שו"ת ברית עולם צ

החזקה להתיר משא"כ בספק דרוסה דגם ממילא כשעומד עתה תוכל להיות דתמות ומשו"ה לא מהני החזקה. ואולי דמשו"ה לא הביא בדרכי משה מתוס' דחולין (דף מג ע"ב) ד"ה קסבר אלא מיבמות הנ"ל דהיינו דמתוס' לא מוכת אלא מתו"י

אך לפי' התוס' דידן י"ל דאף היכא דנולד הריעותא מחיים מהני החזקה כמ"ש המהר"ם מלובלין ז"ל. אך הא דאסור בנידון דידן במים בראש וספק אם מכוסה לדעת המהר"ם ז"ל הוא משום דשכיח יותר לאיסורא והיינו דהיכא דנמצא מים בראש שכיח הוא שתהיה מגולה וא"כ לפ"ז באם דנראה בעינינו דלמעט מים שנמצא לא שכיח יותר להיות מגולה לקרום מהני לכאורה חזקה זו. ועיין בתבואות שור ריש סי' כ"ט דעמד שם כבר ע"ז דבאמת לא שכיח יותר מגולה לקרום משאינו מגולה. וע"ש בת"ש שהסכים לדין הרמ"א ז"ל דלא מהני חזקה זו משום דנולד מחיים דכיון דנולדה מחיים איתרע לה החזקה דכל החזקה אינה אלא מכח רובא דרוב כשרות נינהו וזהו דנמצא בהו ריעותא נתקלקל חזקתה וע"ש שהאריך ליישב דברי הד"מ במה שהוכיח דינו מפ' ד' אחין. ולכאורה מ"מ לענין גוף הדין מתוס' דחולין (דף מג) הנ"ל משמע דגם בזה אזלינן בתר חזקה אם לא דשכיח יותר לאיסורא אך הת"ש ז"ל הכריע לאיסור בזה ע"ש. ולכאורה דיש להקשות מהך דשו"ע (סי' לט סעיף ה') אם נסתפק אם הוא בלב או בחיתוך וכו' דכשירה וכתב הב"י בשם הרשב"א ז"ל דהוא מטעם נשחטה הותרה וכן בסעיף ט"ז שם דאמר הבודק שלא כסדרן היתה ואחר מכחישו וכו' ובסעיף י"ז שם בקונה ריאה ואמר שמצא בה סרכא במקום שהוא טריפה והמוכר אומר וכו' ע"ש דאזלינן בתר חזקה דנשחטה הותרה ע"ש בט"ז ס"ק כ"א כ"ב. כבר עמד ע"ז בפ"מ ריש סימן כ"ט בפתיחה ובפלתי סי' ל"ט הובאה בגליון רש"א ז"ל וע"ש בפלתי ובפ"מ דתרצו כיון דהספק הוא אם הסרכא הוא במקום האיסור אז בהחיתוך כסדרן לא הוה כמו דנולד הריעותא מחיים אלא דהספק הוא אי איכא כלל ריעותא כיון דאי בכסדרן הוא לא נקרא כלל ריעותא דרביתא הוא עש"ה. ולכאורה לפע"ד אף דיש לישב בזה שיטת הרמ"א ז"ל מ"מ בגוף הדין לכאורה יש לדון ע"ז דמ"ש סירכא כסידרן דלא הוי כלל ריעותא ממים במוח והמוח מקיפו אף דיש לחלק דבסירכא כסידרן מיקרי הכי רביתא אך מ"מ יש להוכיח לכאורה דבכה"ג מהני החזקה דנשחטה הותרה ואף בנולדה הריעותא מחיים דהנה ביו"ד (סי' לז סעיף ד') בהגה"ה ברמ"א ז"ל איתא שם ואם לא היה בהקף מראה כשר ובאו אח"כ בודקים ומומחים ונפחוה ומשמשו בה וע"י בקיאותן וכחן יפה וכו' עשו שהיה שם היקף בשר כשר ודין זה הביא הב"י בסי' ל"ט בשם ר"י בן