנה מתיר לגמרי והאיך נוכל לומר דכונת הט"ז ז"ל דזה ספק הוי ובכל הסימן הוה ודאי דא"כ גם בהתחיל בחצי קנה הו"ל להטריף מספק ולא להכשיר לגמרי. ואולי דכוונתו ז"ל רק לישב קצת שיטת הט"ז לדינא די"ל כן ולא לישב דכונת הרשב"א ז"ל כן וכן מורין קצת דבריו ז"ל בס' ב"נ הנ"ל יעוש"ה

ועוד תמוה דלפי פירושו ז"ל הנ"ל דיש סברא לומר דלר"ה צריך ע"כ כל הסימן ואי לא לא נקרא מעשה כלל א"כ מאי מקשה כלל בגמרא מכדי ר"ה כמאן אמרה לשמעתי' כעולא ועולא מעשה כ"ד קאמר די"ל בפשיטות דלר"ה ס"ל דצריך כל הסימן ובאין איסור ע"ז וחטאת בחוץ כהדדי. ועוד תמוה בגוף הספק ספיקא דקעביד דהוה ס"ס דלמא ס"ל לר"ה דצריך כל הסימן ואף אם ס"ל דכ"ד אוסר אכתי מספקא ליה דלמא הוה מצומצם ובאים כאחד. ומלבד דיש לפלפל בגוף ס"ס כזה מלבד זה קשה מאד דגם לפי הצד ההיתר שכתב דהיינו דאיכא צד וספק להתיר להביא קרבן דלמא ס"ל בכל הסימן צריך לאסור ואז באין כהדדי דהרי גם אם נימא כן עדיין אינו ברור להיתר דאף אם ס"ל דצריך כל הסימן אכתי י"ל דאסור להביא קרבן דדלמא החצי קנה פגום אינו מצומצם והוה באמת מעט יותר מחצי כיון דא"א לצמצם. וא"כ אם הוא קצת יותר היה טריפה ונבילה מכבר ואינו ראוי לקרבן וליכא בזה שחוטי חוץ. ועוד תמוה דאכתי יקשה קושיא זו על הרמב"ם ז"ל דפסק בפ' ט"ז מהל' שבת הל' ט"ז וכן נפסק בש"ע או"ח סי' שס"ב ס"ט כר"פ דעירובין (דף ט"ו ע"ב) דס"ל פרוץ כעומד מותר וגם בזה יקשה כיון דס"ל להרמב"ם דא"א לצמצם אף בידי אדם א"כ אמאי התיר פרוץ כעומד שם הא הוה ספק דלמא אינו מצומצם ודלמא פרוץ מרובה במקצת מהעומד והתוס' ז"ל שם ד"ה פרוץ כעומד ילפי מזה דאפשר לצמצם יעו"ש ובסוגיא דחולין (כ"ח ע"ב) שם ובבכורות (דף י"ז) וכן ילפי מהך דמחצה על מחצה דפליגי בזה וא"כ להרמב"ם ז"ל קשה ובשלמא בדין חצי קנה פגום דמכשרינן ל"ק די"ל דהיינו היכא דבודאי ליכא יותר מחצי ובאופן דליכא לספוקי על יותר וכגון דאיכא מעט יותר שלם משא"כ בהך דפרוץ כעומד כיון דקתני פרוץ כעומד הרי דמיירי דהפרוץ והעומד שוים ומ"מ סתם הרמב"ם ז"ל דינו דמותר

