שו"ת ברית עולם פג

אף דלכתחלה היה אסור לו לגזול אף פחות משו"פ ומשום איסור ח"ש וכמו שכתב הסמ"ע מ"מ בדיעבד כיון דלישראל מחול וסתמא למחילה כבר ניתנה ומותר לו מצד הדין להחזיק הגזילה בידו וגם מצות השבה ליכא כאן משא"כ בעכו"ם דהוא מחויב להחזיר דעכו"ם לאו בני מחילה נינהו ומשו"ה ליכא גביה חילוק בין שו"פ לפחות משו"פ גם בדיעבד וזה שתירץ הגמ' שאני התם דלאו בני מחילה נינהו ויש להאריך בענין זה

שוב מצאתי בעז"ה בס' ערוך לנר על סנהדרין שם דתירץ על קושית הלח"מ כן בתירוצו השני יעוש"ה והנאני מאד ת"ל

(ו) ודאתאן עלה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' מלכים שפסק נגד הברייתא דתניא דלא כראב"י היה נלפע"ד דיש לכאורה לישב ע"פ דברי התוס' ז"ל בחולין (דף לג) שם ד"ה אחד עכו"ם וכו' ותימא וכו' ואין להקשות מהא דאמר וכו' עכו"ם ששבת חייב וכו' וכן העוסק בתורה דבדבר שהוא מצוה לישראל לעשות לא שייך לומר מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וכו' ואע"ג וכו' יעו"ש. והנה במס' שבועות (דף כד ע"א) איתא בתוס' שם ד"ה האוכל וכו' שתי דעות בדין השחיטה דהתוס' כתבו אתחלה דהוה השחיטה מ"ע דוזבחת זבוח אכול ושאינו זבוח ל"ת ואיסור שאינה זבוחה מטעם עשה ג"כ הריצב"א השיג שם ע"ז וכתב דהשחיטה לא הוה רק התיקון הבשר לתקן האיסור אבמה"ח יעוש"ה

והנה ברמב"ם ז"ל ריש הל' שחיטה כתב דהוה מ"ע מן התורה על השחיטה מוזבחת יעוש"ה וא"כ י"ל כיון דהוה מ"ע בהשחיטה ל"ק מה דלישראל שרי ולכותי אסור וכמו בשבת ותורה המבואר בגמ' דסנהדרין הנ"ל ואף דבשבת ותורה בגוף השביתה והלימוד הוה מצוה משא"כ בשחיטה דהמצוה הוא השחיטה ולא האכילה מ"מ י"ל דהנה כאן אנו דנין העיקר על השחיטה ולא על האכילה דהא גם לפי מה דקיי"ל דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ומותר לזמן עכו"ם מפרכסת משום מי איכא מידי מ"מ בטמאה או היכא שנתנבלה בשחיטה דליכא שחיטה להכשירה גם אצל ישראל אזי אסור ג"כ לעכו"ם אך היכא שנטרפה לא מחמת השחיטה אזי מותר לעכו"ם משום מי איכא מידי אף דגם לישראל אסור מ"מ הרי השחיטה הועילה לגבי ישראל לכה"פ לטהרה מידי נבילה וכמו שפסק הש"ך ז"ל בסימן כ"ז יעוש"ה ואם נדון על הדבר בעצמו דמי איכא מידי דיהיה הדבר בעצמו מותר לישראל ולא לכותי א"כ גם בטריפה היה לנו לאסור אע"כ דהעיקר דאנו דנין על השחיטה דאיך נוכל להיות דהשחיטה התירה והועילה לגבי ישראל ואותה השחיטה בעצמה לא הועילה לגבי עכו"ם ובזה י"ל דמשום דהוא מצוה לגבי ישראל משו"ה הועילה השחיטה לגבי הישראל ולא לגבי עכו"ם ואין כח בהשחיטה להתיר להם ודמי לתורה ושבח כיוןדל"ל מצוה בשביתה ובתורה משא"כ לישראל אם הם לומדים ושובתים דמקיימי מצות ה' בזה וכן יש לומר בהשחיטה דלהם ניתנה דין זה משום דמקיימי בזה מצות בוראם וגם בגוף האכילה י"ל לכאורה דהא דהוה מצוה לישראל לשחוט היינו אם ירצה לאכול אזי מצוה לזבוח אבל אם לא ירצה לאכול הבשר י"ל דלא הוה שום מצוה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל מ"ע לשחוט אם ירצה לאכול א"כ עיקר המצוה משחיטה הוא מחמת האכילה א"כ י"ל דמשו"ה מותר הישראל משום דמה דיוכל לאכול הבשר מקיים המצוה מהשחיטה משא"כ כוחי דלא שייך גבי' שום מצוה משו"ה אין כח בהשחיטה להתיר לו האכילה

