שו"ת ברית עולם עח

טעמים הם ובא זה ולימד ע"ז. ומבאר הרמב"ם ז"ל על סדר המשנה דעל חלוקה הראשונה דקתני פטור מתשלומין ונתבאר דהיינו דפטור מכל דמי התרומה אף דשגג על התרומה ושייך בזה תשלומין מעליא משום כפרה ומ"מ פטור משום דהזיד על החמץ ע"ז ביאר רבינו דהטעם משום דקלבדר"מ והיינו דחלוקה זו ע"כ מיירי במזיד גמור עם התראה ומשום דקלבדר"מ ופטור אף בדבר דבא לכפרה וס"ל כרש"י ז"ל ועל חלוקה השניה דמסיים התנא ומדמי עצים והיינו כגון שהיה מזיד בתרומה דבזה ל"ש לשלם אלא לפי שויה של החמץ גם בזה פטור דלא שוה מידי ובזה ל"צ לטעם דקלבדר"מ דבלא"ה פטור. ומרוחנא בזה אף היכא דל"ש קלבדר"מ כגון בלא התראה כנ"ל וע"ז מסיים הרמב"ם ז"ל טעם השני כנ"ל ודוק היטב בלשון הרמב"ם ז"ל שם. ואף שעדיין יש קצת לעיין בלשון הרמב"ם ז"ל בזה מ"מ נלפע"ד נכון לפרש כן בכונתו ז"ל דלכאורה תמוהין מאד

ובמה שכתבתי לכאורה נתישב בפשוט ג"כ קושיית התוס' יו"ט דלמה תפס הרמב"ם ז"ל בריש דבריו דמשו"ה פטור מתשלומין משום דלוקה על החמץ והלא גם על תרומה לוקה אם הזיד. ולהנ"ל א"ש דלפי"מ שביארנו ע"כ קאי טעם זה על האופן הראשון דהיינו דשגג בתרומה ושייך לחייבו כל דמיו משום כפרה משום תרומה דלפי מדה משלם ועכצ"ל דפטור משום מזיד דחמץ ולוקה על החמץ כנ"ל ודוק: סימן

כד

(א) וכל זה הוא לפי מה שכתבתי דהרמב"ם ז"ל ס"ל כשיטת רש"י ז"ל דאף דחייב לשלם משום כפרה מ"מ היכא דקלבדר"מ הוא פטור כמו תרומת חמץ דהיה מזיד על החמץ ושוגג על התרומה כנ"ל אך להתוס' ז"ל הרי כתבו בפסחים ובכתובות שם דהיכא דהוא חייב משום כפרה לא נפטר משום קלבדר"מ. ולכאורה קשה על דברי התוס' ז"ל הנ"ל ממה דאיתא בירושלמי פסחים פ"ב סוף הלכה נ' שוגג בתרומה ומזיד בחמץ. שוגג בתרומה ומזיד בנזיר. שוגג בתרומה ומזיד ביוה"כ. אין תיפתרונה לשני דברים ניחא ואין תיפתרינה לדבר אחד מחלוקת ר"י ורשב"ל דהיינו דפליגי בפ"ז מתרומות דר"י סבר כל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקי לקי וממון לא משלם ורשב"ל סבר דלוקה ומשלם. וא"כ פליגי בכל הני דחשיב שם בירושלמי דלר"י פטור מן התשלומין ולרשב"ל חייב. א"כ הרי דלר"י דהיכא דלקי נפטר מתשלומין גם בשוגג בתרומה והזיד בחמץ כו' ואף דחייב לשלם משום כפרה. מ"מ הא דקלבדר"מ פוטרו מלשלם כנ"ל. ולכאורה דוחק לחלק ולומר דהתוס' ז"ל לא כתבו אלא לרנבה"ק בח"כ דקלבדר"מ בזה לא נפטר חיובו דמשום כפרה אבל היכא דלוקה בזה נפטר אף בחיוב דמשום כפרה דמ"ש דהרי התוס' ז"ל כתבו זאת מסברא דהיכא דלכפרה קאתי לא שייך לפטור מטעם קלבדר"מ ומאיזה סברא נחלק ביניהם

