שו"ת ברית עולם פז

(ב) אך בעיקר דין זה כבר הבאתי דהפרי חדש ביו"ד סי' כ"ז השיג על דין זה דאסור ליתן הב"מ לב"נ דלא קיי"ל כר"ל יעוש"ה והת"ש השיג עליו ופסק דהוה כמאן דמנחא בדיקולא והביא מהרמב"ן דבנחתך השני סימנים לכ"ע הוי כמנחא בדיקולא או דהוה ספק בזה ויש להחמיר שלא למכור. ולכאורה יש לצדד בזה דאיתא במס' חולין שם (דף לב ע"ב) גופא ארשב"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה אמר רבא לא אמר רשב"ל אלא בריאה הואיל וחיי הריאה תלוים בקנה כו' מתקיף לה ר"ז וכו' יעו"ש בפירש"י ז"ל דהדר ביה ממה דהקשה מה לי בריאה וכו' אלא דס"ל דטעמא משום דכמנחא בדיקולא דמיא ואח"כ מסיק ראב"י דלמא לעולם לא הדר ביה והא דבעי לר"ז לדבריו דרבא מבעיא לי' ובתוס' פירשו דהדר ביה ר"ז מהאיבעיא אלא דס"ל אין טרפות לחצי חיות ומשני לעולם לא חזר מהאיבעיא וס"ל דיש טרפות בחצי חיות אלא לדבריו דרבא קאמר דלפי דבריו דהיתר בריאה ה"ה בב"מ. וא"כ בין לפרש"י בין לפי' התוס' ז"ל ס"ל לר"ז דלא אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וכן פסקו ברמב"ם ז"ל ובש"ע בזה דלא כר"ל אלא כר"ז דאי ניקבה הריאה לאחר שחיטת הקנה טרפה והיינו כמו שכתב הפר"ת וכתב הת"ש דלא פסקו כר"ז אלא לחומרא והוכיח דמסתבר טפי לפסוק כר"ל לגבי ר"ז דקשיש מיניה כדמוכח בזבחים (דף ה') וביומא ובב"מ דר"ל הוה גדול מר' אליעזר ור"א קשיש מר"ז. ולכאורה תמוה לי ראיה זו דהרי ר"ז הוא דקא מתקיף ליה לרבא ולא בלשון פלוגתא. ומאי מקשה דלמא הטעם דרבא לר"ל הוא משום דכמנחא בדיקולא דמיא וס"ל דיש טרפות לחצי חיות ומכ"ש לפירוש התוס' דלדבריו דרבא קאמר היינו הא דמקשה ליה מה לי בריאה מה לי בבני מעים ומאי מקשה הא י"ל דרבא מפרש אליביה דר"ל ור"ל ס"ל דיש טרפות לחצי חיות ורק משום דכמנחא בדיקילא דמיא ס"ל בריאה דכשר. אע"כ דכל פלוגתת ר"ז הוא אליבא דר"ל דרבא מפרש דדוקא בריאה אמר ר"ל ע"ז הקשה לו ר"ז והייני דס"ל לר"ז דזה ודאי דרשב"ל לא ס"ל הך דכמנחא בדיקולא דמיא. ע"כ הוא משום דאין טרפות לחצי חיות ס"ל לרשב"ל וא"כ ה"ה בבני מעים וע"ז קאמר דהדר ביה ר"ז ולפי' רש"י ז"ל מהך דאין טרפות לחצי חיות ומסיק דלא הדר ביה ולתוס' הדר בי' מהאיבעיא ומסיק דלא הדר ביה מהאיבעיא ויש טרפות לחצי חיות ס"ל אלא דלרבא אליבא דר"ל מקשה מה לי בריאה וכו' וסו"ס ע"כ ס"ל ברשב"ל דלאו משום דכמנחא בדיקולא דמיא והיינו כהפר"ח. וא"כ ל"ש לומר דמסתבר לפסוק כר"ל נגד ר"ז כיון דר"ז ס"ל דגם ר"ל לא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא ואליבא דר"ל הוא דפליג עם רבא. ועוד דמקודם זה בגמ' שם מקשה ומי