הרא"ש ז"ל. ועיין בש"ך שם סי' ל"ז ס"ק כ"ד וטעם אחד שם משום דאוקי תרי לבהדי תרי ובהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת ויש ולסמוך עליהם דבשר היה מקיפה וכו' עש"ה. והרי מזה דאף דהביעה היה מחיים והריעותא נולדה מחיים אלא דמספקא לן אם היא בשיפולא או יש חוט בשר מקיף ומ"מ מוקמינן אחזקתיה לר"י בן הרא"ש ז"ל וא"כ י"ל ג"כ בהך דמים בראש דמספקא לן אם הוא במקום האסרו או דמות מקיפו ונוקמה אחזקתיה דחזקת היתר כנ"ל ודברי הש"ך ז"ל לכאורה צ"ע וכבר עמדו באחרונים ז"ל על הש"ך הנ"ל ועיין בס' חמדת שלמה חלק יו"ד שם

(ד) ונחזור לנידון דידן והרי לשיטת המהר"ם ז"ל ותוס' ז"ל שפיר שייך חזקה אלא דכתב דאסור משום דשכיח יותר לאיסורא בהך דמים בראש ובהך דנקוב הושט בקוץ. והנה בהך דמים בראש כבר עמד ע"ז הת"ש בראש סי' כ"ט דאמאי שכיח לאיסורא טפי דאם נמצא מים בראש כמו דנמצא מגולה לקרום כן נמצא שאינו מגולה. וכבר העיד שם הת"ש דבא לפניו כמה פעמים ושכיח להתירא כמו לאיסורא דהיינו שאינו מגולה כמו מגולה. ומה שביאר בת"ש כבר נתבאר מה שיש לדקדק בזה. והנה בהך דתשובות הרשב"א המובא בתשובת מהר"ם ז"ל הנ"ל בדין מחט בכרס דביאר שם המהר"ם ז"ל דהטעם הוא משום דשכיח וביאר שם בדברי הרשב"א ז"ל שכתב לחלק בין בא זאב ונטל בני מעים דבדיקת הריאה לא מחמת מקרה וכו' מה כוונתו ז"ל בזה ע"ש. ולכאורה לולא דברי מהר"ם ז"ל הייתי אומר דס"ל דבהך מחט בכרס לא משום דשכיח הוא לאיסור אלא דס"ל להרשב"א ז"ל לחלק דהיכא דנולד הריעותא מחיים ל"ש חזקה דנשחטה הותרה משום דבחיים היה לה חזקה דאיסורא דאבמה"ת וכמ"ש החו"י ביבמות הנ"ל וכמו שנתבאר למעלה דבבהמה ל"ש חזקה דהתירא דדלמא תמות הבהמה כנ"ל. ועיין ברשב"א ז"ל בחידושיו ליבמות שם שביאר ג"כ בהדיא שם דשאני ספק דרוסה ונקובת הושט דשם משום דמחיים הוא וחזקתה לאיסור ומחלק שם בין בהמה להך דיבמה בחזקת היתר דבבהמה חסר מעשה השחיטה להכשירה ולית לה חזקה דהתירא משא"כ ביבמה הנ"ל דממילא תהיה מותרת ולשיטתו אזיל וכן ס"ל בחולין בפ"ק דמחזיקין מאיסור לאיסור ומהני חזקת איסור דאבמה"ת לאיסור טריפות ע"ש וא"ש בפשיטות דבריו ז"ל בתשובה שם דמשום דמחמת מקרה דקרה לה דהיינו שיש לפנינו ריעותא וגם מחיים היתה ול"ל שום חזקה דהיתירא. משא"כ בהך דבא זאב ונטל בני מעים דלא היה שום ריעותא מחיים אית לה חזקת היתר וא"כ ג"כ במים במות לפי"ז יש לאסור דמחיים היתה לפי שיטה זו. וכן י"ל דהוא שיטת הרמ"א ז"ל. אך מ"מ לשיטת התוס' דיבמות ודחולין