שו"ת ברית עולם פו

לומר דאיכא חזקה נגד חזקת איסור דל"ש בזה חזקת איסור יעו"ש והיינו כמש"כ בס' כו"פ הנ"ל וא"כ קשה גם כן על ר"א מאי ראיה משחיטה דלמא מיירי לאתר י"ב חדש. ולפי הנ"ל י"ל דסו"ס אית לה חזקת אבר מן החי בב"מ וגם ממילא יש חזקת איסור על כל הבהמה כנ"ל ובמקום אחר בארנו מזה דיש לפלפל עפ"ז בהך דהקשו האחרונים ובכללם אא"ז הגאון זצלל"ה על הך דכתבו התוס' בחולין דגם לר"מ דחיישינן למעוטא הוא רק מדרבנן ויקשה מזה על מה שחידש לן הט"ז דדבר המפורש בתורה להתיר אין כת ביד חז"ל לאסור ויש לפלפל ע"פ דבריו הנ"ל ואכמ"ל. ובהנ"ל יש ליישב קושיית הרשב"א ז"ל ביבמות (דף לא) וז"ל והא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת איכא דקשיא להו והא באיסור א"א קיימי הלכך כיון דבחזקת איסור הוי קיימא השתא דמית נעמידנה בחזקת איסור. ואע"ג דאיסורא קמא אסתלקי לה דכוותה אשכחן בעלמא דמחזקינן מאיסור לאיסור כדאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כלומר בחזקת איסור אבמה"ת עד שיודע לך במה נשחטה ואע"ג דמשעה שנשחטה נסתלק איסור אבמה"ת אפ"ה חוששין לה משום נבילה אלמא מחזקינן מאיסור לאיסור ע"ש מה שתירץ בזה ולהנ"ל ל"ד כלל להך דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דשם לא איסתלק כלל איסורא קמא דחזקת האיסור דאבר מן החי לעולם עומדת אצל הב"מ אף לאחר השחיטה וגם באם דאין להתירה מטעם נשחטה לא אסתלק לה חזקת אבמה"ת אצל הב"מ. וא"כ בספק בשחיטה שפיר איכא חזקה דאבמ"ה דהבני מעים ומהני חזקה זו לגבי כל הבהמה כמבואר למעלה ובמק"א הארכנו בענין זה לענין ספק בטריפות שלא מחמת השחיטה ואכמ"ל

והנה במה שכתבתי למעלה ליישב מה דהקשו לשיטת הרמב"ם ז"ל אמרתי לכאורה בענין זה דבר מחודש דבסוגיא דתולין שם (דף כח ע"ב) בתוס' ד"ה אתא כי ממסמס קועיה דמא וכו' וריב"א מפרש דהכא בשמעתין משום ספק דרוסה וא"ש וכו' דאין אדמומית הדריסה ניכרת כו'. והר"ר ר' אלחנן הקשה אי ושט יש לו בדיקה מבחוץ כו'. א"כ מאי פריך ור"מ היכי אכיל בשרא דלמא במקום נקב שחיט ונימא דהוה אכיל על ידי בדיקה ונ"ל שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ. א"נ ה"פ וכ"ת דלא הוה וכו' והקשה במהרש"א וז"ל אבל לא ידענא ל"ל למימר הכי שיש חולי שיאדים וכו' הא למעוטי דריסה גופא איכא למיחש דאין לו בדיקה מבחוץ גם לפי' ריב"א וכו' יעוש"ה והמפרשים כתבו בזה דדרוסה לא הוה חזקת איסור אבל חולי כמו דריסה יוכל להיות שיהא פוסל כמו נקב ויהיה חזקת איסור. אך לפ"מ שנתבאר למעלה דזה לא הוה חזקת איסור נסתר זה אך במה שביארנו משום הב"מ דאיכא חזקת אבמה"ת יש ליישב ודוק. ואי לא מסתפינא הייתי אומר בזה דבר חדש לפע"ד והוא דהנה מה שהקשו בתוס' דמאי פריך ור"מ היכי אכיל בשרא וכו' ונימא דאכיל ע"י בדיקה כנ"ל קושיא זו יקשה ג"כ לרב אשי איך למד לעיל דאזלינן ב"ר משחיטה עצמה מנ"ל זאת דהא אפשר ע"י בדיקה וכן הקשה שם באמת הרשב"א ז"ל. אלא דהתוס' חדא מלתא נקטו בקושייתם ובתירוצם יתיישב ג"כ הך דר"א. אך י"ל דמשום זה הוכרחו התוס' לפרש כך כדי לתרץ בזה עוד קושיא שקשה על ר"א ועיין בס' לב אריה דמיישב עפ"ז באופן אתר ע"פ דרכו שם. ונלפע"ד די"ל דהנה כבר הבאתי דהקשו לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל ספק דאורייתא לקולא מה"ת מנ"ל דאזלינן בתר רובא דילפינן מפסח וקדשים ושאר שחיטות ודלמא הוא משום ספק וקושיא זו הקשה הרשב"א בסוף קידושין על הרמב"ם ז"ל ומחמת זה ג"כ השיג שם על הרמב"ם ז"ל. והנה בס' שב שמעתתא ש"א פ"ג האריך להוכיח דדעת התוס' כדעת הרשב"א ז"ל דספק דאורייתא אסור מה"ת וכן הוכיח בס' כו"פ בבית הספק יעו"ש. וכבר הארכתי ג"כ בעה"י בסימן ב' להוכיח כן לשיטת התוס' ז"ל וא"כ לדעת התוס' א"ש בלא"ה הילפותות בחולין שם דשפיר יליף דאזלינן בתר רובא וליכא למימר משום ספק דלשיטתם ספק איסור מה"ת. אך איתא בחידושי הרשב"א ז"ל בחולין (דף י') באריכות דאע"ג דכל הספיקות אסור מה"ת היינו דוקא ספק הבא בתולדה אבל ספק הבא במקרה שנתחדש אע"ג דאין לו חזקה נמי מותר מה"ת וכן הביא בס' שב שמעתתא שם פ' ד' וא"כ ג"כ לדעת התוס' דס"ל כדעת הרשב"א ז"ל דספק אסור מה"ת ג"כ רק היכא דהספק בתולדה אבל בספק המקרה ספיקו מותר וא"כ הדר קשה דמנ"ל לר"א דאזלינן בתר רובא ויליף משחיטה ואם הוה החשש משום דרוסה קשה דלמא הטעם הוא משום ספק מה"ת לקולא דבספק שנתחדש לכ"ע מותר מה"ת כנ"ל ודרוסה הוה ספק שנתחדש משו"ה פירשו ודקדקו התוס' בצחות לשונם הקדושים דיש חולי שמאדים כמו דרוסה ובזה יש חששא דלמא נולדה בטריפות ובחולי שמאדים כמו דרוסה וא"כ ל"ק על ר"א דאיך יליף משחיטה זו דהרי אפשר לבדוק דהרי בדרוסה א"א לבדוק וגם ל"ק דלמא הוא משום ספק מה"ת דלקולא דהחשש הוא משום חולי דבתולדה והיכא דהוה בתולדה אסור מה"ת לרשב"א ותוס' ז"ל לשיטתם כנ"ל ומיושב שפיר קושיית המהרש"א ז"ל כן נלפע"ד לכאורה ולא החלטתי עדיין. אך לפי המתבאר דלעולם איכא בזה חזקת איסור נדחה זאת דהיכא דאיכא חזקת איסור גם בספק במקרה אסור לרשב"א ז"ל כמבואר בש"ש פ"ד שם: סימן

