שו"ת ברית עולם סח

ופטור הא לוקח חייב מ"מ הרי דקאמר בגמרא שם מדרבנן וקרא אסמכתא והיינו דנקיט לה לקרא דכנפשך למידק דבלוקח חייב וזה יהיה אסמכתא לזה דחייבוהו רבנן ללוקח וא"כ סו"ס קשה איך שייך כלל לומר בזה אסמכתא דהרי מפורש בקרא להיתר תבואת זרעך ולא לוקח. אך לפי הנ"ל א"ש בפשיטות דכיון דלא מפורש בתורה בהדיא דלוקח פטור אלא מכת דיוקא דקרא הוא דקדייק בזה שייך שפיר לגזור להיפך ולחייבוהו ושייך שפיר ג"כ אסמכתא לזה כנ"ל ומכש"כ לאסור בלא אסמכתא דשייך לאסור בזה וכמוש"כ אא"ז הגאון ז"ל ומזה נראה לכאורה סייעתא ודוק. ובזה יש ליישב כמה קושיות ופלפלתי בזה במה שהקשה אא"ז הגאון ז"ל מהא דמס' תולין (דף י"א) על הא דמקשה בגמרא פסח וקדשים מא"ל והקשו בתוס' אמאי לא מקשה מבשר תאוה ותירץ דגם לר"מ דחייש למעוטא הוא רק מדרבנן ולדברי הט"ז והאיך יוכלו רבנן לגזור נגד מה דמפורש להיתר וכתב שם דבדבריו הנ"ל עדיין לא נתישב ויש לי לפלפל בזה הרבה בענין חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור ומה דיש לחלק בין כל הבהמה להבני מעים דיש חזקת אבמה"ת ולפי"ז אפשר לכאורה לישב קושייתו ובמקום אתר הארכנו בזה בעזה"י ואכמ"ל: ם סימן יט (א) והנה הארכנו למעלה לישב דברי הט"ז ז"ל וכתבתי דראיות התוס' מהך דירושלמי הוא מהך דשם תזבח. אך אחרי העיון לכאורה משמעות התוס' בהך דר"פ מקום שנהגו משמע דהוכחתם הוא מהא דתירץ בירושלמי דהכתוב הוציא מן הכלל דכתיב ואספת כו' דאל"כ למה העתיקו בתוס' ר"פ מ"ש שם בהוכחתם קושיית ותירוץ הירושלמי שם אך מ"מ אין לפרש כפי מה שנראה לכאורה בהבנת דברי הח"ס ז"ל הנ"ל והבנת אא"ז ז"ל הנ"ל כמו שנתבאר למעלה בעה"י דבאסמכתא ל"ש לאסור מדרבנן על דבר המפורש להיתר. וזה מבואר בתוס' ולפי"ז סו"ס יקשה כנ"ל. וגם לפי מה שכתבתי למעלה דל"ד לתוס' חגיגה הנ"ל והכא הרי יוכלו חז"ל לגזור בלא אסמכתא כנ"ל. מ"מ קושייתם על הט"ז ז"ל מתוס' דר"פ מקום שנהגו לכאורה לא קשה מידי וא"ש דברי התוס' ז"ל וגם דברי הע"ז ז"ל בפשיטות. ואעתיק בזה לשון הירושלמי שם בר"פ מ"ש וכו' כתיב שם תזבת את הפסח בערב כו' אינו בדין שתהא וכו' אבל אסרו מלעשות מלאכה כהא דתני להן כל אינש דיהוי עלויה אעין וביכורין האומר הרי עני עצים כו' אסור כו' ומלעשות מלאכה בו ביום א"ר יונה אלין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהוו כל ישראל עולין לירושלים לית כתיב אלא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אם יהיו כל ישראל יושבין ובטלין והכתיב ואספת דגנך מי אוסף להן את הדגן אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות על כל משמר וכו' של כהנים ושל לוים ושל ישראלים ע"כ. ודברי הירושלמי הנ"ל צריך ביאור קצת דהיכא כונת הירושלמי דאם דהיו כל ישראל יושבין ובטלין המובא שם ולמה הובאה זאת אם להקשות על דין מעמדות או על ביטול מלאכה דאיירי בו לעיל מיני' והובאה מימרא זו דר"י בפ"ד דמס' תענית שם בירושלמי על דין דמעמדות להוכיח למה תיקנו מעמדות עיי"ש וזה ענין אחר דדין דאיסור מלאכה ביום הקרבן יליף בירושלמי פסחים שם בפרק מקום שנהגו מהך דשם תזבח וכן הביא בירושלמי שם בהל' ו' לימוד ע"ז מקרא אתר מיום פסת הוא לה' עיי"ש והך דין דמעמד יליף בספרי במדבר כ"ת מתשמרו דצריכין לעמוד על הקרבן ישראלים ג"כ עי"ש והובאה במס' סוטה (דף ת' ע"א) בפירש"י ז"ל ובמס' יומא דף ל"ז עייש"ה בפירש"י ז"ל גבי היה קורא ק"ש עם אנשי מעמד ואם נאמר דהך פירכת הירושלמי דאם כל ישראל יושבין ובטלין לא קאי רק לענין דין דמעמד לא מוכת מידי הוכחת התוס' בפרק מקום שנהגו דאיסור מלאכה הוא דאורייתא דמשם לא מוכת אלא דין דמעמד הוא דאורייתא

