שו"ת ברית עולם ו

רוב זמן בזה דבשעת חרישה יתבטל בחרישתו ובשעת זריעה יתבטל בזריעתו וכו' עד שיוציא רוב זמנו בזה. אך הנ"ל יקשה וכן מצינו באלישע בעת שבא אליו אליהו דכתיב גביה במלכים י"ט ויהי חורש שנים עשר צמד והוא גו' והרי דגם הנביא אלישע היה עוסק בחרישה בעת החרישה. ואף שיש לפרש ע"ד הדרוש דבאמח ס"ל לרשב"י דאסור לבטל מח"ת לד"א אך הנך גדולים וקדושים שהיו בקיאים בכל התורה כולה והיה ביכלתם לחזור על למודם גם בעת מלאכתם ובודאי אלישע בעת שחרש ג"כ חזר על למודו בע"פ ולא בטל מת"ת, ויתישב בזה ג"כ כפל לשון מה שדקדקנו דלמה קאמר חורש בשעת חרישה כו' כנ"ל. ולפי הנ"ל א"ש דהכי קאמר רשב"י דהיכא דהוא ביכלתו בעת מלאכתו לעסוק בתורה בודאי מותר לו לחרוש ולזרוע כמו אלישע וכדומה הרבה, אך היכא דלא יוכל לעשות כן אלא דבשעת חרישה לא יעסוק רק בחרישה ובזריעה לא יעסוק רק בזריעה ע"ז קאמר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה היינו דבשעת חרישה יחרוש דייקא וזה יהיה כל מלאכתו ולא יחזור אז על למודו וכן יזרע בשעת זריעה דייקא יזרע ולא דבר אחר א"כ תורה מה תהא עליה

אך מ"מ היה נלפע"ד לכאורה דאולי י"ל דבאמת זה ודאי בין כ לר"י ובין לרשב"י צריך אדם לעסוק מעט במלאכה או בשאר פרנסה כדי חייו אם אין לו ממה להתפרנס בלחי זה ומקרא מלא הוא וחי בהם וכדמשמע מכ"מ. וכי פליגי רשב"י ור"י היינו היכא דפרנסתו שמתפרנס מזה יש לו די להתפרנס ברווח הרבה וכגון שיש לו שדה שכל פרנסתו ממנו. אלא דיש לו מזה די והותר ויוכל להתפרנס מהנותר משנה זו לחברתה דר"י ס"ל דואספת דגנך הוא ללמד דהנהג בהן מנהג דרך ארץ דכיון דכל פרנסתו משדה זו ובלתי זה אין לו ממה להתפרנס כלל מש"ה עוסק בהן בכל עת הצריך לזה בכל עת החרישה יחרוש ויזרע בעת הזריעה וקוצר ודש וזורה כ"א בזמנן וכמנהג העולם וכד"א אף שיש לו ממה להתפרנס כגון שנותר לו הרבה ממה שהרויח הרבה מכבר מ"מ כיון שהוא עת חרישה מותר לו לחרוש וכן בזריעה ובכל אחד בזמנו כדרך הארץ. ורשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה כו' היינו אף דיש לו די להתפרנס מהנותר אלא כיון דהוא עת חרישה וזריעה וקצירה וכדומה יעסוק בזה. והיינו דכפל בלשונו חורש בשעת חרישה כו' דהיינו דכיון דהוא זמן חרישה יחרוש וכו' תורה מה תהא עליה. אלא כו' ובזמן שעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים. וס"ל לרשב"י דמחויב לעסוק בחורה כ"ז שיוכל ולא יעסוק בדרך ארץ כ"ז שיהיה לו ממה להתפרנס וקאמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן כרשב"י ולא עלתה בידן והיינו דמסיים נמי א"ל רבא לרבנן במטותא מנייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא חתחזו קמאי כי היכא דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא והיינו דלא שאל להן אם יש להם פרנסה להתפרנס כעת ולא חילק ביניהם בין העניים ובין העשירים אלא דלכולהו רבנן אמר דלא תתחזו קמאי ביומי ניסן וביומי תשרי היינו בימי הקצירה ודריכת הגיתות והבדים כפירש"י ז"ל שם. והיינו כר"מ דכיון דהעת הוא ימי הקצירה וכדומה מותר לו לעסוק בה בדרך ארץ וכדי שיהיה לו ברווחה יותר וכדאמר להו רבא כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כו' לכן יוכלו לעסוק בזמנן וכדי שיהיה מוכן בידם הרווח בלא שום טרדא משא"כ רשב"י י"ל דס"ל דכ"ז שיוכל להתפרנס בדוחק צריך ללמוד ולעסוק בתורה וזה נלפע"ד נכון ובביאור הדבר. ולפי"ז היכא דאין לו במה להתפרנס אף בדוחק אם לא יעשה מלאכתו הרבה ולא יספיק לו אלא זמן מועט מאד ללימוד י"ל דלכ"ע אינו מצווה לעסוק בתורה רק אותו העת והרגע שיוכל ללמוד ויקיים בזה ג"כ לא ימוש והוה מצוה שלמה ואף שגם על שאר היום איכא מ"ע דלימוד מ"מ אינו מחויב בזה ולהתפרנס מן הצדקה. וי"ל דגם היכא דא"א לו בשום אופן להתפרנס אף בדוחק עד שלא יספיק לו זמן כלל י"ל דבאותו העת יוכל לקיים לא ימוש בק"ש והיינו דקאמר במנחות (דף צ"ט ע"א שם) רשב"י אומר אפילו קרא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש והיינו דגם בזה איכא מצוה שלמה כמש"כ אא"ז הגאון ז"ל כנ"ל והיינו כגון דא"א לו לקיים בשאר היום או משום דוחק פרנסתו או משאר סיבה מ"מ בק"ש לבד קיים המצוה וזה דחידש לנו רשב"י שם דגם בק"ש איכא המצוה דלא ימוש וגו' ובזה ליכא שום פלוגתא כלל וכן פסק ג"כ הרמב"ם ז"ל והשו"ע שם כנ"ל