אך מ"מ יש לפלפל בזה ע"פ הסברא שכתבתי למעלה מהמהרש"ל ז"ל ביש"ש דלא דמי היכא דעבדינן ביה החומרא ממש או לא. וכש"כ די"ל בזה כיון דהיכא דהחיוב הוא משום כפרה הרי זה אינו משום תשלום דמי הכהן דהרי הכהן לא יוכל למחול לו אלא ע"כ דזה גופא הוא חיוב לצאת ידי שמים שמשלם לכפר לו על חטאו שחטא וא"כ בשלמא היכא דנלקה ממש אמרינן דכללא הוא דהיכא דנלקה על איזה מעשה אף שמזה המעשה עדיין חייב תשלום מעות אף שגם הוא לכפרה מ"מ גזה"כ הוא דפטור והיינו דנימא דבזה שנלקה ונעשה בו החומר נתכפר על חטא השני משא"כ בח"כ דאף דקלבדר"מ מ"מ ל"ש לאפטורי בזה מחיוב ממון דהלא חייב לשלם משום כפרה ובמה נתכפר והרי על ח"כ הוה כלא נעשה בו החומר דהרי בח"כ מהני תשובה ותשובה מכפר עליו כמבואר במס' מכות (דף י"ג) שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו ע"ש וא"כ במה נתכפר על חטא התרומה שאכל דע"ז לא מהני תשובה כיון שקבעתה תורה בזה תשלום קרן וחומש לכפרה אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אינו נמחל לו עד שיעשה הכפרה המוטלת עליו היינו תשלום הקרן והחומש ודמי להא דבקלבדר"מ חייב לצאת יד"ש היכא דלא נעשה בו החומר לכ"ע וכן בהך דחייב לכפרה כיון דאין מה לכפר עליו ומחויב לצאת י"ש לכפר על חטאו בתשלום הקרן וחומש וי"ל דחיוב מעות לכפרה ג"כ כייפינן ליה לשלם ואין קים ליה בדרבה מיניה פוטר אותו מזה כלל ושפיר כתבו התוס' ז"ל דכיון דלכפרה קאתי אין קלבדר"מ פוטרו מלשלם. והיינו דוקא שם בח"כ משא"כ חייבי מלקות היכא דמלקין אותו ממש י"ל דגם התוס' ז"ל מודים דנפטר במלקות מתשלום דמי התרומה אף שהוא בא לכפרה מגזה"כ הוא דהיכא דיש עליו שני עונשין ואחד מהן ממון נפטר עם החומר יהיה איזה ממון שיהיה אף שהוא לכפרה ג"כ משא"כ בח"כ דמהני תשובה כנ"ל אבל בנעשה בו החומר הרי גם מלצאת י"ש נפטר כנ"ל. וכן י"ל דס"ל לתוס' ז"ל בממון הבא לכפרה ג"כ כיון דלא עביד בו החומר מחויב בתשלומין לכפרה כנ"ל ובסברא זו הנ"ל יש להסביר סברת המהרש"ל ז"ל הנ"ל ביש"ש שם שכתב לחלק לענין לצאת י"ש בין היכא דעבדינן החומרא בפועל ממש או לא ואפשר דמתוס' הנ"ל יהיה סיוע לדברי מרן המהרש"ל ז"ל הנ"ל וצ"ע בזה ואחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי בעה"י בס' מלא הרועים בהך עניינא דקלבדר"מ שכתב ג"כ דלהתוס' ז"ל דוקא בכרת ובמיתה בי"ש לא נפטר מתשלומי כפרה משום דכל הני אפשר בתשובה כנ"ל. והנאני מאד תל"י

(ב) אך מה שהכריחו להגאון מלא הרועים ז"ל לזה הוא מה דהיה ק"ל ממש"כ רש"י ז"ל בב"ק בכ"ד בטעם דאין כופר באדם משום דבמזיד מת וקלבדר"מ והרי ר"פ מסיק במס' ב"ק (דף מ') דלכ"ע כופרא כפרה ולכן חידש זאת דהתוס' לא כתבו דבכפרה לא אמרינן קלבדר"מ אלא בכרת כנ"ל. ולפי מה שנתבאר למעלה הרי ע"כ רש"י ז"ל ס"ל דגם בתשלומי כפרה אמרינן דמשום קלבדר"מ נפטר כמבואר בהדיא בפירש"י ז"ל בפ' כ"ש (דף ל"ב ע"א) בד"ה כרנבה"ק דכתב שם ושוגג דרישא דשגג בשתיהן דאי שגג בחמץ כו' ואי שגג בתרומה והזיד בחמץ אמאי משלם הא איחייב ליה כרת כו' הרי בהדיא דס"ל לרש"י ז"ל דקלבדר"מ פוטר גם את תשלומי כפרה ולהנ"ל גם הרמב"ם ז"ל ס"ל כן כמבואר למעלה וא"כ א"ש פירש"י ז"ל בפשיטות דשייך קלבדר"מ גם בכופר דהוא לכפרה. ומה שהוכיח שם בס' הנ"ל מהא דמקשה במס' ב"ק (דף כו) ויהא אדם חייב בכופר ומפיק לה מקרא דעליו ולא על האדם ומזה מוכח דע"כ בכופר לא אמרינן קלבדר"מ דאל"כ ל"ל עליו ולא על אדם תיפוק ליה דפטור מטעם קלבדר"מ ואף די"ל דאיצטריך קרא דאף אי תפס מוציאין ממנו מ"מ קשה מאי מקשה ויהא אדם חייב דהא פטור מטעם קלבדר"מ ודוחק לומר דהקושיא הוא לענין דאי תפס וכתב שם די"ל דזה דדייק רש"י ז"ל בד"ה ויהא אדם חייב בכופר כגון במזיד ולא התרו בו והיינו דהיה ק"ל הא קלבדר"מ ומשו"ה תירץ דהקושיא הוא בלא התרו בו. ותמה שם בדברי רש"י ז"ל דמה הרויח בזה דפירש בלא התרו בו והא בח"מ שוגגין ג"כ פטורין מלשלם מדתני דבי חזקיה כו' יעוש"ה מה שפלפל בזה. ולפי הנ"ל הרי ע"כ ס"ל לרש"י ז"ל דגם בתשלומי כפרה פטור משום דקלבדר"מ והא דמקשה בגמרא ב"ק הנ"ל ויהא אדם חייב בכופר ע"כ צ"ל דהקושיא הוא על גוף החיוב וכמו בכל קלבדר"מ דפטור רק מדיני אדם אבל מ"מ מעיקר הדין חייב לצאת י"ש וכן בכופר היה לו להיות חייב גם אדם מצד הדין ונ"מ לענין דתפס ומ ש"כ בס' הנ"ל דדוחק לומר דהקושיא דיהא אדם חייב קאי על דאי תפס ולכאורה להנ"ל י"ל דאינו דוחק משום דהקושיא אינו על דאי תפס אלא דקאי גם על לכתחלה דיהא אדם חייב היינו מעיקר הדין לכה"פ היה צריך להיות חייב לצאת י"ש לשלם כופר דלא עדיף משאר קלבדר"מ ומשו"ה מפיק לה מקרא דעליו כנ"ל ושפיר כתב רש"י ז"ל דאין כופר באדם משום קלבדר"מ היינו דאין לגבות כופר ממנו משום קלבדר"מ ולזה ל"צ קרא אבל לצאת י"ש היה חייב אם לא קרא דעליו ומה שתמה על פירש"י ז"ל שכתב על קושיית הגמרא הנ"ל דקאי על במזיד ולא התרו בו