שו"ת ברית עולם פא

שו"ת בדיני יו"ד סימן כו

שאלה יש לבאר בדין מכירת בני מעים לבני נת היכא דנטרפה בשחיטה ואם נתהוה איזה ספק בבהמה ועוף עד שהוא ספק נבילה אך הספק אינו במעשה השחיטה וכגון שהיה ספק בנקב בושט וכדומה. וכן יש לספוקי בספק במעשה השחיטה כגון שנמצא פגימה לאחר השחיטה ולדעת התוס' במס' ביצה (דף כ"ה ע"א) דלא הוה בזה חזקת אבר מן החי כיון דזבוחה לפניך ולא הוה אלא חזקת שאינה זבוחה ואצל ב"נ ל"ש חזקה זו ולא הוה אלא כשאר ספק ולהרמב"ם ז"ל לקולא מה"ת ואצל ב"נ לא גזרו רבנן איך הדין בבני מעים למוכרם לעכו"ם כיון שאין העולם נזהרים בזה. וכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים ז"ל גם יתבאר בעה"י פסקי הרמב"ם ז"ל בדינים אלו ממה שהקשו עליו ז"ל בזה ומתחלה יתבאר קצת בהך דמכורח בני מעים לב"נ ואח"כ נבוא לדינים הנ"ל

(א) תשובה גרסינן במס' חולין (דף לג ע"א) אר"א ב"י ש"מ מדרשב"ל מזמנים ישראל על בני מעים ואין מזמנים כותים וכו' מי איכא מידי דלישראל שרי ולכותים אסור וכו'. תניא דלא כראב"י הרוצה לאכול וכו' יעו"ש וכן נפסק להלכה ביו"ד סי' כ"ז דהיכא דליכא הכשר שחיטה אסורין לבני נח. והפר"ח ביו"ד סי' הנ"ל השיג ע"ז דלא קיי"ל כר"ל יעוש"ה. וכבר השיג עליו הת"ש ופסק דהוי כמאן דמנחא בדיקולי והביא שם מהרמב"ן ז"ל דהיכא דנחתכו ב' הסימנים לכ"ע הוי כמאן דמנחא בדיקולי והא דקאמר ש"מ מדר"ל היינו או משום דהוא מרא דשמעתא או דס"ל כוותיה גם בסימן אחד עייש"ה. ולכאורה יש לכוון זאת בפי' רש"י ז"ל ד"ה ש"מ מדר"ל כו' אין מזמנים כו' משום ריאה כו' ולמה דייק רש"י ז"ל משום ריאה וי"ל דהיינו דזה דוקא לר"ל דגם בסימן אחד הוה כמאן דמנחא בדיקולי ומשו"ה דייק משום ריאה דהיינו בסימן אחד דהוא הקנה ג"כ נאסרה הריאה

ולכאורה היה נלפע"ד די"ל קצח דמשו"ה קאמר ש"מ מדר"ל די"ל דגם ראב"י ידע שיש סברא לומר מי איכא מידי אלא דלר"ל לשיטתו שפיר למד הדין. והוא דקשה בזה מאי דקאמר תניא דלא כראב"י הרוצה לאכול מבהמה קידם שתצא נפשה חותך כזית בשר מביה"ש ומולחו וכו' אחד עכו"ם ואחד ישראל מותרין בו. ויותר הו"ל להגמרא להקשות מהך ברייתא על ראב"י ולא לומר תניא דלא כוותיה כאלו אין עליו שום קושיא מזה וכבר עמדו בזה בספרי האחרונים ז"ל

ולכאורה דאפשר לישב בפשיטות ע"פ דברי התוס' בחולין (דף לג ע"א) ד"ה אחד כנעני וא' ישראל מותרין בו משמע משום דטעמא דליכא מידי דלישראל שרי כו' ותימא כו' וא"ת דבפ' גה"נ (דף קב) דפליגי שם אם נוהג אבמ"ה בטמא ואמרינן מחלוקת בישראל אבל בב"נ ד"ה מוזהרין על הטמא כטהורין בשלמא לרבנן אע"ג דאין ישראל מוזהר על אבמה"ח דטמא מ"מ אסור לו משום טמא ולא משכחת כו' אלא לר"מ דאמר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה והאיכא אבמה"ח דחיות ועופות הטהורין דלישראל שרי ולכותים אסור כו' וי"ל דמ"מ אבמה"ח דידהו אסור משום דבעי שחיטה אע"ג דעו"ג אסור במשהו בשר גידין ועצם וישראל לא מיתסר אלא בכזית בשר הא אמר ר"י דחצי שיעור אסור מה"ת ולר"ל דאמר חצי שיעור מותר מה"ת דלמא לית ליה ההוא כללא אלא ס"ל כמ"ד הכא אין מזמנים כותים על ב"מ. ובאמת דדברי התוס' ז"ל אזלי גם לחכמים דס"ל דנוהג בעופות אך לא בטמאין וא"כ הא איכא מידי דהיינו אבמה"ח דטמאין דלעכו"ם נוהג אבר מן החי בטמאין ובמ"ש בשר וגידין ועצמות חייבין ובישראל מותר לר"ל בח"ש מטמא וע"ש בחידושי מהרש"א ז"ל מה שתמה על דברי התוס' ז"ל וא"כ י"ל דא"ש מה דלא מקשה מהך ברייתא על ראב"י דהרי טעם הברייתא הוא משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולעו"ג אסור. ולר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת וע"ז ליכא שום סתירות ממתניתין וברייתות כמבואר במס' יומא בסוגיא זו. ולשיטתו מוכת ע"כ לר"מ דהתיר אבמה"ח דעוף וגם לחכמים בטמאה דלישראל שרי בח"ש אליבא דר"ל ולעו"ג אסור וא"כ ל"ק מהך ברייתא דס"ל דליכא מידי דלישראל שרי ולעו"ג אסור על ר"ל דהרי לדידיה הרי איכא ר"מ וחכמים דס"ל כן וא"כ י"ל דראב"י ס"ל ג"כ כר"ל בדין דח"ש ולא קשה עליו כלל ומשו"ה לא קאמר אלא תניא דלא כראב"י ועדיין יש לדקדק בסוגיית הגמ' שם

