שו"ת ברית עולם פה

ממין השחיטה דמיירי דהכל דלכתחלה ואף דרבה ב"ע מוקי לה לכתחלה בטמא בחולין ובדיעבד בקדשים מ"מ י"ל דלכה"פ הוא ענין וחשש אחד היינו דלכתחלה קאי על חולין שנעשה על טהרת הקודש ולא חיישינן שמא יגע וסיום ושחיטתן כשירה היינו באותו החשש עצמו דמיירי דלכתחלה בנעשה על טה"ק אם היו קדשים גמורים אסור לכתחלה ואף דהוה ד""א מ"מ ענין וסוג אחד משא"כ הנ"ל ומלבד זה ל"ק כלל לכאורה מכמה טעמים. אך ע"ד הפלפול יש לישב בהנ"ל דאף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מ'"מ נחירה בסימנים בעי כמבואר בחולין (כ"ז) ד"ה ארי' כו' אין שחיטה לעוף מה"ת יעו"ש בפירש"י ז"ל ובדף כ"ת ד"ה לטהרה ובתוס' חולין (דף ך') א"כ כיון דתני הכל שוחטין לכתחלה אם נימא דבבהמה אסור לכתחלה שמא יקלקל רק בעוף דמדרבנן לא חששו קשה דמ"מ היאך יוכל לשחוט לכתחלה הלא יאכל גם הבני מעים והקורקבן וכל התלוי בושט ובקנה וזה הוה אבמה"ח לפי המבואר בגמרא חולין הנ"ל דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא אלא דכל הטעם דגזה"כ הוא דהשחיטה מתירתה א"כ באם דהשחיטה היא מקולקלת אין כאן שחיטה להתיר הבני מעים והוי הב"מ אבמה"ח מה"ת וא"כ אף דהעוף עצמו יהיה מותר מה"ת מ"מ הבני מעים הוי איסור תורה וגם בעוף איכא חששא דאורייתא ודוק בזה

(י) ולפי המתבאר יש לדון בהך דינא דאם נתנבלה בשחיטה דאסור למכור הבני מעים לעכו"ם וחקרנו באם דהיה ספק אך לא במעשה השחיטה רק כגון שהיה נקב בושט ולא נדע אם היה הנקב קודם שחיטה או כגון בנמצא פגימה בסכין אתר שחיטה וכדומה ולהפוסקים דס"ל דלא הוי בזה חזקת אבמה"ת כאשר יבואר לפנינו בס"ד. ולדעת התוס' במס' ביצה (דף כ"ה) דלא הוי בזה חזקת אבמה"ת רק חזקה שאינה זבוחה וב"נ ל"צ זביחה וכיון דנשחטה הבהמה מותרת לב"נ גם הבני מעים משום מא"מ ואף דהוה ספק נבילה מ"מ חזקת איסור אבמה"ת ליכא גביה ולשיטת הרמב"ם וכמה פוסקים דפסק מה"ת לקולא ורק מדרבנן אסור ואצל ב"נ בודאי דלא גזרו רבנן לאסור להם מספק. אך לפי הנ"ל דכיון דנשחטו הסימנים הוה הב"מ כמאן דמנתו בדיקולא וא"כ גם לאתר שחיטה ומיתת הבהמה הבני מעים הוין לעולם אבמה"ח וחזקתן עליהם אלא דמגזה"כ הוא דניתר בשחיטת הבהמה כמבואר בסוגיא דחולין הנ"ל. וא"כ אף דזביחה לפניך מ"מ יש להם חזקת אבמה"ח גם לגבי ישראל לאסור מה"ת. וגם לב"נ אסור מה"ט דיש להם חזקת אבמה"ח לעולם

