שו"ת ברית עולם עט

דהא ס"ס פטור משום דקלבדר"מ לפע"ד במה שנתבאר א"ש בפשיטות כיון דלהנ"ל ע"כ עיקר קושיית הגמרא הוא על חיוב לצאת י"ש לפי פירש"י ז"ל כנ"ל אבל אין לכוף אותו לשלם דקים ליה בדרבה מיניה פוטר אותו אף דהוא לכפרה כנ"ל לשיטת רש"י ז"ל וא"כ י"ל בפשיטות דהיכא דקטלינן ליה ועבדינן ביה החומר ממש הרי בכ"מ דקלבדר"מ גם מלצאת י"ש הוא פטור כמו שכתב המהרש"ל ז"ל ביש"ש וא"כ גם בכופר דלפירש"י ז"ל משום דקלבדר"מ הוא פטור והוה כמו בכ"מ דקלבדר"מ כמו כן בכופר אבל לצאת י"ש חייב וכ"ז היכא דלא עבדינן ביה החומר אבל היכא דקטלינן ליה ממש גם לצאת י"ש הוא פטור כמש"כ המהרש"ל ז"ל וא"כ הא דמקשה בגמרא ויהא אדם חייב בכופר והיינו ע"כ דקאי על עיקר הדין דיהא חייב לכה"פ לצאת י"ש אף דקלבדר"מ כנ"ל ע"כ קאי על היכא דלא התרו בו דאי התרו בו וקטלינן ליה ממש הרי פטור גם לצאת ידי שמים כמו בכל קלבדר"מ אף דהוא תשלומי כפרה כשיטת רש"י ז"ל הנ"ל ומשו"ה פירש"י ז"ל לשיטתו דע"כ הקושיא הוא על היכא דלא התרו בו ולא עבדינן ביה החומרא ממש כמבואר למעלה ודוק וא"כ גם מפירש"י ז"ל סייעתא לדברי מרן המהרש"ל ז"ל ביש"ש הנ"ל כנלפע"ד לכאורה: סימן

כה

(א) ובהך סברא הנ"ל דגם לשיטת התוס' ז"ל דכל תשלומין דאתי לכפרה לא נפטר מטעם קלבדר"מ מ"מ כ"ז הוא רק היכא דלא עבדינן ביה החומרא ממש אבל היכא דעבדינן ביה החומרא ממש נפטר גם מתשלומין דאתי לכפרה כנ"ל לכאורה יש לישב ג"כ הך דאיתא בגמרא בכ"מ דרבי נחוניא היה עושה יוה"כ כשבת לענין תשלומין ולכאורה קשה למה לא קאמר רנבה"ק חייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד ולמה נקיט דוקא במילתיה דהיה עושה יוה"כ כשבת לענין תשלומין דהרי בכל ח"כ פטור כמו בכל ח"מ כדאיתא בפ"ג דכתובות (דף ל') ובכ"מ וכבר עמד ע"ז בס' טורי אבן במס' מגילה (דף ז') והניח בקושיא עייש"ה בט"א. ולפי הנ"ל לכאורה יתישב דבאמת איכא נ"מ בין חייבי מיתות ב"ד לחייבי כריתות גם לרנבה"ק דבח"מ ב"ד היכא דעבדינן ביה החומרא ממש נפטר גם מתשלומין דאתי לכפרה משא"כ בחייבי כריתות דלא נפטר מתשלומין דאתי לכפרה ומשו"ה ל"ש לומר ח"כ הרי הוא כחייבי מיתת ב"ד דאלו אמר כן היה משמעות לשונו דח"כ הם כח"מ לכל פרטיו ודין אחד להם לח"כ כמו בח"מ ב"ד ובאמת הרי איכא נ"מ ביניהן לענין אם אכל תרומת חמץ הנ"ל דתשלומי כפרה הוא ואם היה מתחייב בעת הזאת מיתת ב"ד הרי היה פטור גם מתשלומין זה משא"כ בח"כ דאינו פוטר תשלומי כפרה ומשו"ה קאמר בלשון זה דהיה עושה יוה"כ כשבת לענין תשלומין והיינו דבדברי תשלומין דמיירי שם בהדליק הגדיש היה עושה יוה"כ כשבת ובאיזה דבר שוין יוה"כ לשבת בדבר אחד היינו בהדליק הגדיש דמיירי שם ובזה שוין הן יוה"כ ושבת דח"כ כח"מ לענין דין תשלומין דהדלקת הגדיש אבל לא בכל דוכתי שוין ח"כ לח"מ ב"ד כנ"ל

