שו"ת ברית עולם סד

מאי קארי לה אם המקשה ס"ל כר"י ומפרש המתניתין כר"י. ואף שאפשר למצוא אוקימתא דמחמת זה היה יכול למיתני ה"ז ערל ולדייק מזה דע"כ מדרבנן הוא לא משום זה יתמה בגמרא על המקשה וכל הש"ס מלא מזה שיש למצוא אופן לכאן ולכאן והמקשה לא אסיק אדעתיה בזה שמתרץ לו ובפרט דכאן דוחק הוא ולפי המבואר למעלה א"א לפרש כך אך לפ"מ שכתבתי א"ש בעה"י בפשיטות ויש לפלפל בזה הרבה מהא דנדרים (דף כ"ז ע"א) דתנן שם נדרי אונסין הדירו כו' ותלה כו' דהוה אונס וגם ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה וע"כ דל"ד להא דר"י בירושלמי ועיין בר"ן שם בהא דההוא גברא דאתפיס זכוותא בב"ד כו' איתניס ולא אתא אמר ר"ה בטלו זכוותא א"ל רבא אנוס הוא כו' ועיין בש"ע חו"מ סי' כ"א ובש"ך שם ובב"ח ז"ל שם ויש להאריך בזה ואכמ"ל

(ה) ודע דלכאורה תמוה לי במה שראיתי במראה הפנים שם בירושלמי גיטין הנ"ל דלפי מה דמסיק בירושלמי שם דר"ל ורנב"י ס"ל כרשב"ג דיש טענת אונס בגיטין וכן בקדושין כמבואר שם ור"י ור"א לא ס"ל כרשב"ג וכתב שם המראה הפנים ע"ז דלפי מה דפסק הרמב"ם ז"ל דלא כרשב"ג הלכה כר"י דאין טענת אונס. ולכאורה לא הבינותי דמהיכן נלמד דהלכה כר"י דמהא דכתב בפ"ט מהל' גירושין ה"ח הרי כתב בפירוש דאין אונס בגיטין דייקא ומטעמא אחרינא הוא דאלת"ה יקשה על הרמב"ם ז"ל מדידיה אדידיה דהוא ז"ל פסק בעצמו בפ"ז מהל' סנהדרין הל' י' דהוה אונס וכן רבא דס"ל בנדרים הנ"ל אנוס הוא ורחמנא פטריה. וס"ל בכתובות ובגיטין דאין אונס בגיטין והטעם הוא משום פרוצות וצנועות כמבואר בגמרא שם ובקידושין מספקא ליה להעיטור אם שייך בזה צנועות ופרוצות ולא איפשיטא הובא בר"ן ז"ל סוף פ' כל הגט והובא במראה הפנים שם. ואף אם נימא דהטעם דצנועות ופרוצות שייך, גם בקידושין מ"מ ר"י דס"ל דאונסא לאו כמאן דעביד דמי לאו משום זה הוא. ולפי הנ"ל כ"כ לאו דוקא בקידושין ס"ל לר"י שם דאין טענת אונס אלא אף בכל דבר ס"ל כן היכא דדמי לקדושין ע"פ החילוקים שנתבאר למעלה. וכדמוכח בירושלמי שם וכדמשמע שם דהביא מרנב"י כר"ל וכרשב"ג דיש אונס. ומעשה דר"נ לאו בקדושין וגיטין הוא. ומוכיח מזה דע"כ ס"ל כרשב"ג בגיטין דיש אונס וע"כ דס"ל להירושלמי דאין נ"מ בזה. והרי בהדיא דלא פסק הרמב"ם ז"ל כר"י ע"פ גירסת הירושלמי שלפנינו ועיין בזה בחו"מ סי' כ"א דבמה דפסק שם הרמב"ם ז"ל ובש"ע שם דיש אונס הביא הב"י שם בשם הסמ"ג להוכיח כן מהירושלמי הנ"ל דפליגי בזה ר"י, ור"ל והלכה כר"י וכבר תמה ע"ז הב"ח ז"ל דאדרבא משם מוכח להיפך דאין אונס והגיהה שם ובמקום תיבת וכן הגיה תיבת אכן דהיינו דמהירושלמי הנ"ל דפליגי ר"י ור"ל ולפי מה דקיי"ל כר"י הרי מוכת להיפך יעו"ש בב"ח ז"ל ובש"ך ז"ל מה דתירצו בזה. והרי בהדיא דנהפוך הוא דמשמעות הרמב"ם ז"ל להיפך מדברי ר"י הוא אם לא דנימא לתרץ כמו שפירשו בב"ח וש"ך ז"ל והא דפסק בפ"ט מהל' גירושין דאין אונס. משום צנועות ופרוצות הוא. ואין ענין כלל להך ירושלמי הנ"ל ועיין בח"ס חלק חו"מ סי' א' מה שהאריך שם. ואולי דכונת המראה הפנים הנ"ל הוא דלפי מה דלא פסקינן כרשב"ג והלכה כר"י דאין טענת אונס בקדושין היינו דוקא בקידושין וס"ל ז"ל דקידושין וגיטין שוין בזה ובשניהם שייך הך טעמא דצנועות ופרוצות ואפשר דזה דמסיים דבעיטור מספקא ליה בזה מ"מ דוחק הוא לפרש כן כונתו דמנ"ל למיפשט זה דמספקא לי' לבעל העיטור כמו שהביא שם בעצמו ז"ל כי אינו מכריח שם בשום טעם אך סתמא קתני כיון דפסק הרמב"ם ז"ל דלא כרשב"ג הלכה כר"י ודבריו ז"ל צ"ע: סימן יח

ראיתי לברר קצת בהכלל שחידש הט"ז ז"ל בכמה דוכתי דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חז"ל לאסור וזה בכל מה שאמרו ב"ד מכין ועונשין כו' ולא לעבור על ד"ת ולפי שהוא ענין גדול ונוגע לכמה דוכתי וכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים ז"ל בספריהם הק' לכן ראיתי לכתוב רק מה שנלפע"ד לפלפל בדברי רבותינו האחרונים ז"ל בענין זה לפי העולה בדעתי לכאורה

(א) איתא בש"ע או"ת סי' תקפ"ח יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר והקשה המזרחי ביו"ט נמי נגזור שמא יתקן כלי שיר וכו' הביאו בט"ז ז"ל שם ותירץ שם הט"ז ז"ל דאין להם לגזור ולעקור לגמרי ד"ת שצותה לתקוע ביום זה בשלמא בשבת לא מתעקר לגמרי כיון שבלא שבת תוקעין ביו"ט ונראה שהוא בכלל מה שעשו סייג לתורה ולא לעבור על ד"ת כו' יעוש"ה. וכן כתב ביו"ד סי' קי"ז גבי איסור סחורה בדברים אסורים יעו"ש וכ"כ בחו"מ סי' ב' יעו"ש. והנה אדמו"ר אא"ז הגאון זצללה"ה כתב בספרו בנין עולם חיו"ד תשובה י' לבאר בדין זה וראיתי שהקשה שם על הט"ז ז"ל מהך דר"פ מקום שנהגו (דף נ' ע"א) בתוס' שהביאו הירושלמי דלכן אסור בע"פ במלאכה בירושלים משום שמקריבים קרבן פסח ופריך התם א"כ יהי' בכל יום אסור במלאכה דהא מקריבים תמידים ומשני שאני תמידים דהכתוב הוציאו מן הכלל דכתיב ואספת דגנך וגו' וכתבו התוס' דשם משמע דמדאורייתא אסור במלאכה ע"ש. ולפי דברי הט"ז הנ"ל י"ל דאינו אלא מדרבנן רק כיון שמפורש היתרו בתורה לא רצו חכמים לגזור איסור מלאכה הרי ראיה מדברי התוס' להיפך מדברי הט"ז ז"ל ע"ש. ונראה לכאורה כונתו ז"ל דפירש בכונת התוס' דמשו"ה הוכיחו התוס' מהירושלמי דהוא אסור מדאורייתא דאי דהא דאסור במלאכה הוא מדרבנן א"כ מאי משני בירושלמי שאני תמידים וכו' דכתיב ואספת דגנך וגו' דמאי ראי' היא מהקרא דואספת דהוא מה"ת וי"ל דמ"מ מדרבנן אסור. אע"כ דהפירוש בירושלמי הוא דאסור מה"ת ומשו"ה מתרץ שפיר מקרא דואספת וגו' ומשו"ה הקשה שפיר מהך