נראה דע"כ כונת התוס' דאף דמלתא דר' יונה בפ"ד דתענית הנ"ל לא מיירי אלא מדין מעמד מ"מ מאי דמקשה עלה אם כל ישראל יושבין ובטלין ע"כ מקשה מדין דביטול מלאכה ושני קושיות הקשה שם דבתר דתני שם בפ"ד דתענית הל' ב' דין דמעמד אלו הן מעמדות צו את ב"י וגו' ומקשה ע"ז לא צורכא וכו' ומפרש ר' יונה אלין תמידין וכו' ומבאר דהפי' דע"כ היו צריכים לתיקון מעמדות משום שני דברים דכיון שנאמר לו את ב"י ואלין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל ואם לא תיקנו מעמדות יהיו כל ישראל צריכין לעלות לירושלים כדין תורה שצריך בעל הקרבן לעמוד על קרבנו מקרא דתשמרו כנ"ל והרי התורה אמרה שלש פעמים בשנה וכו' ועוד דכיון דקרבן של כל ישראל הוא כדמוכח מהך דצו את ב"י כנ"ל א"כ הרי הדין דבעל הקרבן אסור במלאכה כדיליף לעיל בירושלמי בפ' מקום שנהגו משם תזבח או מיום פסת הוא וגו' ולא ביאר הלימוד ע"ז דסמך על פ' מ"ש הנ"ל וא"כ כאן יהיו כולן בטלין כיון דהוה של כל ישראל כדמוכח מהך דצו וגו'. והרי כתיב ואספת דגנך וע"כ משום זה תיקנו נביאים הראשונים מעמדות ויהיו שלוחים של כל ישראל והוה כתלו בעל הקרבן עומד על קרבנו ומש"ה מותר ג"כ במלאכה דהוה כאלו עומד שם ובטל ממלאכה וכן פי' בקרבן העדה דה"ק הוא מביטול מלאכה והיינו כנ"ל והארכתי בזה אף כי כ"ז פשוט לפע"ד אך הוא נצרך לעניננו

ומעתה נראה פשוט לפע"ד דע"כ התוס' ז"ל דפ' מ"ש הנ"ל פירשו כן בהירושלמי דהקושיא קאי על ביטול מלאכה כנ"ל והוכחתם ז"ל בפשוט דאם כונת הירושלמי להוכיח מהך דואספת על מעמד והיינו שהוכיחו דע"כ א"ל דצריכין כולן לעמוד על הקרבן דכתיב שלש פעמים בשנה וגו' וגם כתיב ואספת וגו' דא"כ למה הביאו כלל להך לשון דאם יהיו כל ישראל בטלין וכו' והכי היל"ל אם יהיו כ"י עולין וכו' לית כתיב אלא שלש פעמים וגו' וגם כתיב ואספת וע"כ דזה קושיא אחריתא היא. ועוד דלמה הביא בירושלמי פסחים בפ' מקום שנהגו הך מלתא דר"י דלא מיירי שם כלל מדין מעמד אלא מדין איסור מלאכה וע"כ צ"ל כנ"ל דזה הוכחה אחריתא היא דמוכיח ג"כ מדין דביטול מלאכה דצריך להיות בטל ממלאכה והרי יש קרבן תמיד וע"כ דצריך לתקן מעמדות וא"כ מוכח שפיר דע"כ מדאורייתא אסיר בעשיית מלאכה מהך תירוצא דואספת דמשום, זה הוכיח בירושלמי דהיו מוכרחים לתקן מעמדות דכיון דכתיב צו את ב"י והוה קרבן של כ"י וכיון שבעל הקרבן אסור במלאכה כהנ"ל א"כ כל ישראל בטלין והכתוב אומר ואספת ומש"ה תיקנו מעמדות להיות שלוחים ואם נאמר דרבנן תיקנו איסור מלאכה על בעל הקרבן מה ראי' היא על תיקון המעמדות וכי משום דרבנן אחרו אח"כ מלאכה תיקנו נביאים הראשונים מעמדות ועדיין משה רבינו אדון הנביאים תיקן המעמדות אלא שהוא תיקן ת' ושמואל ודוד הוסיפו עד כ"ד כמבואר בגמרא וע"כ דהאיסור מלאכה הוא מה"ת כנ"ל ומש"ה לא הביאו התוס' ז"ל שם הך דהוכיח הירושלמי מקרא דשם תזבח או יום פסח הוא וגו' כנ"ל די"ל באמת דזה רק אסמכתא כמו שכתבתי למעלה וכמו שבאמת לדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות אינו אלא מדרבנן וכן כתב הר"ן ז"ל דהך לימוד דירושלמי אינו אלא אסמכתא ומש"ה הוכיחו מהך תירוצא דואספת וכנ"ל וע"כ דהוא מה"ת וא"כ לא קשה מידי על הט"ז ז"ל דאף אם נאמר דעל דבר המפורש להיתר אין ביד חז"ל לאסור ובפרט באסמכתא דמבואר ג"כ בתוס' והרא"ש ז"ל כנ"ל מ"מ שפיר מוכח מהך ירושלמי הנ"ל דאיסור מלאכה הוא מה"ת דאל"כ מה ענין הוא להך דמעמדות אע"כ דכיון דמה"ת מוכת דאסור וגם מה"ת מוכח מואספת דגנך דמותר קשין קראי אהדדי ומזה למדו הנביאים לחלק דע"כ צריכין לתקן מעמדות להיות שלוחים וז"פ לפע"ד ודברי הגאון בעל ת"ס ל ודברי אא"ז הגאון ז"ל הנ"ל לא זכיתי להבין כלל וצע"ג

(ב) אך לפי"ז צריך ביאור לפי מה דהביא הר"ן ז"ל שם בר"פ מקום שנהגו די"ל דאיסור מלאכה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא הוא וכן מבואר בהדיא בדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שם וכן בהרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' יו"ט הל' י"ז מבואר בהדיא דאינו אלא מדרבנן עיי"ש וע"כ דאסמכתא הוא והובאה