שו"ת ברית עולם פח

מגדים ס' ק"י אות ב' וא"כ לב"נ ל"ש דגזרו רבנן וכמבואר למעלה. ומלבד כ"ז כאן לא שייך לומר חזקת איסור כיון דמספקא לן לדינא אי כמנחא בדיקולא דמיא או לא ואם לאו כמנחא בדיקולא דמיא הרי ליכא חזקת איסור וא"כ זה גופא מספקא לי' אי איכא חזקת איסור ול"ש לומר אוקי אחזקת איסור דע"ז גופא הוה ספק וכיוצא בו מצינו בכ"מ ואכמ"ל. וא"כ בודאי די"ל דהוה ס"ס ספק אם נטרפה כלל וספק אי קיי"ל כמנחא בדיקולא דמיא גם בחתיכות ב' סימנים ומותר למכור הב"מ לב"נ. וראיתי בספר חת"ס חיו"ד סי' י"ט שהמציא היתר גם בספק משום דשיטת התוס' בכ"ד דלא הוה חזקת דאבר מן החי רק שאינה זבוחה ובב"נ ל"ש חזקה זו והיינו ע"פ המתבאר למעלה בתחלת דברינו. ולפי המתבאר למעלה בב"מ איכא חזקת אבמה"ח גם לב"נ כו' אך לפי הנ"ל הרי איכא ס"ס אם היא טריפה ספק דלמא לא כמנחא בדיקולא דמיא וכמו שס"ל באמת כן הפר"ח וכן י"ל להרמב"ם ז"ל. ולפי"ז י"ל ג"כ במה דאין אנו נזהרין בשום טרפה היינו כמו שכתבו האחרונים ז"ל יעו"ש בחת"ס ובבנין עולם הנ"ל ובס' ברית אברהם דעל הרוב נטרפם מחמת ספק וגם בנטרף בשחיטה אם הוא אמר שחיטת רוב בעוף לית כאן בית מיחוש דהוא רק מחומרא ואי קודם שחיטה רוב לאו כמנחא בדיקולא דמיא וגם בבהמה כבר כתבו דבפגומה איכא ספיקות דלמא לאו במקום פגימה שחיט וכל דאיכא לאשכוחי ספק יש להתיר ורק היכא דהוה נבילה ודאית בזה איכא למיחש לכתחלה למכור דלתא קיי"ל כמנחא בדיקולא דמיא ודוק בזה

שוב מצאתי בס' שושנת העמקים כלל י"א שהוכיח שם דלהרמב"ם ז"ל דס"ל ספק דאורייתא מותר מה"ת גם בספק בדין כגון פלוגתא דרבוותא ובעי בגמרא הכל לקולא מה"ת יעוש"ה. ולפי"ז א"ש בפשיטות בהך דב"מ וי"ל דס"ל כהרא"ש והרמב"ן ז"ל בחד תירוצא דמספקא לן אי כמנחי בדיקולא או לא גם בחתיכות ב' סימנים והיינו משום דרשב"ל סותרים דבריו ולא נדע הי דאחרנייתא ולפי"ז להרמב"ם ז"ל לשיטתו דספק מותר מה"ת ורק מדרבנן אסור וגבי ב"נ בוודאי לא גזרו רבנן כמבואר למעלה. ומשו"ה לא הזכיר ב"מ לאיסורא דלשיטתו הוא מותר ולא שייך כאן חזקת איסור דאבר מן המי כמו שכתבו התוס' ורק חזקת שאינה זבוחה ואצל ב"נ ל"ש זאת וגם חזקה דאבר מן החי אצל ב"מ שכתבנו למעלה ג"כ ל"ש כיון דספק לנו בזה גופא אם כמנחא בדיקולא או לא ואי לאו כמנחא בדיקולא ליכא חזקה ועל החזקה גופא איכא ספק ול"ש כאן אוקמי אחזקת איסור כנ"ל ומשו"ה מותר בב"מ לב"נ. ולפי"ז יש לנו סמך גדול למכור הב"מ לעכו"ם גם בנטרף בשחיטה בודאי ולא רק