שו"ת ברית עולם עג

קצבה וא"כ בזה אינו יכול להתחייב מ"מ הלא גם לזה יש תחבולה שיתחייב עצמו בתבואות וחמוצים במדה רבה כמה שירצה ומה שיקח עד הפסח יהי' בכלל ההתחייבות וכיון שיש איזה עצה שיכול לעשות כנ"ל לפי הנ"ל דכל טצדקי דהוה בידו מהני לזה מש"ה יכול לעשות שליח למכור החמץ שעתיד לקנות

(ב) ויותר יש צד היתר בזה דהנה ברמב"ם ז"ל הל' מכירה הל' ה' איתא שם דבר שאינו ברשותו כו' שדה זו לכשאקחנה קנויה לך לא קנה כלום והוא מפ"ק דמציעא א"ר האומר שדה זו לכשאקחנה קנויה לך וכו' ובהגד"ת ד' שמ"ט ע"א נסתפק בדברי רבינו ז"ל אי ס"ל דדוקא בשדה זו לא קנה משום דהו"ל דבר שלב"ל אבל סתם שדה קנה כיון דהרבה שדות מצוין ליקח חשיב כדבר שבא בעולם הובא בס' שעהמ"ל וכתב בשעהמ"ל שם שכן משמע ברש"י ז"ל פ"ק דמציעא עיי"ש שהביא מהרב בני יעקב שהקשו ע"ז ומישב שם הפוסקים דדבר שמצוי לקנות הוה כדבר שבא בעולם ועיין בש"ע חו"מ סי' ר"ט ס"ו א"כ גם בנידון דידן דמוכרין החמץ שיקנו הכל הם שכיחים לקנות א"כ שפיר יכול למכור ולעשות שלוחים

ועוד יש צד היתר בנידון דידן דאיתא ברמב"ם ז"ל בהל' מכירה פ"י המזכה לעובר לא קנה ואם הי' בנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו קנה וכן פסק בש"ע חו"מ סי' ר"י ס"א עיי"ש וכתב המביט בח"ב סי' קל"ז על לאה שצתה שכל האלגניא שתצא כו' שיתננה לבתה דאע"ג דהוה דבר שלב"ל אין כאן בית מיחוש משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר ומקנה והוכיח מהא דפ' מ"ש דף קמ"ב דהמזכה לעובר ל"ק ובבנו קנה הואיל ודעתו קרובה אצל בנו מש"ה מקנה לדשלב"ל א"כ ה"ה שאדם מקנה לבנו ולבתו דבר שלב"ל דדשלב"ל או לדבר שלב"ל כי הדדי נינהו ע"ש והובאה בשעה"מ שם בחו"מ שם א"כ הרי מוכח מזה דהיכא דברי לנו דהוא מקנה בלב שלם בלא שום ספק מהני אף בדבר שלב"ל וכש"כ כאן ודאי ברי לנו דהמוכר החמץ בודאי מקנה בלב שלם בלא שום ספק גם החמץ שעתיד לקנוח כדי שלא יעבור על ב"י וב"י א"כ שפיר יכול למכור ולעשות שליח ג"כ אף בדבר שלב"ל כנ"ל ועיי"ש בש"ע בש"ך שם

והנה בהא דמס' נזיר הנ"ל שהבאתי דאיתא שם דבדבר דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח הנה בגמרא שם ליתא לא מצי משוי שליח אלא לא משוי שליח ועיין בזה בת' מהרי"ט ז"ל חלק חו"מ סי' כ"ג דהביא בזה גירסת רמב"ן ז"ל והטור ז"ל כן וכתב להוכיח די"ל דלעולם אם עושה שליח בפירוש אפילו על דבר שאינו יכול לעשות בעצמו מהני השליחות אלא דמה דאיתא בגמרא שם דלא מצי עביד לא משוי שליח היינו אם עשה שליח סתם אמרינן דאין דעתו ע"ז והא דקאמר דלא משוי שליח היינו דמסתמא אינו עושה כלומר שאין דעתו ע"ז ואם עשה בפירוש י"ל דמהני עיי"ש מה שביאר שם הגמרא לפי"ז וביאר שם הא דקשה לפי"ז מהא דקידושין בהא דכהני שלוחי דרחמנא וכו' דל"ד לזה אך לתוס' והרא"ש ז"ל משמע דל"מ יעוש"ה ולפי פירוש המהרי"ט ז"ל בהך חמץ הנ"ל כיון דעשה בפירוש שליח ע"ז מהני וכשיבוא בעולם יכול השליח למכור ויש לפלפל בענין זה: סימן כג בעה"י לבאר בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל בסוגיא דתרומת חמץ בפסח: (א) תנן במס' פסחים (דף ל"א ע"ב) האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומים ומדמי עצים. ופירש הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות דמשו"ה במזיד פטור משום דהאוכל חמץ בפסח לקי ואין לוקין ומשלמין יעוש"ה וכבר תמהו האחרונים ז"ל דאמאי פירש הרמב"ם ז"ל שלא כמו דמסיק בגמרא דהטעם דפטור במזיד משום דאתיא כריה"ג וכרנבה"ק דחייבי כריתות קלבדר"מ למ"ד לפי דמים משלם ולמה ביאר הרמב"ם ז"ל משום דאין לוקין ומשלמין עיין בצל"ח ועוד בכמה אחרונים ז"ל מה שכתבו בזה

