שו"ת ברית עולם פ

שמשלם קנס למ"ד יש בה הויה ה"נ כו' למ"ד ראויה לקיימה ה"נ כו' והיינו דבין שמעון התימני ובין ר"ש בן מנסיא מודים בזה דחייב קנס ול"ש טעמייהו דבזה יש הויה וראויה לקיימה והכל מודים בזה. וגם משום טעם דקלבדר"מ ליכא למיפטר לא מבעיא לרנבה"ק דלא ס"ל כלל קלבדר"מ בכרת כזה דיבוא להיתר כמבואר בירושלמי הנ"ל אלא אפילו לרשב"מ נמי י"ל דיליף מריבויא דיש קנס בבא על הנדה וכמ"ש התוס' ז"ל שם כנ"ל עש"ה. וסיים עוד ולאפוקי מדרנבה"ק והיינו דפירש רש"י ז"ל דמתניתין דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואע"פ שמתחייב כרת בביאתו מפקא מדר"נ ע"ש דהיינו דרק דין זה מפקא מדר"נ דע"ז ס"ל לר"נ דקלבדר"מ דכרת זה לא יהיה לו היתר. וא"כ לרש"י ז"ל י"ל בפשיטות דמשו"ה קאמר ר"נ יוה"כ כשבת ולא קאמר ח"כ כח"מ ב"ד היינו כמו דאיתא בירושלמי שם דלא כל ח"כ שוין ולרשב"מ בכל ח"כ קלבדר"מ ולא יקשה כלל קושיית הט"א ז"ל הנ"ל. אך לפירוש התוס' דפירשו שם דהך ולאפוקי מדרנבה"ק קאי על דינא דר"ח דדין זה הוא לאפוקי מדרנבה"ק קשה טובא מלבד דהרי רנבה"ק מודה בבא על הנדה דחייב דבכרת כזה לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה דיש לו היתר לבד זה הרי ר"ש בן מנסיא ס"ל בהדיא בירושלמי דמסכת מגילה דגם בבא על הנדה קלבדר"מ ואיך קאמר דהכל מודים דמשלם קנס. ועוד קשה בלשון התוס' ז"ל דכתבו תימא לר"י מנ"ל דרשב"מ מודה דלמא כרנב"ה ס"ל כו' ע"ש וקשה דמאי קאמרי ודלמא כרנבה"ק ס"ל הא בהדיא ס"ל בירושלמי שם כרנבה"ק ועוד מוסיף הוא עליו דבכל ח"כ קלבדר"מ כנ"ל וצע"ג