בספק כיון דכמה פוסקים הסכימו לדינא כהרמב"ם ז"ל דספק מותר מה"ת. וא"כ הדר דינא דהב"מ מותרין לב"נ והיינו כמ"ש הפר"ח דכיון דפסקינן דניקבה הריאה לאחר שחיטת הקנה טריפה ע"כ דלא אמרינן דכמנחא בדיקולא דמיא בודאי ואף לו יהיה כמ"ש הת"ש להקשות על הפר"ח דהוא מטעם דספק בדינא אך מ"מ מוכח מזה דלאו ודאי הוא וא"כ ממילא כיון דהוא ספק בדינא מותר מה"ת וממילא דמותר לב"נ וזה כמש"כ הפר"מ ז"ל כנלפע"ד נכון לישב דברי הפר"ח ז"ל. וגם לשיטת הרשב"א ז"ל דספק איסור אסור מה"ת צ"ע לפי מה דנתבאר למעלה דספק במקרה גם הרשב"א ז"ל מודה דמותר מה"ת. וא"כ יש לדון בדין זה להתיר אך לא אחליט נגד דברי רבותינו האחרונים ז"ל דמדבריהם ז"ל לא משמע כך וה' ברחמיו יאיר עינינו ויראנו בתורתו נפלאות אס"ו: סימן כח שלמא רבא לידידי ש"ב הרה"ג החריף ובקי וכו' מוהר"מ נ"י הצלחתו ירום למעלה

(א) ומה שכתב ידידי בדין מים בראש שנפתח והיה ספק אם המוח מקיפו או לא דמבואר ביו"ד סי' ל"א ברמ"א ז"ל להדיא לאיסור וכבר מבואר דין זה בספרי רבותינו האחרונים ז"ל והנה אף כי לא אתערב לדבר כלל לדינא בענין זה שכבר האריכו בזה הפוסקים ז"ל וכמובא בפ"ת גם דעת המקילין אך ארשום לו קצת הנלפע"ד לכאורה בעיוני בדבר זה נראה שיש לדבר בזה כדרך נושא ונותן לא לדינא. והנה בשו"ע שם מבואר דצריך שלא יהיה מגולה כלל לקרום וכן בדרכי חשה שם ע"ש ומשמע דאף אם מגולה מ"ש ג"כ אסור ולכאורה צ"ע מאיזה מקום מוצא דין זה מגמרא דלכאורה משמע בדין זה דהטעם הוא דהמעט מים הנחצא בקרום סופו לנקוב הקרום ולכאורה מנ"ל זאת ומצאתי בע"ה בס' ק"י המובא בפ"ת דהביא באמת דלהרי"ף והרמב"ם ז"ל אינו אוסר אלא בכולה או רובה. ולפע"ד היה נראה לכאורה דמוכח בהדיא מגמ' דדין מים בראש הוא כמו בחוט השדרה דאילו היה כ"כ בחוט היה כופה אז אסור ואין איסורו של חסרון המות אלא דמחמת זה נכפף הקרום ונפסק. דהנה במולין (דף מה) אמר רבב"ת אמר ריב"ל נתחרך פסול נתמסמס פסול וכו' המרכה כל שנשפך כקיתון מסמסה כל שאינו יכול לעמוד, בעי רבי ירמיה אינו יכול לעמוד מפני כבדו מהו תיקו. אמרי בי רב נתמסמס פסול נתמזמז כשר. ופירש"י ז"ל נתמזמז נחרקין מהמות מקצתו מאליו וכ"ז קאי במוט השדרה. והרי מבואר שם בהדיא דכל האיסור דמוט הוא תליא באינו יכול לעמוד הן בנעשה כמים או נתמסמס ובנתמזמז דכשר הרי פרש"י ז"ל נתרוקן מקצתו וע"כ באופן שיוכל לעמוד דאל"כ מ"ש מנסמסמס דאסור משום דאינו יכול לעמוד. ומותיב שם בגמ' רשב"א בהמה שנתמזמז מותה טרפה