אר"ל הכי והאמר ר"ל וכו' אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וכו' וכתבו הפוסקים הראב"ד והרא"ש ז"ל דדברי ר"ל סותרים זה את זה ולא ידעינן הי דאחריתא ולהכי בניקבה הריאה לאחר שחיטת הקנה עבדינן לחומרא וא"כ י"ל כיון דבר"ל נמצא בגמ' סתירות אך לא ידעינן האיך סבר באחרונה וי"ל דרבא ור"ז פליגי בזה בר"ל האיך ס"ל לר"ל ולפי' התוס' ר"ז לעצמו ג"כ ס"ל דלאו כמאן דמנחא בדיקולא דמיא דהרי ס"ל בניקבה המעיים בין סימן לסימן טרפה משום דיש טרפות לחצי חיות ומיירי גם בנשחט הושט מקודם הרי דלא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא דמיא. והרי די"ל כיון דגם בר"ל פליגי ור"ז בעצמו ג"כ ס"ל כן י"ל דכן קיי"ל דלאו כמנחא בדיקולא דמיא

(ג) ואי לא מסתפינא הייתי אומר דלכאורה יש לומר דהנה רשב"ל מתרץ שם כאן במקום חתך כאן שלא במקום חתך ומקשה ומי ארשב"ל הכי והא ארשב"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וכו'. אלא אר"ח ב"א אר"י וכו' וכתב הרא"ש ז"ל דלא קיי"ל כרשב"ל בנקב בריאה משום דמספקא לן מה דאמר רשב"ל באחרונה יעו"ש. ולכאורה באמת מאי קושיא מרשב"ל ארשב"ל די"ל כר"ז דגם רשב"ל לא אמר אלא משום דאין טרפות לחצי חיות ולא ס"ל כלל כמאן דמנחא בדיקולא דמיא. אלא סתמא דגמרא דמקשה מרשב"ל ארשב"ל ס"ל דטעמא דרשב"ל משום דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא ומשו"ה הביאו הך אוקימתא דרחב"א אר"י. אך לר"ז ל"צ כלל לומר דקשה מרשב"ל ארשב"ל וא"כ י"ל שפיר לדינא דיותר טוב לומר דרשב"ל אינו סותר את דברי עצמו והכי מסתברא יותר ורבא וסתמא דגמרא דס"ל לרשב"ל משום דכמנחא בדיקולא דמיא היינו משום דלא ס"ל הך דאין טרפות לחצי חיות ומשום הכי אוקמי יותר משום דכמנחא בדיקולא דמיא. ומשו"ה פסקו לדינא בנקב בריאה אחר שחיטת הקנה דטריפה דיש טרפות לת"ח וגם ר"ז ס"ל הכי משו"ה פסקו כן וגם משום דכמנחא בדיקולא דמיא אין להתיר כיון דר"ז לעצמו וגם אליבא דרשב"ל ס"ל דלאו כמנחא בדיקולא דמיא כנ"ל. ואף דרבא וסתמא דגמרא ס"ל אליבא דרשב"ל דכמנחא בדיקולא דמיא מ"מ הכי מסתברא טפי לומר דרשב"ל אינו סותר את דבריו וגם הוא לא ס"ל משום דכמנחא בדיקולא דמיא. וזה מלתא דמסתברא וכיון דודאי דלר"ז לא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ולר"ז גם ר"ל ס"ל כן ורק סתמא דגמרא ורבא ור"א ב"י משמע דס"ל לרשב"ל כמאן דמנחא בדיקולא ואין ראיה דס"ל לעצמן ג"כ די"ל דאליבא דר"ל קאמרי לפ"מ דס"ל אליביה וא"כ מסתברא דיש לפסוק דלא אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא וכמ"ש הפר"ח. אכן הרמב"ן והרא"ש ושאר