הנ"ל דשפיר הוה חזקה טובה והיינו משום דלשיטתם אזלי דאין מחזיקין מאיסור לאיסור כמבואר באחרונים ומשו"ה לא מהני חזקה דמחיים אסורה משום אבמה"ח להספק טרפות אלא משום דטעמייהו ז"ל בדרוסה ונקובה דשכיח יותר לאיסורא. אך במים במות לפי עדותו של הת"ש דלא שכיח יותר לאיסורא מהתירא הרי שייך החזקה דמותרת. אך הרי הש"ך ז"ל כבר הכריע כשיטת האוסרים בזה בסי' נ'. ומ"מ היכא דלא נמצא אלא מעט מים עד שנוכל לשער בערך דאין בה כשיעור שישחה בזה י"ל דמותר מס"ס ספק דלמא אין בה שיעורא וספק דלמא מחופה במוח. ואף אם נאמר דהוא ספק דחסרון ידיעה מ"מ בהפ"מ יש להקל כמ"ש בחידושי הגרע"א לענין ספק מסמוס וכמבואר ביו"ד סי' ק"י ע"ש וכן מצאתי בפרי מגדים דהבין כן בהש"ך ז"ל דגם במים בעינן שיעור שישחה. ועוד יש ספיקא להקל לדעת הט"ז שם ס"ק ב' דהיכא דהמוח שלם ונמצא מים בין קרום לגולגולת כשר דאמרינן דהמים מעלמא אתו ועיין בלבושי שרד ס"ק י"א דגם הש"ך ז"ל מודה לזה א"כ יש עוד ספק דלמא הי', המוח שלם והמים מעלמא הם: (ה) אך בגוף הדין דמים בראש ראיתי שכתב אא"ז הגאון ז"ל בספרו בנין עולם חיו"ד סי' י"ב די"ל דגם במים כ"ש אף שאינו כשיעור שיהיה שוחה ג"כ אסור והוכיח דהנה היכא דהוה כשיעור שישחה גם באינו מגולה אסור דלא גרע מחוט השדרה דבשיעור שישחה אף באינו מגולה לקרום משמע מסתימות הפוסקים דאסור ובמגולה לקרום גם בכ"ש אסור וכן בחוט השדרה ג"כ משום דסופו לפסוק. ולכאורה בעניותי אני נבוך בזה מאד ויש לי לדון בדין זה דמנ"ל דין זה דהמים ינקבו לקרום. ולדברי מרן אא"ז הגאון זצלה"ה צ"ל ע"כ דגם בנתמסמס הוא כן דבחדא ממתא מחתינהו בגמרא פ' א"ט הנ"ל נתמרך פסול נתמסמס פסול ולא מפליג ביניהם. ועוד דרש"י ז"ל פירש שם דהא דצריכא תרווייהו דה"א דנתמסמם הוא כמים ובמיסמוס בעלמא כשר משו"ה קתני שניהם ע"ש ואי דחלוקין בדינן ע"כ פלגינהו בתרי בבא דזה כדאיתא וזה כדאיתא דבנתמסמס מפרש בגמרא כדי שיוכל לעמוד ולכאורה דזה בין לענין שיעור איכות המיסמוס בין לענין שיעור הכמות במדת המיסמוס כאשר יתבאר בע"ה וא"כ ע"כ פלגינהו דעל דין דהומרך ליכא שיעורא דכדי שיעמוד לפי דבריו ז"ל אע"כ דלתרווייהו חד שיעורא למיסמוס ומים והרי במיסמוס תליא בשיעורא דיוכל לעמוד וכן מבואר בלשון הטור ש"ע שם הכל בחדא מחתא. ומצאתי בתבואות שור שם שכתב ג"כ דבמים בכ"ש נאסר וכתב באמת דה"ה למיסמוס והא דתליא בגמרא ביוכל לעמוד היינו דהמיסמוס יהיה כ"כ שלא יוכל לעמוד ולא קאי על מדת שיעור שנתמסמס. אלא על עצם איכות