שו"ת ברית עולם ז

דבר מה דלא נדע מפשטות הכתוב. דהנה ר"א שינה מלשון הכתוב דכתיב אדם לעמל יולד ואפשר לטעות בזה ולפרש בדרך אחר והוא. דידוע לכל בעת ברוא אלהים ארץ ושמים וכל צבאם וברא את האדם על הארץ במדה טובה וגדושה ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מצות ל"ת. ולא היה חסר שום דבר ואחר החטא של עץ הדעת נגזר עליו בזעת אפיך תאכל לחם ונצרך כ"א ליגע ולטרוח אחר פרנסתו ותחלת בריאת האדם היה לבל להצטרך לטרוח אחר פרנסה וכדומה. אך אחר החטא מעת הזאת כל אדם כי יולד. לעמל וטרחת הזמן מהצטרכות פרנסה ג"כ נולד. ואפשר לפרש בכתוב דאדם לעמל יולד היינו דמשמיענו דמעת החטא ע"כ כל אדם לעמל הפרנסה ג"כ יולד ולא דמשמיענו דעיקר הבריאה רק לזה הוא. אלא דע"כ כל אחד יצטרך ג"כ לעמול בצרכיו כ"א לפי דרכו. וזה דמלמדנו ר"א דאינו כן אלא דענין אחר הוא דהכתוב זה מורה לנו דגם עיקר כל הבריאה מתתחלחו וגם יציר כפיו של הקב"ה לאו דוקא הנולדים דהיינו אחר החטא אלא גם הנברא מהקב"ה וכן כל אחד ואחד דהיינו עיקר הבריאה לעמל נברא ועיקר בואו לעולם הוא לעמל התורה וכל העולם כולה לא נברא אלא בשביל התורה ומבאר דבריו מהיכא קגמר לה דכתיב אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא. היינו דלכאורה איכא לספוקי בפירוש הכתוב אם לעמל פה נברא היינו ללמוד תמיד. או דלא קאי על תכלית הבריאה אלא דקאי על עמל מלאכה ומשמיענו דכ"א הוטל עליו עמל הפרנסה במלאכתו בבית ובשדה לכ"א כדי צרכיו. ע"ז סיים כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא והיינו ללמוד בתורה כמו שסיים אח"כ. וא"כ מוכח מזה דמה דכתיב אדם לעמל יולד ג"כ קאי על תורה וע"כ דקאי על תכלית הבריאה דהוא לתורה וא"כ שפיר הוכיח מה שחידש בתחלת דבריו אדם לעמל נברא היינו דתכלית הבריאה היה לעמל והיינו לתורה דבשביל התורה נברא העולם כידוע וכמו דהיה בתחילת הבריאה באדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה דכתיב בו ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה זו מ"ע ול"ת כנ"ל ודייק דלעמל נברא דייקא "לעמל' דעיקר היה לעמל התורה לעמול ולעיין ולהעמיק בה דזה נמסר רק לנבחרי אנושי מאשר להם ניתן הרשות לפלפל ולהעמיק בה להורות דרך התורה והמצוה כפי שיורה חכמתם. (ולפי רוב היגיעה יגדל שכרו וכמאמר החכם (קהלת ג' ט') מה יתרון העושה באשר הוא עמל. ומלת באשר הוא משולל הבנה וכבר עמדו בזה המפרשים דהו"ל מאשר עיי"ש. ולדעתי הפי' הוא כי הסביר לנו שהע"ה בחכמתו הגדולה שנדע החילוק בין מי שעוסק בתורה או מי שעוסק בד"א. דהנה בכל מסחר ומלאכה שעושה להרויח התכליח הוא הרווח ואם יוכל להרויח בלא יגיעה יותר טוב ואין שום יתרון לזה שמרויח ביגיעה ועמל על זה שמרויח בלא שום עמל. משא"כ תורתנו הק' הלא העמל והיגיעה להבין אותה הוא בעצם ענין נעלה. ולבד הלימוד, עבור יגיעו ועמלו יקבל שכרו ואם שנים ילמדו שיעור אחד אך אחד מהם עמל הרבה בלמודו הלא יגדל שכרו ולפום צערא אגרא. וזהו שאמר ראו מה בין תורה הק' לעניני העולם כי מה יתרון העושה באשר הוא עמל היינו מה יתרון להעושה בעניני ד"א אם יבוא לו הרווח באשר הוא עמל כי מעמלו לא יקבל מאומה וסיים עוד לבאר דבריו דע"כ דעיקר הבריאה היה לעמל התורה ומוכרח מכתוב דאדם לעמל יולד וא"א לומר לעמל מלאכה דכתיב כי אכף עליו גו' וע"כ לעמל פה. וסיים עוד ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה ודייק בלשון שיחה וי"ל קצת דהכונה הוא דשיחה קאי גם על התורה והיינו דמה שמשית בדברי תורה אף שאינו מעמיק בה ללמוד מזה דבר הלכה ולפלפל בה ג"כ דבר גדול הוא. אך העיקר הוא בעיון לידע ולהבין מלמודי ההלכות היוצאות מזה ותורה נקראת ע"ש שמלמדת האיך להתנהג ותורה הדרך כמ"ש המזרחי וז"ש אם לעמל שיחה היינו שיחה בתורה אף שלא יודע לו מזה האיך להתנהג. אם לעמל תורה היינו להעמיק ולפלפל בה שידע מזה הלכה ומסיים כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו' הוי אומר לעמל