פוסקים תפסו במושלם דרשב"ל סותרין דבריו ולא ידעינן הי דאחריתא והיינו משום דכן משמע מסתימות הגמ' וגם רבא ס"ל כן ומראב"י וגם ר"פ שם דמשמע דס"ל דטעמא משום דכמנחא בדיקולא דמיא וע"כ דרשב"ל ס"ל כן בחד זימנא. וי"ל דכל השקלא וטריא דגמ' שם לפי פסקו של רשב"ל דכמנחא בדיקולא דמיא אך משום דנמצא לרשב"ל ג"כ דס"ל דלא אמרינן כמנחא בדיקולא דמיא ולא נדע הי דאחריתא הוה ספק ולחומרא כמ"ש הרא"ש ז"ל

ולפענ"ד נראה דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל להלכה דלא אמרינן כמנחא בדיקולא דמיא דהרי מבואר שם בהדיא בפ"ט מהל' מלכים דלא ס"ל הך כללא דמי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור גבי הך דינא דשחיטה וכמו שנתבאר למעלה וכמ"ש שם דאבר ובשר הפורשין ממפרכסת אסורים לב"נ ואמאי לא קמ"ל הרמב"ם ז"ל יותר רבותא דאף הב"מ אסורים והרי בב"מ איכא מ"ד דלא אמרינן כמנחא בדיקולא דמיא ואי ס"ל לרמב"ם ז"ל דגם הב"מ כמנחא בדיקולא דמיא יותר הו"ל לאשמעינן דינו בב"מ ולא במפרכסת דב"מ הוה יותר רבותא ומדוע לא נזכר כלל דין ב"מ ברמב"ם ז"ל. ואף דבזה יש לדחות קצת די"ל דמספקא ליה ג"כ ברשב"ל כמ"ש הרא"ש ז"ל. ובהך כללא דמי איכא מידי י"ל ג"כ דמספקא ליה וכמו שהארכנו למעלה בזה והוה ס"ס ויש להאריך בזה. וגם הו"ל לאשמועינן בדין בהמה טמאה דודאי ל"ש מא"מ וגם הב"מ אסורין אלא נראה לכאורה דודאי ס"ל להרמב"ם ז"ל דלא אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וכמ"ש הפר"ח ויש סייעתא מהרמב"ם ז"ל להפר"ח ואחר שהוכחתי כן מצאתי בעז"ה להראש יוסף בחולין שם שהוכיח ג"כ מהרמב"ם ז"ל כן יעוש"ה

(ד) ומעתה היכא דנטרפה בשחיטה בספק כגון בנמצאת פגומה יש להתיר למכור לעכו"ם בלא שום פקפוק לכאורה לא מיבעיא לשיטת הפר"ח הנ"ל. ולהנ"ל גם הרמב"ם ז"ל ס"ל כן דלא אמרינן כמנחא בדיקולא דמיא דמותר גם בטרפה ודאית אף בנטרפה בשחיטה אלא דגם להנך שיטות דס"ל דקיי"ל דכמנחא בדיקולא דמיא הרי הסכימו הפוסקים דהוה ספיקא דדינא אם כמנחא בדיקולא או לא ואף דכבר הבאנו מהרמב"ן ז"ל ועוד פוסקים דהיכא דשני הסימנים נחתכו לכ"ע הב"מ כמנחא בדיקולא דמיא מ"מ הרי הרמב"ן ז"ל בעצמו הביא אח"כ תירוץ השני משום דמספקא לן לדינא ועבדינן לחומרא הרי לתירוץ זה גם בשני סימנים י"ל דלאו כמנחא בדיקולא דמיא והוה ג"כ בזה ספיקא דדינא וא"כ כיון דגם במה דנטרפה הוה ספק דדלמא במפרקת נפגמה הוה ס"ס. אף דכבר נתבאר למעלה דבב"מ לכ"ע הוה חזקת איסור אבר מן החי מ"מ מלבד דכמה פוסקים ס"ל דמהני ס"ס גם במקום חזקה ואף מאן דס"ל דלא מהני' י"ל דהוא רק מדרבנן וכמבואר בכלל ס"ס המחודשים בפרי