ב) והנה בהך קושיית הט"א שהבאתי ראיתי בקונטרס אחרון שם בט"א הנ"ל שהביא מירושלמי דפ"ק דמגילה דבתר דמייתי דר"נ אמר התם ר"ש בן מנסיא אומר מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתות ב"ד מה נפיק מן ביניהן ר' אחא בשם ר' אבונא נערה נדה ביניהן ר' מנא אמר אף אחות אשתו ביניהן. פירוש דבאלו יש היתר לאיסורו ולר"נ חייב באלו דבעינן דוקא דומיא דיוה"כ שאין היתר לאיסורו ולר"ש בן מנסיא פטור מתשלומין דכל ח"כ שוין ע"ש וא"כ הרי מבואר בהדיא בירושלמי בטעם דרנבה"ק דקאמר בלשון זה יוה"כ כשבת. אך מר"ן ז"ל בט"א שפיר דייק בקושייתו ז"ל שכתב דכיון דכל ח"כ נפטרין מתשלומין כמו כל ח"מ ב"ד כמבואר בכתובות בפ"ג ע"ש הרי דדייק ז"ל דמסוגיא דכתובות שם משמע דכל ח"כ שוין ע"ש בכתובות (דף ל' ע"א) וא"כ שפיר הקשה וכן מצאתי בליקוטי מהרא"י הנדפס בסוף ס' ברכות ראש על נזיר דקושיית הט"א הוא לפי"מ דמוכח בכתובות הנ"ל דקאמר ר"ח הכל מודים בבא על נדה דחייב קנס לאפוקי מרנבה"ק הרי דלש"ס דילן לרנבה"ק בכל ת"כ פטור ע"ש. אך באמת לכאורה כ"ז לא מוכח אלא לשיטת התוס' אבל לשיטת רש"י ז"ל יתפרש שם בענין אחר עייש"ה בתוס' ד"ה הכל מודים

אך מהך ירושלמי הנ"ל לכאורה קשה טובא על הך סוגיא דכתובות (דף ל') הנ"ל ולפע"ד יסתעף מזה ראיה לשיטת רש"י ז"ל שם בפירוש לאפוקי מדרנבה"ק ויקשה לפירוש התוס' ז"ל והוא דהרי מבואר בירושלמי פ"ק דמס' מגילה ה"ו הנ"ל דלרנבה"ק ולר"ש בן מנסיא ס"ל דח"כ קלבדר"מ אלא דלרנבה"ק דוקא ח"כ שלא יבוא לידי היתר ור"ש בן מנסיא מוסיף דכל ח"כ שוין לח"מ ב"ד כמבואר שם וא"כ קשה בהא דאיתא במס' כתובות (דף כ"ט ע"ב) דפליגי ר"ש בן מנסיא ושמעון התימני וס"ל דעל אשה שאינה ראויה לקיימה ושאין בה הויה דליכא בה קנס וקאמר שם בגמרא אמר רב חסדא הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס למ"ד יש בה הויה הא נמי יש בה הויה למ"ד ראויה לקיימה הא נמי ראויה לקיימה ולאפוקי מדרנבה"ק דתניא רנבה"ק היה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין מה שבת כו' והיינו דס"ל לר"ח דשמעון התימני ור"ש בן מנסיא דס"ל דבעינן ראויה לקיימה או שיהיה בה הויה מודים דבא על הנדה חייב ולאפוקי מדרנבה"ק. וקשה דהרי ר"ש בן מנסיא ס"ל בהדיא כרנבה"ק ועוד הוסיף דגם בנדה שיש היתר לאיסורו ג"כ כרת פוטרו מתשלומין ואיך קאמר ר"ח דמודה ר"ש בן מנסיא דבא על הנדה דחייב לשלם. ועוד קשה דלפ"ז מאי קאמר לאפוקי מדרנבה"ק והרי מבואר בירושלמי בהדיא שם דכרת שיש לו היתר כמו נדה גם רנבה"ק מודה דחייב לשלם ולא נפטר מטעם קלבדר"מ דבעינן כרת כמו שבת. אך בזה י"ל דאולי ר"ח פליג על ר"א בשם ר"א בירושלמי שם דס"ל דאיכא בינייהו בין רנבה"ק ובין ר"ש בן מנסיא בדין נערה נדה אך בזה דאמר ר"ת בכתובות שם דר"ש בן מנסיא מודה דבא על הנדה חייב קשה טובא דהרי ר"ש בן מנסיא ס"ל בהדיא שם דפטור משום דקלבדר"מ דחייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד בכל מקום