(ב) ולפע"ד היה נראה לכאורה דהך קושיא על הרמב"ם ז"ל דכתב דחייב ג' חטאות בחצי קנה פגום ולא אמרינן דלמא לא היה מצומצם אלא פחות מעט ואינם באים כאחד. יש לישב לכאורה דהנה במסכת ע"ז (דף נ"ב ע"ב) איתא שם בעי מיניה ר"י ב"ש מרבי כלים ששימשו בהן בבית חוניו מהו כו' איתיביה כל הכלים אשר הזניח המלך אחז כו' א"ל ברוך אתה לשמים כו' ובתוס' שם ד"ה ברוך אתה לשמים. ואע"ג דמדאורייתא לא מיתסרי דהא דהקדש נינהו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ להדיוט שרי מ"מ קנסו לאסור לגבוה והא דמייתי מההיא קרא לקמן למלתא דעולא דכיון ששחט בה סימן אחד אסרה דמייתי אף להדיוט הכי מייתי מדאסר לגבוה במעשה זוטא שלא נשתנה הכלי א"כ במעשה רבה יש לאסור אף להדיוט. וכ"כ התוס' במס' חולין (דף מא ע"א) ד"ה ת"ש ב' אוחזין כו' יעו"ש א"כ הרי מכ"ז דלהדיוט לא נאסר אלא היכא דנשתנה הכלי ואז נאסר אף במעשה זוטא אבל היכא דלא נשתנה הכלי מהמעשה שעביד לא נאסר מה"ת גם להקדש. ויש לפלפל בזה ויעיין בפלתי ביו"ד סי' ד'. וא"כ י"ל לכאורה בזה דהנה אם יעשה מעשה כ"ד כגון שישחוט חצי קנה בזה הרי ניכר עשייתו בזה ומשו"ה שפיר הוה מעשה כ"ד לאסור מה"ת ועפרא בעלמא הוא. אך בנידון דידן בחצי קנה פגום אף לפ"מ דקיי"ל א"א לצמצם וחיישינן דלמא הי' מעט פחות מחצי פגום וא"כ כשעשה אותו חצי פגום הרי אסרה וכששחט הרוב עפרא בעלמא הוא י"ל דלא נאסר בזה שעושה אותה חצי פגום מצומצם כיון דגם עתה לפי ראות עינינו הי' חצי קנה פגום אלא דאנן חיישינן דלמא באמת אינו מצומצם החצי ואנן אין אנו מכירין בזה דא"א לצמצם וא"כ אף אם יעשה מזה חצי ממש בודאי דלא יכיר בין מה שהיה מקודם ובין שהוא עתה דהרי קמן שהיה לפי ראות עינינו חצי פגום אף שהיה מעט פחות וא"כ ה"ה אם יהיה מעט יותר בזה השיעור אותו שיעור כחוט השערה ג"כ לא נכיר וא"כ י"ל דאף דבזה עשה מעשה בגוף הבהמה וחסרה דהיינו דחתך מעט בסימנים מ"מ י"ל דכיון דלא ניכר כלל לאו הוה מעשה ולא עדיף מכלים שנשתמש בהן דלא נקרא מעשה לענין לאסור להדיוט. וא"כ א"ש הך דינא דהרמב"ם ז"ל דכיון דהי' חצי קנה פגום באים כאחד איסור ע"ז ושחיטת חוץ דלא נאסר בהך שיעור חוט השערה הנ"ל כנ"ל. אף דעדיין יקשה דאכתי איכא ספק דלמא החצי פגום אינו מצומצם ובאמת הוא יותר מפלגא וא"כ היה מכבר טריפה וליכא בזה קרבן כנ"ל. די"ל דהוא כמו רובא להתירא די"ל דהוא מצומצם וגם י"ל דהוא פחות מפלגא ולשני הצדדים מותר להביא קרבן כנ"ל וכעין זה מצינו במס' בכורות דף מ"ז בתוס' ד"ה אפשר לצמצם לפירוש מהר"ש מיינבלא וכן מבואר בהדיא במס' עירובין (דף ו') בתוס' ד"ה וספק בשם ה"ר שמעיה

אך עדיין יקשה הך דפרוץ כעומד הנ"ל אמאי מותר, אף לכתחלה וכמו שהוכיחו מזה בתוס' עירובין הנ"ל באמת דקיי"ל אפשר לצמצם וכן יקשה מהך דפליגי רב ור"נ אם מחצה על מחצה כרוב בתולין (דף כ"ת ע"ב) ובתוס' שם ד"ה לפי מדייק מזה דקיי"ל אפשר לצמצם דאל"כ האיך שריא מספק יעוש"ה והרי הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא בפ"ט מהלכות רוצח דא"א לצמצם אף בידי אדם

ג) אך לפע"ד נראה יותר לישב כ"ז בפשוט דהנה בהך סוגיא דחולין שם (דף כ"ט ע"א) מקשה שם לרב דס"ל מחצה על מחצה כרוב. ת"ש הרי שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמרו שחיטתו כשירה ואי אמרת מחצה על מחצה כרוב טריפה הויא אמר רבא שאני לענין טריפה דבעינן רוב הנראה לעינים.