ומעתה לכאורה א"ש הך דנדרים (דף ח' ע"א) הנ"ל דשפיר משני כיון דאי בעי פטר נפשו בק"ש וכו' דמשכחת לה דאינו מוטל עליו המ"ע דוהגית בו בכל היום וכגון שאין לו במה להתפרנס אם לא שיעמול הרבה ורק קצת זמן יש לו לת"ת. אך מ"מ לכה"פ פעם אחת ביום ובלילה מחויב לקיים המ"ע דוהגית בו יומם ולילה ומש"ה מקשה והא מושבע ועומד הוא. ומשני דאי בעי פטר נפשיה בק"ש. ועוד י"ל דאף דבעת שנדר ללמוד למחר היה לו במה להתפרנס. או שלא היה לו מלאכה דמשמע דלא חל כיון דמושבע ועומד הוא ע"ז מ"מ אכתי איכא נ"מ במה דקמ"ל דנדר גדול נדר וכו' וכגון שליום מחר לא יהיה לו במה להתפרנס או שימצא למחר איזה מלאכה ועסק להרויח על פרנסתו אזי יחול הנדר שנדר מאתמול. ודבר זה מבואר בקצוה"ח (סי' ע"ג) בהא דכתב המהרי"ט ז"ל (ת"א סי' נ"א) דשט"ת שיש בו שבועה לפרוע לזמן פלוני לא חייל כו' והביא הכנה"ג להקשות ע"ז מהא דס' חזה התנופה הובאה בב"י חו"מ ס"ס צ"ז דהא דמסדרין לבע"ח היינו כשלא נשבע לפרוע אבל נשבע ד"ה אין מסדרין ולא יעבור על שבועתו והרי דחל שבועתו. וע"ז ביאר בקצוה"ח שם דאינו קושיא כיון דאח"כ אין ידו משגת לפרוע והמצוה דפריעת בע"ת אינו אלא ע"פ הסידור וא"כ אין חיובו אלא מכח השבועה ושפיר חייל וכו' עיי"ש וא"כ גם כאן אף דבעת שאמר אשכים ואשנה לא חלה מ"מ כשיזדמן לו למחר עסק הצריך לפרנסתו דפטור מת"ת אחרי שיקיים פ"א בק"ש ואז שפיר חייל הנדר כנ"ל ושפיר קמ"ל דנדר גדול נדר (ויש לפלפל היכא דאמר אשכים ואשנה בין יהיה לי מלאכה בין לא יהיה לי אם חלה דהוה כמו כולל ואפשר דדמי לשבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט והך סוגיא דנדרים הוא אר"ג א"ר ובמס' שבועות דף כ"ג רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל כו' והרי דס"ל דכולל גם באיסור הבא ע"י עצמו חייל ויש לפלפל בזה אך הנ"ל א"ש בפשיטות) והא דמקשה והא מושבע ועומד הוא היינו כיון דפעם אחד לכה"פ מחוייב ללמוד לקיים והגית בו יומם ולילה וא"א ליפטר מזה בשום אופן ול"ש כלל גוונא דליחול עליו שבועה ומשני דמשכחת לה לפטור עצמו בק"ש שחרית וערבית ואף אם נימא דבאופן זה לא חל וגם נימא דלרשב"י אסור לבטל לעולם מ"מ א"ש הך דנדרים דהנה לר"י הרי מותר במלאכה וס"ל הנהג בהם מנהג ד"א וכו' וא"כ בעת חרישה ואסיפה אם נצרך כל היום למלאכה זו ודאי פטור אז מת"ת ויוצא בק"ש וכמו דא"ר לרבנן במטותא מנייכו לא תתחזו קמאי ביומי ניסן ותשרי והכי קיי"ל אלא דמ"מ פעם אחת מחויב לקיים מצות לא ימוש בכל יום ואינו יכול ליפטר מזה אלא דזה יכול ליפטר בק"ש שחרית וערבית ולפי"ז א"ש הך סוגיא דמשכחת לה דין זה דר"ג א"ר אליבא דהלכתא וכגון שאמר אשכים ואשנה פרק זה בעת המלאכה שבשדה דלר"י פטור אז מ"מ משום נדר מחוייב ללמוד וקמ"ל ר"ג א"ר דבמאמרו אשכים ואשנה וכו' הוה נדר אף שלא הזכיר נדר וזה עיקר הרבותא ומשכתח לה דין זה היכא דפטור אז כנ"ל ויכול לפטור עצמו בק"ש מש"ה חייל הנדר ומחוייב ללמוד מצד הנדר ויתישב בזה קושיית הר"ן ז"ל שם. ועדיין צ"ע בזה ולא כתבתי רק לפלפולא בעלמא וצריך ביאור בסוגיא שם ובר"ן ז"ל. אך מ"מ היוצא מדברינו דכל אחד ואחד מישראל מחויב בכל זמן שיהיה לו פנאי אחרי פרנסתו ההכרחי לעסוק תמיד בתורה ולהגות בהם גם בעיון ובעמל ולקיים והגית בו יומם ולילה וכל תכלית האדם שנברא הוא אך לעמל התורה ורק פרנסתו ההכרחי הוא הכנה לתורה אשר בלתי זה א"א וכן יסד מלכו של עולם

ומעתה נבוא למאמר הפונה קדים דר"א דאמר במסכת סנהדרין אדם לעמל נברא בתחלת דבריו ג"כ חידש