(ב) ולכאורה היה נראה עוד בזה דהנה לפי מה שהקשו התוס' והא מצינו לר"מ באבר מן החי בעופות דמותר לישראל ולבני נח אסור ותירצו ע"ז דמ"מ אבמה"ח דידהו אסור משום דבעי שחיטה ולכאורה כוונתם צריך ביאור דאם כוונתם דאסור משום דכתיב וזבחת דוקא זבוח אכול ושאינו זבוח ל"ת דמנ"ל זאת לר"מ דבחיות ועופות אסור משום שאינה זבוחה דהרי גם באבמה"ח דילפינן מדכתיב ולא תאכל הנפש עם הבשר ומשום דכתיב מקודם זה וזבחת מבקרך ומצאנך דרשינן דמאי דכתיב אח"כ איסור אבמה"ח לא קאי רק על בקר וצאן הטהורין אבל לא בחיות ועופות כמבואר שם בגמ' חולין (דף קב ע"א) ובפי' רש"י יעוש"ה א"כ מכש"כ באיסור שאינה זבוחה דילפינן מוזבחת דלא קאי רק על בקר וצאן הנכתב בפסוק לר"מ. וביותר ק"ל על דברי התוס' דאמאי לא תירצו דגם לר"מ מ"מ אסור משום בשר מה"ת ודוחק לומר דזה כונתם דמלשונם לא משמע כך. ועוד דגם זה תליא בפלוגתת ר"י ור"ל דבמס' חולין שם (דף ק"ב ע"ב) איתא אר"י לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי. ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה ור"ל אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבמה"ת ובשר מן החי ובשר בשדה כו' זה בשר מן הטרפה. א"כ לר"י דיליף בשר מה"ח מקרא דבשר בשדה טרפה ל"ת. לפי"ז גם לר"מ אסור בשר מה"ח בחיות ועופות אבל לר"ל דיליף בשר מה"ח מקרא דל"ת הנפש עם הבשר כמו דיליף אבר מן החי וא"כ כמו דדריש מוזבחת מבקרך ומצאנך דאבר מן החי אינו נוהג בחיות ועופות כן ע"כ גם בשר מן החי אינו נוהג בחיות ועופות וכן מבואר בחידושי הגרעק"א ז"ל ביו"ד סי' כ"ז א"כ לר"ל לשיטתו דס"ל דאסור לכותי ולישראל שרי אזיל לשיטתו דיליף בשר מן החי מלא תאכל הנפש עם הבשר וא"כ לר"מ גם בשר מן החי אינו נוהג בחו"ע ואף דלעו"ג אסור כמבואר וא"כ הרי מצינו תנא הוא ר"מ דס"ל כן לר"ל וא"כ ל"ל להתוס' ז"ל לאוכוחי מחמת דס"ל לר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת דאף אם נאמר דח"ש אסור מ"מ לר"ל אליבא דר"מ אינו נוהג כלל בשר מן החי בחיות ועופות אצל ישראל ולעכו"ם אסור. ודוחק לומר דהתוס' רצו להוכיח גם לחכמים אליבא דר"ל הא משכחת לה מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וכגון בהמה טמאה דלישראל מותר במ"ש בשר גידין ועצמות כיון דליכא בה איסור אבר מן החי אלא משום איסור בהמה טמאה ולעכו"ם אסור במ"ש בשר גידין ועצמות דלעכו"ם אסור משום אבמה"ח וכמו שכתבתי למעלה ואם היה נכון דבר זה היה באפשר גם בזה לישב הא דלא מקשה מברייתא על ראב"י ומשום דאיכא חנא דהוא ר"מ דס"ל כוותיה וגם בהך דקאמר ש"מ מדר"ל ובאופן שכתבנו למעלה. אך דכ"ז דחוק בכונת התוס' דמשמע מלשונם ז"ל דאבר מן החי דעופות לכ"ע אסורין משום דבעי שחיטה. גם מלשונם ז"ל לא משמע דכונתם הוא דאסור משום איסור בשר מן החי כו'. וגם לפרש משום איסור שאינה זבוחה קשה כנ"ל. ועוד קשה לכאורה אם נאמר דכונתם משום שאינה זבוחה מהך דמסיק בתוס' דלר"מ בישראל מותר בחצי שיעור אליבא דר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ולעכו"ם אסור ח"ש בשר וגידים ועצמות דהא מבואר במס' שבועות (דף כד) בתוס' ד"ה האוכל דוזבחת הוה מצות עשה דזבוח אכול ושאינו זבוח ל"ת ובעשה דזבוח י"ל דג"כ בחצי שיעור אסור גם לר"ל דבזה לא כתיב אכילה דמה דכתיב ואכלת היינו לרשות וכמבואר היטב בפתיחה לפ"מ בפתיחה מהל' שחיטה יעוש"ה בזה שוב מצאתי בע"ה בפ"מ בסוף פחיחה להל' שחיטה שכתב שם דאף דליכא לר"מ עשה שאינה זבוחה בחיות ועופות מ"מ אסור מהקישא דזאת תורת הבהמה והעוף וגם איתקש צבי ואיל לפסוהמ"ק