וא"ש ג"כ לפי מה שהובא בס' ח"ס בחיו"ד תשובה י"ע וז"ל וא"ש טפי לשיטת הרמב"ם ז"ל דמפיק ליה מוקרא לך ואכלת מזבחו מכלל דזבחו אסור משום לתא דע"ז אבל כותי שאינו עע"ז אפשר דהוה בר זביחה מה"ת ורק גדר גדול גדרו ביה כמבואר וכו' יעו"ש וא"כ י"ל דכותי שאינו עע"ז הוה בר זביחה ולפי"ז צ"ע תירץ הלח"מ על הרמב"ם ז"ל בהל' ט' מהל' מלכים הנ"ל שתירץ דכותי לאו בר זביחה הוא ול"ש מי איכא מידי כמו ביפ"ת דעכו"ם לאו בני כיבוש נינהו ולפ"מ שנתבאר למעלה ג"כ לכאורה ל"ד כלל הך דשחיטה להך דיפ"ס דאנו דנין ע"ז השחיטה בעצמה ששחט הישראל ומועיל לגבי ישראל מדוע לא יהנה לעכו"ם אף דהעכו"ם בעצמו לאו בר זביתה הוא. ול"ד כלל לכיבוש הנ"ל דלאו דבר אחד הוא דגם בישראל לא הותר אלא בכיבוש מלחמה ובעכו"ם דלאו בר כיבוש הוא. היפ"ת שיקח דבר אחר הוא ולא אוחו היפ"ת שהתורה התירה לישראל כמו שנתבאר למעלה ועדיין צ"ע בזה אך להנ"ל לכאורה ל"ק עליה כלל דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דס"ל דהשחיטה הוה מ"ע ולכן פסק דמפרכסת לישראל שרי דהתיר לו השחיטה ולעכו"ם אסור דלו לא התירה השחיטה ומשום דבישראל הוה מצוה ולא לכותי וכמו בשבת ולימוד התורה דל"ש להקשות מי איכא מידי וכמו שנתבאר למעלה ודוק ועדיין צ"ע בזה כיון דבגוף האכילה ליכא מצוה וצ"ע