תוס' על הט"ז ז"ל דלפי דברי הט"ז ז"ל לאו ראיה היא די"ל דלעולם אינו אסור אלא מדרבנן. ומ"מ שפיר מתרץ מקרא דואספת וגו' א"כ אין רשות לחז"ל לאסור אע"כ דלא כהט"ז וכן ראיתי שכתב אא"ז הגאון זצלל"ה בהגהת על הש"ס הנדפס מחדש בר"פ מקום שנהגו שהקשה ג"כ על הט"ז מתוס' שם ומבואר שם דכונת התוס' להוכיח דאסור במלאכה מה"ת מהך תירוצא דואספת כנ"ל יעוש"ה וכן משמע בהדיא בספר חתם סופר חלק יו"ד סי' ק"ט דהוכחת התוס' הוא להוכיח ממה דתירץ דהכתוב דכתיב ואספת כו' וכהבנת אא"ז הגאון ז"ל וכתב שם ג"כ דמתוס' שם משמע דלא ס"ל כהט"ז ז"ל

אך לולא דמסתפינא הי' נלפע"ד דכונת התוס' שהוכיחו שהוא מדאורייתא אינו כן אלא די"ל דהנה מבואר בירושלמי ר"פ מקום שנהגו וכו' גמרא כתיב שם תזבח את הפסח בערב אין לי אלא הוא שלוחו מניין ת"ל ובשלת ואכלת ומה ת"ל שם תזבח את וגו' אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב אבל אסרו מלעשות מלאכה וכו' ע"ש בפני משה ובקה"ע ובמראה הפנים הרי משמע שם דילפינן איסור מלאכה מהקרא דשם תזבח את הפסח בערב וזה לפע"ד כונת התוס' שם דמשמע מהירושלמי דאסור מדאורייתא. ואף דהר"ן ז"ל כתב דהוא אסמכתא ואינו אלא מדרבנן מ"מ התוס' ז"ל ע"כ לא ס"ל כן. ולכאורה ראיה ברורה לזה דע"כ כונת התוס' בירושלמי היינו משום דילפינן מהקרא דשם תזבח וגו' ולא מהך דתירץ בירושלמי מהך דואספת וכדקדוק הנ"ל וכמו שנראה שהבין כן אא"ז הגאון ז"ל וכן משמע בהדיא בספר חתם סופר שם כנ"ל. דהנה אא"ז ז"ל הקשה על זה מהך דהט"ז ז"ל דאי כסברת הט"ז ז"ל לא מוכת דהוא מדאורייתא די"ל דלעולם הוא מדרבנן אלא דאין להם כח לאסור מה שמפורש להיתר אע"כ דלא כהט"ז. וכן מבואר בח"ס שם דכתב דתוס' לא ס"ל כט"ז ז"ל יעו"ש. ולפע"ד מוכת בתוספות בהדיא דע"כ בסוגיא זו י"ל כסברת הט"ז. דהנה התוס' ז"ל כתבו בחגיגה (דף יח ע"א) ד"ה חולו של מועד דהא דאסור במלאכה בחולו של מועד הוא רק מדרבנן והא דאמר שם בגמ' אלא אפילו חולו של מועד דאורייתא כעין דאורייתא קאמר