(ג) לכן נלפע"ד דמזה סייעתא לפירש"י ז"ל שם בכתובות (דף ל' ע"א) דפירש שם רש"י ז"ל ולאפוקי מדרנבה"ק. דהיינו דמתניתין דמחייב תשלומין לבא על אחותו ואע"פ שמתחייב כרת בביאתו מפקא מדר"נ כו' ולפירש"י ז"ל א"ש הכל. דהנה התוס' ז"ל ד"ה הכל מודים הקשו דמנ"ל דר"ש בן מנסיא מודה בה דחייב דלמא כרנבה"ק ס"ל דח"כ פטורים מן התשלומין כו'. וי"ל דר"ח ס"ל דאין שום תנא סובר כר"נ ולהכי קאמר לאפוקי. ביאור דבריהם ז"ל נראה דהיינו דהא דאמר ר"ח לאפוקי מדרנבה"ק לא דהוכיח דר"ש לא ס"ל כר"נ אלא ה"ק הכל מודים בין ר"ש בן מנסיא בין שמעון התימני דבא על הנדה חייב ולא מיפטר משום טעמא דידהו משום דבנדה יש בה הויה וראויה לקיימה ואם דנאמר דעדיין יש סברא לפוטרו משום טעמא דרנבה"ק ע"ז מסיים ולאפוקי מדרנבה"ק דהיינו דבודאי דר"ש לא ס"ל כרנבה"ק וכתבו עוד ובקונטרס פירש דאמתניתין קאי דמפקה מדר"נ ותימא מנ"ל דמפקא מיניה דלמא מודה רנבה"ק דח"כ יש להן קנס דרבינהו קרא חד לחייבי לאוין וחד לח"כ כו' ונראה לרשב"א לתרץ דע"כ מפקא מתניתין מדר"נ דלר"נ אין חילוק כו' וא"כ לכאורה נתישב הכל דהרי י"ל דבין לרנבה"ק ובין לרשב"מ ס"ל דבא על הנדה חייב בתשלומין ולא מבעי לרנבה"ק דס"ל שם בירושלמי דרק בכרת שאין לו היתר קלבדר"מ משא"כ בכרת דנדה ל"ש כלל קלבדר"מ דודאי דחייב קנס בזה. אלא אפי' לר"ש בן מנסיא דס"ל בירושלמי דאפילו בנדה פטור משום דקלבדר"מ דכל ח"כ הם כמו ח"מ ב"ד כנ"ל מ"מ י"ל כמו שכתבו התוספות לרנבה"ק דילפינן מהנך ריבויי דכיון דרשב"מ ס"ל דשאר חייבי כריתות וכל שלא יוכל לקיימה ליכא בזה קנס א"כ יש לנו לומר דאייתר ריבויא לבא על הנדה דמותר לקיימה ואיכא בזה קנסא

ומעתה א"ש הכל דה"ק ר"ח הכל מודים בבא על הנדה