ולכאורה בהשקפה ראשונה הי' נלפע"ד לישב דהנה ק"ל בסוגיא זו דמסיק לאביי דלפי דמים משלם וכריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה והא דפטור במזיד משום דקלבדר"מ וכרנבה"ק כמבואר שם דהנה איתא במס' כתובות (דף ל') מחלוקת אביי ורבא בטעמא דרנבה"ק דאביי יליף אסון אסון ורבא יליף שם מואם העלם יעלימו וגו' ואמרינן שם מאי איכא בין אביי לרבא איכא בינייהו זר שאכל תרומה לאביי פטור ולרבא חייב ולאביי פטור והא אמר ר"ח מודה רנבה"ק בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב אלמא דמעידנא דאגבה קניה מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכיל ליה הכא במאי עסקינן כגון שתחב ליה חבירו לתוך פיו סו"ס כיון דלעסו קנייה וכו' כגון שתחב לי' בבית הבליעה ה"ד אי דמצי לאהדורה וכו' ל"צ דמצי לאהדורה ע"י הדחק רפ"א וכו' ר"א אמר בזר שאכל תרומה משלו עייש"ה בפירש"י ז"ל ובתוס' שם ד"ה ולאביי איתא ה"נ הוה מצי לאקשויי אמתניתין דכל שעה דקתני פטור מן התשלומין לפ"מ דמוקמינן לה כרנבה"ק עיי"ש. וא"כ נראה מהתוס' ז"ל דגם בשמעתין דפסחים קשה קושיית הגמרא דכתובות וע"כ דההכרח לתרץ ככל הנך שנויי דמשני בגמרא כתובות או כגון שתחב ליה בבית הבליעה או כר"פ במשקין של תרומה ולרב אשי כדאית ליה בזר שאכל תרומה משלו דאל"כ קשה האיך שייך שם קלבדר""מ. וראיתי בס' פני יהושע שם שכתב די"ל דעל הך מתניתין דפסחים ל"ק די"ל כיון דמיירי בשוגג דחייב א"כ י"ל דלא ידע שהוא של חבירו וסבר דהוא חולין שלו ובזה ל"ש דקנייה ומתחייב מקודם משא"כ הכא דמיירי במזיד שפיר מקשה בגמרא עיי"ש מה שביאר בזה. ובעניותי צריכין לי ביאור דבריו הקדושים דהרי גם שם בפסחים דתנן במתניתין במזיד פטור פירש"י ז"ל דעיקר רבותא הוא היכא דהי' מזיד בתרומה יעוש"ה וגם לפירוש התוס' ז"ל שם משמע לכאורה דע"כ מיירי בהי' מזיד ג"כ על התרומה דאם נימא דמיירי בשגג על התרומה ועיקר הפטור הוא רק משום דהזיד על החמץ אכתי יקשה דהרי על הא דשגג על התרומה חייב משום כפרה וא"כ לשיטת התוס' דח"כ שוגגין פטורין משום קלבדר"מ אלא דהיכא דהחיוב הוא משום כפרה ל"ש בזה קלבדר"מ וחייב כמבואר בתוס' פסחים (דף כ"ט ע"א) ד"ה מאן י"א ובתוס' כתובות (דף ל' ע"ב) ד"ה זר שאכל תרומה עיי"ש וא"כ ה"ה היכא דהזיד בחמץ וח"כ מ"מ כיון ששגג בתרומה הרי חייב לשלם משום כפרה והא דקלבדרי"מ אינו פוטר אותו כלל כמבואר בתוס' שם דלהתוס' ז"ל ח"כ בין שוגג ובין מזיד שוין הן לפטור משום קלבדרי"מ כמבואר שם אלא דהיכא דחייב משום כפרה ס"ל לתוס' ז"ל דקלבדר""מ אינו פוטר אותו וא"כ סו"ס יקשה שם בפסחים על מתניתין ג'"כ קושיית הגמרא דכתובות הנ"ל כמש"כ התוס' בכתובות שם ד"ה ולאביי כנ"ל ודבריו הק' בס' פנ"י הנ"ל צריך ביאור וא"כ לכאורה גם בפסחים צריכין אנו להנך תירוצי הגמרא דכתובות כנ"ל

(ב) ולפע"ד היה ק"ל לכאורה בהך מתניתין דפסחים הנ"ל דלכאורה שם ל"ש לשנויי כהך תירוצא דמתרצי בגמרא כתובות הנ"ל דמיירי כגון שתחב ליה בבית הבליעה וכמו שתירץ ר"פ בתחב ליה משקין. דהנה בכתובות בהנך תירוצים דמיירי בתחב ליה כו' ולר"פ בתחב ליה משקין כו' מבואר שם ברש"י ז"ל ד"ה בתחב וד"ה ע"י הדחק וד"ה משקין של תרומה. דלכל הנך תירוצי לא איתחייב עד שבא לידי הנאת גרונו ומעיו וההיא שעתא חיוב מיתה איכא ומיתה ותשלומין באים כאחד עייש"ה בפירש"י ז"ל. ולפי זה קשה כיון דהוא לא נטל כלל אלא דכל חיובו הוא על הנאת מעיו א"כ אמאי חייב בתרומת חמץ של חבירו דהרי מבואר בש"ע ביו"ד סי' קי"ט ובחו"מ סי' רל"ד דהיכא דקנה דבר ואכל אותה ואח"כ נתברר שדבר זה הוא טריפה דאורייתא המוכר צריך להחזיר לו הדמים. אבל בטריפה דרבנן א"צ להחזיר לו הדמים ומבואר בסמ"ע בחו"מ הנ"ל ובט"ז ביו"ד