שו"ת ברית עולם עב

כבר בירך ע"ז ביאר דלא גרע מאכל עמהם עלה של ירק שאומר עמהם ברוך שאכלנו ואף דעל ירק לא נתקן כלל ברכת המזון ואינו מחויב בברכת המזון כמו מי שכבר בירך מ"מ כיון שהי' קצת אכילה ושייך לשון שאכלנו אף דלא נתחייב בהברכה מ"מ יוכל להצטרף וכן באחד שבירך לעצמו כיון שהיה אצלו אכילה עמהם אף דע"ז כבר נפטר מ"מ כיון דשייך לשון שאכלנו מהני צירוף. וא"כ גם לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דבג' לא מהני צירוף ירק מ"מ א"ש ביאור דברי הרא"ש ז"ל הנ"ל דהרי בזימון של עשרה לכ"ע מהני צירוף עלה של ירק והרי דגם בזה שייך ברכה דברוך שאכלנו וא"כ גם בבירך לעצמו יכול לומר ברוך שאכלנו אף דבג' ל"מ צירוף ירק מ"מ לא זה הוא טעם גוף הדין ואין ענין כלל לגוף הדין אלא על הא דשייך לומר ברוך שאכלנו ע"ז מוכית הרא"ש ז"ל מצירוף עלה של ירק כמבואר בהדיא ברא"ש ז"ל וא"כ א"ש דברי הרא"ש ז"ל ג"כ לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וז"פ וברור

שוב ראיתי במג"א בא"ח סי' קצ"ד ס"ק א' שכתב ג"כ דבגוף הדין אף למ"ד דלא מהני עלה של ירק מ"מ הכא עדיף טפי יעוש"ה. וכן מצאתי בפמ"ג שם שביאר בטעם הרא"ש ז"ל דלא גרע מעלה של ירק. וכמו שכתבתי והנאני מאד תל"י שכונתי לדעתו ולפי"ז לפע"ד פשוט הוא דהרי"ף ז"ל ס"ל ג"כ כהך דרבה תוספאה וכן משמע קצת מהא דהעתיק הרי"ף ז"ל בר"פ ג' שאכלו מהא דיהודה בר מרימר ומר בר"א ור"א מדיפתי כריכי ריפתא בהדי הדדי כו' בריך כל חד לנפשו אתו לקמיה דמרימר א"ל ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם וכ"ת ניהדר ונזמן אין זימון למפרע עיי"ש ומשמע דוקא כשבירכו כולם או שנים ג"כ דבטל הא' לגבייהו כמבואר בסוגיא שם אבל באחד שבירך מצטרף להשנים דאל"כ הו"ל להרי"ף ז"ל לאשמועינן חידוש זה דלאו דוקא בבירכו כולם אלא אפילו בבירך אחד לא יצאו ידי זימון. וכן משמע קצת מה דאמר רבא שם דף נ' לא אמרן אלא דלא קדימו הנך ואזמינהו עלייהו אבל קדימו הנך ואזמינהו עלייהו פרח זימון מהני והעתיקו הרי"ף ז"ל ומשמע דוקא דאזמינהו עלייהו היינו בברכת הזימון אבל בברכת המזון שבירך לעצמו לא כמבואר בגמרא. ואף שיש לדחות קצת מ"מ משמע לכאורה בפשיטות דס"ל להרי"ף ז"ל ג"כ דאף שבירך אחד לעצמו אינהו נפקי בזימון דידיה וכמש"כ הרמב"ם ז"ל וא"כ שפיר תמה הר"י ז"ל למה השמיט הרי"ף ז"ל הך דרבה תוספאה דלא נמצא שום חולק ע"ז, ויותר הי' באפשר לומר קצת דהרי"ף ז"ל סמך בזה על מה דהביא כבר בהך דיהודה בר מרימר כו' דבירכו כולם בזה דוקא לא יצאו ידי זימון ומשמע דהיכא דאחד בירך השנים יוצאים ידי זימון כנ"ל. אך מ"מ דוחק הוא דמחמת זה לא הי' לו להשמיט דין מבורר בגמרא ולסמוך על דקדוק זה