בזה

.. (ד) ולענין קושיית הט"א הנ"ל מלבד מה שכתבתי דיש לחלק בין ח"כ בין ח"מ ב"ד לענין תשלומי כפרה י"ל עוד באופן אחר דהנה מבואר הוא בפסחים (דף כ"ט) ובמסכת כתובות דלרש"י ז"ל באכל תרומת חמץ בשוגג לא נפטר מטעם קלבדר"מ אף לרנבה"ק ותוס' ז"ל חולקים ע"ז דגם בשוגג פטור ועיין בס' שואל ומשיב מהדורא תליתאה חלק ג' תשובה קמ"א שהביא שם קושיא עצומה על הך דפליגי רש"י ותוס' ז"ל בהא דס"ל לרנבה"ק דח"כ קלברר"מ אי דוקא במזיד או גם בשוגג פטור. וקשה מהך דאיתא בהדיא בתוספתא ב"ק פ"ט הי"ב דאם הדליק גדיש ביוה"כ אפילו בשוגג פטור מפני שנידון בנפשו והוא אליבא דרנבה"ק וא"כ מבואר דאף בשוגג פטור וכתב שם לישב עפ"מ שכתב הרמב"ן ז"ל פרשת אתרי על פסוק ונכרתו הנפשות העושות. כי יש בכריתות שלשה ענינים ע"ש שביאר כי יש בכרת שאינו רק מיתה בנעורים וערירי אבל לא בעולם הנשמות וכל שכתוב ונכרתה הנפש ההוא הוא בעולם הנשמות שהנפש נכרתה ע"ש. א"כ ביוה"כ דכתיב והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה והוא אבדת הנפש ולכך אמר ביוה"כ מפני שנידון בנפשו ובזה י"ל דביוה"כ גם בשוגג פטור. ביאור דבריו ז"ל דל"ד ת"כ דיום הכפורים לשאר חייבי כריתות ע"ש דמחלק בזה בין רובע ונרבע ולכאורה הך דחמץ בפסח לא נתישב עדיין דהרי גם בחמץ בפסח כתיב בפ' בא ונכרתה הנפש ההיא וגו' וא"כ מ"ש דבשוגג דתרומת חמץ ס"ל לרש"י ז"ל דחייב ומ"ש ביוה"כ דס"ל לרנבה"ק דפטור גם בשוגג ע"ש. אך יהיה איך שיהיה קושיית הט"א ז"ל הנ"ל הרי הוכחנו דלא יקשה אלא לשיטת התוס' ז"ל וי"ל דתוס' לשיטתם דס"ל בחמץ גם בשוגג פטור וי"ל דס"ל לתוס' ז"ל דבח"כ דיוה"כ וחמץ דחמירי בזה פטור אף בשוגג משא"כ בכרת דקילי כגון דם וחלב כמבואר ברמב"ן ז"ל בזה י"ל דמודו התוס' דשוגג חייב גם לרנבה"ק ומשו"ה לא יוכל למינקט רנבה"ק היה עושה ח"כ כחייבי מיתות דאיכא בינייהו ולא כל חייבי כריתות שוין כנ"ל ומשו"ה נקיט דהיה עושה יוה"כ כשבת דווקא יוה"כ כנ"ל וכיון דהזכיר יוה"כ סיים ג"כ כשבת

אך בקושיא הנ"ל מתוספתא הנ"ל י"ל לכאורה עוד דל"ק על רש"י ז"ל מהא דבתוספתא פוטר גם בשוגג די"ל דהרי בתוספתא אינו מבואר בהדיא דרנבה"ק אמרה אלא סתמא קתני שם המדליק גדישו כו' ביוה"כ אפילו בשוגג פטור וי"ל דס"ל לרש"י ז"ל וסייעתו דהך תוספתא לאו רנבה"ק היא אלא רשב"מ דקתני בירושלמי סתמא כל ח"כ הן כח"מ ב"ד אבל לרנבה"ק באמת דבשוגג חייב ול"ד לח"מ ב"ד ומשו"ה קתני רנבה"ק היה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין והיינו דוקא לענין תשלומין במזיד ולענין זה היה עושה יוה"כ כשבת אבל רשב"מ דקתני ת"כ כח"מ ב"ד משמע דלכל מילי דמי וא"כ נתישב התוספתא וגם הלשון דקאמר רנבה"ק היה עושה יוה"כ כשבת נתישב מקושיית הט"א ז"ל וצע"ג בענין זה. ואתר שכבר כתבתי כ"ז הנ"ל מצאתי בשואל ומשיב מהדורא תליתאה חלק ב' תשובה כ"ד שהעיר בענין זה דגמרא כתובות הנ"ל עם הך ירושלמי דמס' מגילה הנ"ל ופלפל שם בזה וכן מצאתי בירושלמי כתובות פ"ג הל' א' שהביא ג"כ הך דר"נ ורשב"מ ועיין בשירי קרבן שפלפל ג"כ שם מהך סוגיא דכתובות וע"ש בציון ירושלים. כ"ז לא החלטתי רק רשמתי מה שנלפע"ד ע"ד הפלפול ואם ח"ו שגיתי ה' יכפר בעדי ויצילני משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות אמן: כעתירת הכותב אייזיק יעקב בהרב הגאון מו"ה אליעזר שלמה זצלה"ה וועלרער.