כז

(א) ומעתה נבאר קצת בדין מכירת בני מעים לכותי היכא דנפסלה הבהמה או העוף בשחיטה וגם במה דנהגו למכור בהמה או העוף עם הב"מ אף היכא שנטרפה בשחיטה והיכא דהוה ספק כגון דנמצאת פגומה לאחר שחיטה וכדומה. וכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים ז"ל והנה בנטרפה בשחיטה מספק כגון בנמצאת פגומה כבר כתבתי בריש הסימן די"ל דלשיטת התוס' במס' ביצה דלא הוה לה חזקת אבר מן החי אלא שאינה זבוחה ובכותי ל"ש חזקה זו ולשיטת הרמב"ם ז"ל דספק מה"ת לקולא מדאורייתא אלא רבנן אסרו ובבני נח בודאי לא גזרו וצריך להיות מותר. וכעת מצאתי בס' בנין עולם מאא"ז הגאון זצללה"ה בחיו"ד סי' ו' אות ד' שכתב כעין זה וכתב שם דלמ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת א"כ ליכא חזקת אבמ"ה אלא שאינה זבוחה ובב"נ ל"ש חזקה זו ולשיטת הרמב"ם ז"ל דמותר מה"ת כל ספק גם זה מותר ופלפל שם איך קיי"ל לדינא אי כמ"ד לאברים עומדת או לא ומסיק שם דקיי"ל לאו לאברים עומדת ומותר להרמב"ם ז"ל. אך לשיטת הרשב"א ז"ל דס"ל דספק דאורייתא לחומרא מה"ת צריך להיות אסור יעוש"ה ופלפל שם אי שייך בב"נ דין ספק והאריך שם. ולפי"ז לשיטת התוס' דהיכא דשחוטה לפנינו לכ"ע ל"ש חזקת אבמה"ת ומותר לב"נ. אך לפענ"ד לפ"מ שנתבאר למעלה דהוה חזקת אבר מן החי בבני מעים ושיש לישב בזה ג"כ שיטת רש"י ז"ל בביצה כ"ה הנ"ל כמו שנתבאר למעלה בע"ה א"כ הרי דגם לב"נ הוה שפיר חזקת איסור אבחה"ת. וגם למ"ד לאו לאברים עומדת כ"ז לענין מה דמיירי שם בחולין (דף קב) משא"כ היכא דנזבחה אדרבה לכ"ע הוה לה חזקת אבמה"ת כיון דכשחתך הסימנים תיכף הוה כמאן דמנחא בדיקולא ונעשה אבמה"ח ויש להם חזקת איסור. גם מה דכתב שם אא"ז הגאון זצללה"ה דלהרשב"א ז"ל דספק מן התורה לחומרא אסור למכור לב"נ הך דנטרפה בשחיטה מספק צ"ע לכאורה לפי דרכו בקודש דליכא בזה שום חזקת איסור אצל ב"נ א"כ הרי מבואר ברשב"א ז"ל בחידושיו לחולין (דף י') דלא אמרינן ספק דאורייתא לחומרא מה"ת אלא היכא דהספק הוא בתולדה אבל ספק במקרה גם לרשב"א ספק מותר מה"ת אך היכא דהוה חזקת איסור בזה ס"ל לרשב"א ז"ל דגם ספק במקרה אסור מה"ת והובא כ"ז בס' שב שמעתתא פרק ד' יעוש"ה. ולפ"מ שנתבאר בדברי אא"ז זצללה"ה דשם לא הוה חזקת איסור א"כ גם להרשב"א ז"ל מותר מה"ת וצריך להיות מותר לב"נ וצ"ע בדבריו ז"ל אך לפ"מ שנתבאר למעלה דאיכא חזקת אבר מן החי משום הבני מעים בלא"ה צריך להיות אסור למכור וצ"ע בזה הרבה: