שו"ת ברית עולם עז

וגם אמאי לא פירש בפטור דדמי עצים משום דאין לוקה ומשלם ועייש"ה

(י') ולפע"ד נראה לכאורה לישב כ"ז ומתחלה אביא קצת ממה שיש לבאר בסוגיא זו ואח"כ נבוא לביאור דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דהנה בפסחים שם מבעיא בגמרא אם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם וקפשיט ר"י מאכל גרוגרות כו' דלפי מדה משלם ודחי לה אביי דלעולם לפי דמים משלם כו' ומקשה שם לאביי ממתניתין דאוכל תרומת חמץ בפסח כו' ומשני שם כריה"ג וכרנבה"ק כמבואר שם ע"ש ופירש"י ז"ל ד"ה כרנבה"ק כו' פטור מן התשלומין ויליף טעמא מאסון אסון וה"ה למתחייב מיתת שמים כגון האוכל תרומה מזיד וסיפא דמתניתין בהזיד בתרומה ולא בחמץ ופטור משום מיתה ובדין הוא לאשמועינן במזיד דתרומה דעלמא דלאו חמץ בפסח דפטור מתשלומין משום מיתה ומשום רישא נקיט מלתא בחמץ בפסח דאשמועינן וכו' דחמץ בר דמים הוא ושוגג דרישא דשגג בשתיהן כו' וסיפא אשמועינן דהזיד בתרומה אפילו שנג בחמץ פטור דמיתה בי"ש כי כרת דאי הזיד בחמץ והא דפטר ליה משום כרת הוא דפטר ליה לאשמועינן כולה מתניתין בחמץ תולין של חבירו וניתני שוגג חייב ומזיד פטור משום כרת. והנה כל ראיות רש"י ז"ל הוא רק לשיטתו (בדף כ"ט) דלכאורה קשה מ"ש שוגג ממזיד כיון דבמזיד פטור משום דקלבדר"מ הרי כל חייבי מיתות שוגגין פטורין אלא דרש"י ז"ל לשיטתו (דף כ"ט ע"א) ד"ה יש טועים דקשיא להו דס"ל דח"כ שוגגין חייבין אבל התוס' כתבו שם בד"ה ר"נ היא דגם שוגגין פטורין ומ"מ לא קשה לתוס' ז"ל סוגיא זו דתרומת חמץ דשוגגין חייבין דהתוס' לשיטתם דכתבו (בדף כט) ד"ה מאן י"א ובכתובות שם דכיון דתשלומי תרומה מחמת כפרה לא מיפטר מטעם קלבדר"מ וא"ש רש"י ותוס' לשיטתם כנ"ל. וא"כ הוכחת רש"י ז"ל דע"כ סיפא מיירי בהזיד בתרומה ולא בחמץ דאי הזיד בחמץ ופטור משום כרת לאשמועינן כולה מתניתין בחמץ חולין של חבירו ע"כ הוא לשיטתו, דלתוס' ז"ל מלבד די"ל דמשו"ה קתני בתרומת חמץ לאשמועינן רבותא דבשוגג חייב ומשום דלכפרה הוא לא נפטר מטעם חייבי מיתות שוגגין כמו בעלמא לשיטתם ז"ל דגם שוגג פטור מלבד זה לא היה יכול למינקט בחמץ חולין דא"כ אמאי שוגג חייב דהא לשיטתם ז"ל ח"כ גם שוגגין פטורין כנ"ל משו"ה קתני בתרומה דחייב משום דלכפרה הוא כנ"ל ואתר שכתבתי כן מצאתי בעה"י כן במפרשים ברש"י ותוס' ככל הנ"ל עיין בפנ"י ובצל"ח

(יא) ומעתה י"ל נ"כ הפי' המשניות להרמב"ם ז"ל א"ש ג"כ דהרמב"ם ז"ל ס"ל בזה כפירש"י ז"ל דאף דהיכא דצריך לשלם משום כפרה מ"מ היכא דקלבדר"מ פטור מלשלם וא"כ י"ל דה"פ ז"ל דהנה בהך מתניתין לכאורה יש לדייק דקתני במזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים ומאי האי דקתני התנא כפל לשון ופלגינהו בתרתי פטור מתשלומין ומדמי עצים דממ"נ אי ס"ל לפי מדה משלם ולדינא דחמץ אסור בהנאה ומשו"ה במזיד פטור א"כ כיון דפטור מתשלומין כלל והיינו ע"כ משום דלא שוה מידי ל"ל דקתני ומדמי עצים דהא גם זה הוא בכלל הנאה. והנה רש"י ז"ל כתב וז"ל ומדמי עצים אם תרומה טמאה היא אינו משלם לו דמי עצים שהיתה ראויה להסיק תחת תבשילו כו' וחמץ בפסח כו' דאסור בהנאה ואף להיסק לא הוי חזי כו' ע"ש והא דדייק רש"י ז"ל אם תרומה טמאה היא מבואר הוא בתוס' יו"ט פ"ב שם משנה ד' בטעם רש"י ז"ל וכן דייק הרע"ב ז"ל היינו משום דתרומה טהורה אסורה להסקה דלא ניתנה אלא לאכילה ושתייה וסיכה כדתנן בפ"ח דשביעית משא"כ טמאה ניתנה להסקה הלכך נקיט תרומה טמאה דאילו בטהורה ל"ש כלל לומר ומדמי עצים ע"ש וא"כ נתיישב לשון המשנה ומדמי עצים דהרי לא חזיא להסקה אלא דמיירי בתרומה טמאה כפירש"י ז"ל. אך מ"מ עדיין קשה דסו"ס מיותר הוא דל"ל כלל למיתני ומדמי עצים ובין למ"ד לפי דמים משלם ובין למ"ד לפי מדה משלם מיותר הוא דלמ"ד לפ"מ משלם וקמ"ל דחמץ אסור בהנאה ומשו"ה במזיד פטור ולא משום דקלבדר"מ הוא מיותר הך ומדמי עצים ש דכיון דקתני ופטור מתשלומין היינו ע"כ משום דמזיד ל"ש כפרה אלא כשאר גזלן וקתני דפטור ע"כ דחמץ אסור בהנאה. ואי למ"ד לפי דמים משלם וחמץ מותר בהנאה ושוגג חייב היינו דמי הנאה ולאו דוקא דמי היסק דלהיסק לא חזיא אלא בשאר הנאות כגון ליתן לבהמתו וקתני במזיד פטור וע"כ משום דקלבדר"מ וממילא דגם מדמי עצים פטיר. משו"ה פירש הרמב"ם ז"ל בפירושו דמתניתין דהנה אם התנא רוצה ללמדנו דפטור משום דאסור בהנאה בזה שייך למיתני לשון דפטור מדמי עצים דהיינו אפילו מדמי עצים דהוא רק הנאה פטור והיינו טעמא או משום דלא קיי"ל כריה"ג ואף בהנאה אסור או משום קלבדר"מ ולא צריך רק למיתני פטור אף מדמי עצים אך אם רוצה רק ללמדנו דבשוגג דהוא לכפרה חייב בתשלומין ובזה אין נ"מ אם מותר בהנאה או לא כיון דלפי מדה משלם אבל במזיד ל"ש כפרה ול"ש בה לומר לפי מדה משלם הנה ע"ז שייך לשון דפטור מתשלומין וי"ל דבאמת ס"ל להרמב"ם ז"ל דהמשנה יתפרש כמ"ד לפי מדה משלם דהרי ר"י פשיט ליה מאכל גרוגרות כו' דלפ"מ משלם ואביי דחה ליה ומקשה לאביי מהך מתניתין ומתרץ שם דלעולם לפי דמים משלם א"כ י"ל דאף דהרמב"ם ז"ל פסק בהדיא בסוף פ"י מהל' תרומות כר"ע דס"ל לפי דמים משלם מ"מ י"ל דהך מתניתין לא ס"ל לאוקמי כריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה ומשו"ה מוקי לה דס"ל