ואולי י"ל עוד דסמך הרי"ף ז"ל על הא דהביא שם ר"פ ג' שאכלו הא דאמר רב דימי בר יוסף אמר רב ג' שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קורין לו ומזמנין עליו ובאמת הרי אסור להאחד לצאת בלא ברכה. וי"ל דס"ל להרי"ף ז"ל דמיירי כשבירך האחד. שוב מצאתי בעה"י בשיטה מקובצת שהרגיש בזה וכתב דע"כ מיירי כשבירך דאי לא אינו רשאי לצאת בלא ברכה א"נ כשעבר ויצא שלא כדין. וי"ל דס"ל להרי"ף ז"ל מדלא הזכיר דעבר אחד ויצא מסתמא משמע דמיירי ג"כ ביצא כדין וכגון שכבר בירך ומ"מ קורין לו ומזמנין עליו והיינו כרבה תוספאה כנ"ל. ויש לפלפל בהא דאמר רבא שם שלשה שאכלו אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד ורש"י ז"ל פי' שם (דף מ"ה ע"ב) אבל שנים אין עליהם להפסיק בשביל היחיד וימתין עד שיגמרו ויש לדקדק קצת אמאי לא הזכיר בגמרא אחד מפסיק לשנים וממתין להם. ולולא פירש"י ז"ל הי' אפשר קצת לומר דהיינו דאין ב' מפסיקין לא' היינו דאין השנים מחויבים להפסיק כדי שיצא הא' ידי זימון אבל השלישי מברך לעצמו בלא זימון. וי"ל או דמיירי שהוצרך הא' לצאת לדבר נחוץ מאד עד שמותר לו לברך לעצמו או די"ל ע"פ דברי התוס' ר"פ ג' שאכלו דהיכא דא' התחיל לאכול קודם הב' מותר לו לכרך לעצמו בלא זימון קודם הב'. שוב ראיתי דבש"ע או"ח סי' ר' הוא מחלוקת הפוסקים אם השלישי יכול לברך לעצמו ועיין בט"ז שם סי' קצ"ג ס"ד דבלא התחילו לאכול יחד מותר לו לברך לעצמו והיינו כמו שכ' התוס' הנ"ל וא"כ י"ל דמש"ה לא נקיט דהא' ממתין לשנים דלפעמים א"צ להמתין ומלתא דפשיטא נקיט דאין שנים מפסיקין לאחד. אך בכ"מ י"ל דמחויב להמתין כמש"כ רש"י ז"ל ועפי"ז יש לדקדק היכא דהא' אינו ממתין מדוע לא יפסקו השנים הא קמפקעי זימון שלהם ויש לפלפל עפי"ז בדין הנ"ל אך מבואר בש"ע דאין עליהם חיוב זימון כשלא ירצו להפסיק והך דהרי"ף ז"ל י"ל דסמך על הנ"ל כמו שכתבתי למעלה ועדיין צריך ביאור בזה ולא יתנני העת ואו"ש לו ולהנלוים אליו ואברכו ברוב ברכה והצלחה באושר ועושר כחפצו וחפץ אוהבו וידידו ש"ב. אייזיק יעקב בהרב הגאון אליעזר שלמה שליטא וועללער. סימן