ולפע"ד דיש לישב בזה שיטת רש"י ז"ל במסכת ביצה (דכ"ה) דפירש שם בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת חזקת אבמה"ת והתוס' הקשו שם דהא מתה לפניך ומשו"ה פירשו דהיינו חזקת שאינה זבוחה ולהנ"ל א"ש די"ל דאף דמתה לפניך מ"מ הבני מעים לעולם הם אבמה"ח רק דהשחיטה מתרת אותם וכיון דהוה ספק י"ל דיש להם חזקת אבמה"ח כנ"ל ויש להאריך בזה

שוב מצאתי בעז"ה בחידושי הגרעק"א ז"ל על יו"ד שם בסי' כ"ז שכתב שם דהוא משום אבמה"ח והסביר שם עפמש"כ הש"ך ז"ל (בסי' פי"ו) דבספק בשחיטה הביצה מותרת דהוה ספק דרבנן והמ"י חולק כיון דהתרנגולת יש לה חזקת איסור הוי לגבי ביצה ספק דרבנן באיתחזק איסור יעו"ש. והגרעי"ק ז"ל הסכים לדברי המ"י הנ"ל והסביר שם טעמו כדאמרינן למאן דמכשיר בה מכשיר בבתה כיון דחד גופא היא וה"נ מתרנגולת לביצה וחזקת איסור דאבר מן החי דסימנים וב"מ מועיל לגבי הבהמה והוי לכולה חזקת איסור אבמה"ת והיינו כהנ"ל

(יא) ובמה שנתבאר יש לישב לפענ"ד בזה בסוגיא דחולין (דף יא ע"ב) דילפינן שם דאזלינן בתר רוב מכמה ילפותות ור"א יליף שם משחיטה יעו"ש ובס' כו"פ בבית הספק הביא שם להקשות על דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דכל ספק דאורייתא לקולא מה"ת האיך יליף משחיטה דאזלינן בתר רובא דלמא לעולם לא אזלינן בתר רובא אלא דהכא מותר בשחיטה מטעם ספק דאורייתא ותירץ שם הכו"פ דכאן איתחזיק איסורא דשאינה זבוחה. ובאמת צ"ע בזה דאמאי הוה בחזקת שאינה זבוחה דלכאורה ל"ש זאת אלא היכא דהוה הספק במעשה השחיטה אבל כאן דניחוש דלמא היה נקב בושט ל"ש לומר דמוקמינן על חזקת איסור דהרי זבוחה לפניך כדין וכראוי. והכי מוכח מתוס' חולין (דף יא ע"ב) ד"ה לר"מ דחייש למעוטא דכאן ל"ש חזקת איסור דכתבו שם וז"ל מדקאמר לר"מ ולא קאמר היכי אכלינן וכו' וקשה דבפ' הלוקח בהמה כו' אבל מטעם חלב לא מיפטר אע"ג דרוב בהמות אינן חולבות אלא א"כ יולדות אלמא חיישינן למעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה וכו' בחזקת שאינו וכו'. הרי מבואר שם להדיא דמהדרי התוס' להוכיח דהתם ליכא חזקה בהדי מיעוטא ומ"מ חיישינן למעוטא דאי התם הוה חזקה ג"כ ל"ק על הך דחולין דשאני התם דאיכא חזקה בהדה הרי דס"ל לתוס' ז"ל בהדיא דבחולין שם ליכא חזקה עם המיעוט דאל"כ ל"ל להוכיח דבבכורות שם ליכא חזקה והרי אף אי הוה חזקה שפיר מקשו א"ו דכאן ליכא שום חזקת איסור ומשום דזבוחה לפניך ובמעשה השחיטה ליכא שום ספק. וכן מבואר בהדיא ראי' זו בס' לב אריה בחולין (יא:) ד"ה כ"מ וכו' דמכאן מוכח דלא הוי חזקה מסייע למעוטא ותמה מזה על הפליתי הנ"ל דחשיב לה חזקה מסייע וכן הוכיח שם מהר"ח ז"ל מתוס' תולין (דף פו ע"ב) ד"ה סמיך דכתב שם ולמאי דפרישית לעיל דר"מ לא תייש למעוטא אלא מדרבנן להחמיר א"ש וכו' דעם החזקה חייש למעוטא מה"ת וכו'. והתוס' שכתבו דחייש רק מדרבנן כתבו לתרץ הך דמבשר תאוה לא פריך וש"מ דס"ל דספק נקב בושט לא מיקרי חזקת איסור דאי הוה חזקת איסור הא תייש למעוטא מה"ת. ומכ"ז הוכיח שם בס' לב אריה דלא הוה חזקה כו'. וכן יש להוכיח מתוס' חולין (דף יא ע"א) ד"ה מנא הא מלתא וכו' יעוש"ה והדר קשה איך יליף ר"א משחיטה דאזלינן בתר רובא דלמא הוא מטעם ספק אז להרמב"ם ז"ל דספק מה"ת לקולא