לפי מדה משלם ובמזיד פטור משום דקלבדר"מ. והשתא י"ל דה"פ דהתנא קתני בשוגג חייב ובמזיד פטור היינו בכל אופן מזיד או בתרומה או בחמץ בכל אופן וענין מזיד הוא פטור וזהו ביאור המשנה האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג היינו דהיה שוגג הן בהתרומה הן בהחמץ חייב לשלם אף דחמץ אסור בהנאה מ"מ י"ל דס"ל לתנא דמתניתין לפי מדה משלם וחייב לשלם לפי מדה משום כפרה ואח"כ קתני במזיד פטור היינו אם היה רק נמצא בזה איזה צד מזיד או בתרומה או בחמץ פטור והיינו דאיכא בזה שני עניני תשלומין כגון אם היה שוה דבר מה דבזה חייב אף במזיד דל"ש כפרה וע"ז קמ"ל במתניתין שני עניני פטורין במזיד והוא דאם היה מזיד דל"ש לחייבו משום כפרה כגון שהיה מזיד על תרומה זה פשוט הוא דפטור ול"צ לשום טעם דודאי פטור הוא כיון דלאו בר דמים הוא ולא שוה מידי ובזה שייך למיתני הלשון דפטור אף מדמי עצים והיינו דקמ"ל דלא שוה מידי ופטור לגמרי. אך באם היה אופן השני דהיה מזיד על החמץ ועל התרומה היה שוגג ובזה אפשר לחייבו בתשלומין מעליא משום כפרה אף דלא שוה מידי דלפי מדה משלם כנ"ל, אך מ"מ גם ע"ז פטור כיון דמזיד הוא לגבי חמץ ושייך בזה קלבדר"מ ומשום דס"ל ז"ל דהיכא דנלקה קלבדר"מ ופטור אף מתשלומי כפרה כנ"ל. וע"ז החלוקה שייך למיתני לשון ופטור מתשלומין דהיינו דבר והיפוכו משוגג דבשוגג חייב תשלומי מעליא משום כפרה ובמזיד קמ"ל דל"ש זאת ופטור מתשלומין וע"ז ל"ש למיתני ופטור מדמי עצים דנדע מזה דכש"כ דפטור מתשלומין מעליא כנ"ל. דאם היה נקיט רק פטור מדמי עצים ה"א דה"ט משום דקמ"ל דלא שוה מידי כמשמעות הלשון וכמו באמת דהפירוש של ומדמי עצים היינו דאסור גם בהנאה וא"כ היכא דהיה מזיד רק על החמץ ועל התרומה היה שוגג דבזה שייך לשלם תשלומי מעליא אף דלא שוה כלום דלפי מדה משלם כנ"ל וע"ז לא היינו יודעים פטורא לכן נקיט במתניתין לשון דפטור מתשלומין היינו על חלוקה ה"א אף היכא דשייך תשלומין מעליא כגון בשגג על תרומה מ"מ כיון דמזיד הוא על חמץ פטור וע"כ דה"ט משום דקלבדר"מ וע"כ דמיירי בהתרו בו ולוקה נמי דאל"כ ל"ש בזה קלבדר"מ כשיטת הרמב"ם ז"ל כמבואר למעלה. ואח"כ נקיט ומדמי עצים היינו היכא דל"ש תשלומי כפרה אלא דמי שויה של, החמץ כגון שהיה מזיד על התרומה ע"ז קמ"ל דפטור גם מדמי' עצים משום דלא שוה מידי דאסור בהנאה ולא סגי בזה טעם דקלבדר"מ דלשיטת הרמב"ם ז"ל לא אמרינן קלבדר"מ במלקות אלא היכא דנלקה ממש אבל בלא התראה ל"ש קלבדר"מ ע"ז אהני לן טעמא דאסור בהנאה היכא דל"ש כפרה וע"ז שייך לשון פטור מדמי עצים והנך שני מיני פטורות דנקיט במתניתין שני