כב

(א) ראיתי בס' עונג יו"ט ס"י שחקר שם בדין מה שעושים שליח לב"ד למכור החמץ לעכו"ם ואחר עשייתם השליחות כנהוג קודם שימכרו ב"ד החמץ לעכו"ם לוקחים הבע"ב עוד חמץ ואיך מהני המכירה ע"ז הלא זה הוה דבר שלא בא לעולם בעת עשיית השליחות ולא יוכלו בעצמם אז למכור מה שלב"ל וכל מה דלא מצי עביד בעצמו אינו יכול לעשות שלית והאריך שם בזה למצוא טעמים להיתר בזה עיי"ש. ולכאורה היה נלפע"ד עוד קצת טעמים להתיר במכירה זאת דהנה איתא במס' נזיר (דף י"ב) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם כו' אמר רבא ומודה ר"י באשה שאין לה לא בת כו' ומסיק הש"ס דטעמא משום דלא משוי אינש שליח אלא במלתא דמצי עביד השתא במלתא דלא מצי עביד ליה השתא לא מצי משוי שליח וכתבו בתוס' והא מעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי קמת והפרישי לי תלה בעבורי וגם תלמידים של ב"ר אומרים כן. ואיך נעשה שלית והא בשעה שעשתה שליח לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו בר חיובא שאין מפרישין חלה מקמח. ואומר ר"ת דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהי' חלה על קמח לכשיהי' נילוש ודברים שבידה קיימין דאין זה דבר שלב"ל כיון שבידה לעשות כדאיתא בקידושין כו'. ואף שהקשו שם בתוס' ע"ז מ"מ משמע דהכי קיי"ל. גם בסמ"ג עשין קל"ה כתב דעושה אדם שליח לתרום מכל התבואות שיהי' לו עד עולם מאתר שיכול ליתנם לשלוחו ולזכותם לו שיקנה לו גוף הדבר הקרקע לפירותיו כך פי' ר"י פ"ב דנזיר גם באספ"ז כתב בשם הר"ר עזריאל אמרו יכול אדם לעשות שליח לשחוט פסחו קודם י"ד. וכן להפריש חלתו קודם גלגול ואע"ג דלאו איהו מצי עביד וה"ט הואיל ויכול להקנותן הפסח או הדמים ליקחם בשוק וכל שבידו לעשות לא מחוסר מעשה עכ"ל הרי מזה דהיכא דיכול לעשות איזה טצדקי דיהנה ויקם הדבר הזה מהני השליחות אף דלא עביד באופן דיועיל אם עביד בעצמו מ"מ מהני כיון דהי' אופן דהי' יכול לעשות יהיה באיזה אופן שיהיה כמבואר למעלה. והנה ידוע דברי המרדכי פ' י"נ שהביא בשם הרשב"א ז"ל דגבי דבר שלב"ל אם אמר לכשיבואו בעולם מהני והובאו דברי המרדכי הנ"ל בש"ע חו"מ סי' ר"ט ברמ"א ז"ל יעוש"ה ולפי"ז הרי כאן בחמץ הרי יכול לעשות באופן דיקנה ג"כ מכירתו וי"ל דמהני השליחות ג"כ ע"פ הנ"ל אך ברמ"א שם הובא דיש חולקים על זה וכ"פ הט"ז ז"ל עיי"ש אך מבואר בש"ע שם ובסי' ס' סעיף ו' וכן פסקו הרמב"ם והטור ז"ל דאף דאין אדם מקנה דבר שלב"ל מ"מ אדם מתחייב בדבר שלב"ל ומשמע דכשיבוא קונה בהם הזוכה ועיין בס' דברי אמת קונטרס ז' בענין קנינים סי' ב' דאדם מתחייב בדשלב"ל ובדבר שאינו ברשות ואין חילוק בין מעות ותבואה ודיקלי והביא כמה ראשונים ז"ל דס"ל כן וכן פסקו בש"ע שם וא"כ לפי המבואר מתוס' נזיר הנ"ל דהיכא דיכול לעשות באיזה אופן דמצי להקנות הדבר מצי לעשות שלית להקנות הדבר אף באופן אחר א"כ לפי"ז גם כאן בחמץ יכול לעשות שליח למכור כיון דיכול להקנותו באופן זה שיתחייב לו בזה וזה מהני כנ"ל ואף דהוה דבר שאינו קצוב כידוע שמוכרים החמץ בלא