(ז) והנה במס' נזיר (דף ס"ב) איתא הניחא למ"ד מופלא סמוך לאיש מדאורייתא אלא למ"ד דרבנן איש וכו' ל"ל לאתויי מופלא סמוך לאיש דכותי וכו' ויעוין שם בפירש"י ז"ל אלא למ"ד דרבנן וכו' ואל תתמה משום דבישראל אין מופלא הסמוך לאיש נודרים נדרים מה"ת שכן מצינו בכ"מ שהחמירה בתורה על הכותי כגון בשורו של כותי שהזיק לשורו של ישראל בין תם בין מועד משלם נ"ש ושל ישראל וכו' יעו"ש. ובדברי רש"י ז"ל לכאורה צריך ביאור דבשלמא בהך דחייב לשלם נ"ש ניחא בפשיטות דמאי טעמא אמרינן דליכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור היינו דישראל נכנס לקדושה חמורה ומזה הטעם ומזו הסברא יש להם לחייב יותר אם נגח שורם לשל ישראל שלא יהיה להם היזק מהכותים (וגם אם יגח של כותי לשל כותי צ"ע בזה) משא"כ בנדרים ומאי פריך בגמ' מגזל דפחות משו"פ ובתוס' שם (דף ס"א) כתבו שם בד"ה הניחא למ"ד ודבר תימא הוא דבישראל ליכא אלא מדרבנן ובכותים איתא ופירש ר"י דודאי ישראל דלא הוה בכלל בל יחל עד דהוה גדול וכו' הלכך דרשינן כל דליתא בבל יחל ליתא בהפלאה וכו' אבל כותי שאינו ראוי לבוא בכלל בל יחל לא וכו'. ולפי דברי התוס' ג"כ צריך ביאור אמאי לא נתיר מטעם מי איכא מידי ואף דאינו ראוי לבוא לבל יחל גם בשחיטה לא נצטוה ולא התירה להם השחיטה ומ"מ אמרינן דמטעם מי איכא מידי מותר גם לכותי. אך לפי הנתבאר למעלה ל"ד לשחיטה דהתם על השחיטה ששחט הישראל והתירה לישראל ע"ז אנו דנין אמאי תהיה אותה הבהמה בעצמה אסורה לב"נ כמבואר למעלה. משא"כ בנזיר וכיון דאיכא טעמא לא שייך להקשות מי איכא מידי וכמו שכתב הלח"מ כמבואר למעלה וגם יש לחלק בין הך דהכא דהרי גם בישראל יש דין נדר אלא דבכותים החמירה תורה לחייבם מקודם. ול"ד לגזל פתות משו"פ אף דדין גזל נמצא ג"כ בישראל מ"מ זה הדין דפחות משו"פ שאנו דנין בו לא נמצא איסור בישראל אבל כאן אותו הנדר הוזהרו בה ישראל וזה גופא נאמרה דנאסרה לישראל אך לכותים החמירה תורה מקודם

וביותר יש לראות בהך דאיתא בירושלמי בפ' בתרא הל' א' ישראל בבל יחל ואין עכומ"ז בבל יחל א"ר יונה ישראל יש להם היתר חכם עכומ"ז אין להם היתר חכם אמר ר"י ישראל צריכין היתר חכם והעכומ"ז אין צריכין היתר חכם ואתיא דר"י כר"א וכו' ודר"י כדר' אחא דאמר וכו'. וביאר שם בפני משה דפליגי ר' יונה ור' יוסי לענין מה מיעטיה קרא ר' יונה ס"ל שאין להם היתר חכם דנפקא לן היתר חכם מדכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ועכומ"ז לא איתא בהאי דלא יחל וכו' יעו"ש והרי לר' יונה ור' אחא מצינו דבר דלישראל מותר ולעכומ"ז אסור דהיינו דהישראל אם הולך לחכם ומתיר לו הוא מותר והעכומ"ז לא הותר בזה. ובשלמא בהך גמ' בבלי דנזיר יש קצת לחלק דהיא הנותנת כיון דליכא גבי לאו דלא יחל משו"ה ל"ש לחלק בין קודם שבא לכלל שניו או אח"כ וישראל דחמירי אצלם דעוברין בבל יחל משו"ה איכא לחלק. משא"כ בהך דירושלמי אין שום טעם ע"ז אלא דכיון דליתא בבל יחל ממילא אין לנו לימוד מקרא על היתר חכם כמש"כ בפני משה שם וא"כ קשה. ואף דמשחיטה ליכא לאקשויי כ"כ כמו שנתבאר למעלה דיש לחלק ביניהם מ"מ קשה כמו דהקשה בגמ' מיפ"ת ומגזל דפחות משו"פ