תורה נברא ונלמד ממה שכתוב בפיך ובלבבך לעשותו ועיין בשל"ה, הק' דף שמ"ב שפירש כעין זה בדרך אחר] ועוד י"ל דדייק בלשון שיחה היינו די"ל ע"פ המבואר בס' מעלות התורה בריש הס' שם. ע"פ ועלהו לא יבול דהת"ח המתנהגים ע"פ התורה גם הדיבור, שמדברים בעניני עוה"ז הוא כמו העלין השומרים לפרי ומבאר שם דזה נקרא שיחה ע"פ המדרש וכל שיח השדה טרם יצמח הם אילני סרק שעליהם מטרפין זע"ז נמצא הקול היוצא מהעלין נקרא שיח ולכן אצל ת"ח יקרא שיחות חולין שלו בעניני עוה"ז עלים וכיון שהת"ח כל דבוריו ועניניו והנהגותיו הכל ע"פ התורה אפילו בעניני עוה"ז ולכן אמרו אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד שבודאי אין משיחין אפילו צרכי גופם אלא ע"פ התורה וז"ש ועלהו לתרופה להתיר פה האיך לדבר. עוד כתב טעם למה נקרא שיח כידוע שיש הרבה בחי' בנפש כו' וזהו פי' הפסוק בפקודיך אשיחה ור"ל שאפילו השיחה שלי הוא ע"פ פקודיך גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך פירושו כנ"ל עיי"ש ובביאור דבריו ז"ל י"ל דהיינו דודאי דהע"ה לא היה מבטל אף רגע אחד מתורה הק' רק בעת הכרח גדול כמו ישבו שרים בי נדברו היינו שבאו לפניו שרים גדולים לדבר עמו בדבר מה ובזה היה מוכרח להשיבם וכמאמר התנא הוי קובע עתים לתורה והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ופי' החשב"ץ ז"ל דהיינו אף שקבעת עתים לתורה מ"מ הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות דהיינו שלא תחשוב מכיון שתתמיד בלמודך אם ישאלך איש דבר מה אל תענהו ע"ז אומר הוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ותענהו אך יזהר לבל להרבות בדברים יותר מההכרח וכן בדעה"ש כאשר באו לפניו שרים רבים ונכבדים ודברו עמו אף בדברי חול והיה מוכרח להשיבם מ"מ היה נזהר שיהיה ע"פ התורה והמצוה וכמה הלכתא ומדות טובות איכא למיגמר מינה וכמו ששמענו מכמה מחכמינו ז"ל אשר במעט דבריהם לפעמים גם מדברי חול לפי ההשקפה גם מזה נלמד כמה דינים ומדות טובות כמאמרם ז"ל שיחת חולין של ת"ח צריכים לימוד. וזה שאמר דוד גם ישבו שרים בי נדברו היינו שהם דברו עמי בדברי חול לשאול דבר מה ואצלם לא היה הדיבור בגדר שיחה שהוא שומר לפרי היינו ע"פ הנצרך לתורה רק היה בגדר דיבור שכונתם היה לדבר חול ואנכי אף כי השבחים ע"ז אף כי תשובתי היה בדברי חול לפי ההשקפה עכ"ז דברי לא ישוו לדבריהם כי עבדך ישיח בחקיך דהיינו שאצלי היה בגדר שיחה דהיינו שהיה ע"פ התורה וזהו ישיח בחקיך כי השיחה היה בחקיך. וכן יש לנהוג לכל ת"ח וגם זה רק להכרח גדול אך העיקר הוא רק עסק התורה וזה דקאמר איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה דהיינו בשיחת חולין של ת"ת אשר דבריהם הם ג"כ ע"פ התורה והמצוה ואפשר דגם לזה הוא צורך גדול דאף דלא יהיו מוכרחים לזה מותר להם לדבר בעניני עוה"ז כיון שמכונים ע"פ התורה וזה ענין גדול עד שגם לזה נבראו אך ישמרו שיהיה ע"פ התורה והמצוה ושייך ע"ז עמל שיחה דלזה צריכין לעמול לכוון דבריהם שמשיחים בדברי חולין שיהיה ע"פ דרכי התורה והמצוה. וע"ז סיים כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דעיקר תכלית הבריאה היה רק לתורה ולא לשום שיחה בעולם כלל רק לעמול בחורה ובמצות מלבד היכא דהוכרח לדבר מה בעניני עוה"ז אז יראה שיהיה ע"פ התורה והמצוה ולא יוותר בדברים וגם זה רק לההכרחו אך לבטל מלימוד התורה ולעסוק בדברי שיחה בחשבו בדעתו כי יוכל לכוון דבריו ע"פ התורה חלילה לבטל אף רגע אחד כי זה כל האדם. ועיין ביערות דבש שביאר דהכונה הוא איני יודע אם לעמל שיחה היינו תפלה דנקרא שיחה כמש"כ ויצא יצחק לשוח גו' וכן מבואר בכ"מ וזה דה"א דעיקר הוא העבודה זהו תפלה וקמ"ל דאינו כן אלא העיקר הוא התורה עיי"ש ודבריו מתוקים מדבש. ועיקר בריאת העולם וקיומה הוא מהתורה כדאיתא באבות פ"ה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ולהפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ע"כ. וכבר עמדו