ומשני נתמסמס איתמר והיינו דס"ל לגמרא דחוט וקרום של מוח שוין הן ומשו"ה מקשי מקרום אחוט. והדר מקשי מהך דלוי הוה יתיב במסותא חזיה לההוא גברא דטריה לרישיה אמר נתמזמז מוחו דדין לאו דלא מיי אמר אביי לא לומר שאינו מוליד וכו'. והנה בההוא גברא היה מעשה דהכה רישיה בכותל ונתנדנד מוחו כמבואר בערוך. ובודאי שם לא שייך לומר דנחסר מהמוח מקצתו דברגע שנפל אנה בא המוח וכי דרך איזה מקום יצא אלא דשם היה נתנדנד מחמת הכאה ולוי הכיר זאת מההכאה והיינו דהכיר דנחנדנד לא כ"כ כמו נתמסמם שכיוצא בו בחוט השדרה היה המעט שחוץ לידו שוחה דא"כ לא היה קשה מידי אלא מדקרי ליה נתמזמז היינו שרק נתנדנד קצת עד שיוכל להתנועע אך לא שוחה ובזה לא יפסוק הקרום. וא"כ שפיר מקשה על הך דנתמזמז ומשני דגם ללוי כשר הוא. והיינו שכתבו הרי"ף והרמב'"ם ז"ל דנתנדנד כשר והיינו כהך מעשה דלוי הנ"ל ועיין ברי"ף שפי' נתמזמז נתנדנר וכתב שם בהדיא בחוט השדרה דהומרך ונתמסמס היינו שלא יוכל לעמוד ותלי במה שלא יוכל לעמוד ונתנדנד כשר והיינו דיוכל לעמוד ובקרום של מוח מבואר בגמ' בהדיא נתמזמז כשר והיינו ביכול לעמוד כיוצא בה בחוט השדרה כנ"ל. ואפשר דמשו"ה פרשו נתמזמז נתנדנד משום דמקשה מהך גברא דטריה לרישיה דלא שייך חסר קצת כנ"ל. והרי גם לפרש"י ז"ל צ"ל ע"כ כן דנתמזמז נתנדנד כנ"ל. וגם בחסר מקצת מוח מאליו ג"כ מקרי נתמזמז וכשר. וא"כ הרי דבחסר מ"ש כשר וכן בנמצא קצת מים עד שכיוצא בו בחוט יוכל לעמוד מדוע יהיה טרפה כיון דתלוי כולה ביכול לעמוד וגם בנשפכה כולה כקיתון לא נאסר אלא משום דלא יוכל לעמוד כמשמעות הגמרא וכן במוח ולא דהמים יזיק אך אם כיוצא בה שוחה וכופף נראה דלכ"ע אסור דלא גרע מנתמסמס כמבואר בגמ' בהדיא דאסור. ואף דשם כולה נתמסמס מ"מ המסמוס תליא באם שוחה כמבואר שם בהדיא והיינו כיון שהקרומים אינם עומדים ממולאים במומ כדרכם רק שיוכלו לכפוף עתידים להתפרק בטבעם. אך בנתנדנד ואינו שוחה קים להו לחז"ל דאינו מזיק. וא"ש הא דמוכיח בגמרא מקרום של מות לחוט אף דקרום במ"ש וחוט ברובו כמו שתמהו בתוס' שם ד"ה נתמזמז ולהנ"ל א"ש דלא מחמת חסרון המוח מקלקל אלא משום דהקרום אינו ממולא כצרכו ואינו עומד ביושר כבריאותו מנדנד הנה והנה ונפסק אותו מקצת השוחה ומנדנד ואין נ"מ בין מ"ש לרובו וע"ש בתו"ח מ"ש ליישב בזה עי"ש היטב ועיין בש"ך סי' ל"א דהכל תלוי ביוכל לעמוד ואף די"ל דבקרום של מוח לא נוכל לידע לשער השיעור דאם היה שוחה מ"מ היה אפשר לומר דהיכא דלא נמצא