אך במה שכתבתי לכאורה ש לישב דבכל שחיטה אף דאחר השחיטה הוה זבוחה לפניך מ"מ הב"מ דנחתכו בעת חתיכת הסימנים לדידן דהוה כמאן דמנחא בדיקולא אף בעת השחיטה ולעולם הם אבמה"ח אך גזירת הכתוב הוא דהשחיטה מתיר אותם. וא"כ ל"ש כאן לומר זבוחה לפניך דמה מועיל זאת לחזקת אבמה"ח שנחתך עוד בעת חיותה והיתה ודאי בחזקת אבמה"ח וצריך שנדע ודאי דהיתה שחיטה כשירה להתירה מגזה"כ וגם להרמב"ם ז"ל הבני מעים אסורים מספק משום דהו"ל חזקת אבר מן החי והיכא דהוה חזקת איסור גם להרמב"ם ז"ל אסור וכמו שהאריכו בזה האחרונים ז"ל. לכן יליף ר"א שפיר משחיטה דרחמנא אמר זבח ואכול וע"כ בכל מה שימצא בתוך הבהמה ג"כ התירה התורה וא"כ ע"כ מטעם רובא. ודברי התוס' ז"ל ג"כ א"ש דהוכיחו דע"כ ר"מ ס"ל דחיישינן למעוטא גם היכא דליכא חזקת איסור מדפריך בגמ' לר"מ היכי אכיל בשרא והיינו אף היכא דליכא חזקה דכאן ל"ש לומר מטעם בני מעים די"ל דאכיל הבשר ולא הריאה ובני מעים אע"כ דגם בלא חזקה חייש למעוטא ולכן הוכיחו דגם שם בבכורות ליכא חזקה. אך לפ"מ שנתבאר למעלה דכיון דהוה אצל הב"מ חזקת אבר מן החי גם אצל כל הבהמה הוה חזקת איסור אבר מן החי וא"כ א"ש טפי בפשיטות דיליף ר"א משחיטה דע"כ אזלינן ב"ר ול"ל משום ספק לדעת הרמב"ם ז"ל דהא איכא בכל הבהמה חזקת איסור וא"כ דברי התוס' עדיין קשה דל"ל לאוכוחי דבבכורות לא הוה חזקת איסור מסייע למעוטא וכן אינך ראיות הנ"ל וצ"ע בזה

(יב) ובזה א"ש מה דיליף ר"א משחיטה וקשה דלמא לא התירה התורה רק היכא דהי' להבהמה חזקת כשרות כגון שהיתה אחר י"ב חודש להסוברים דחזקה שלא נתבררה אזלינן בתרה וכן כתב אא"ז הגאון זצללה"ה בספר בנין עולם חלק יו"ד תשובה י' על מה שכתבו בתוס' שם דלמה לא יליף מבשר תאוה וכתב ע"ז די"ל דלא הותרה אלא לאתר י"ב חודש. אך התוס' לשיטתם דס"ל חזקה שלא נתבררה לא הוה חזקה וביאר שם דאין