שו"ת ברית עולם סג

ערל גמור אך מה שכתבתי למעלה א"ש בפשיטות דגם זה בידו לפירש"י ז"ל כנ"ל ודו"ק

והנה הבעל המאור ז"ל כתב בר"פ הערל דהא דערל אינו אוכל בתרומה היינו אפילו מתו אחיו מחמת מילה והיינו כפירש"י ז"ל וכתב שם דבפ' נושאין על האנוסה מוכחא מילתא דאפילו מתו אחיו דמינס אניס מאיס ואין חולקין לו תרומה. וביאור דבריו ז"ל נראה דהוכחתו מהא דאיתא שם (דף ק' ע"א) דמפרש בטעמא דכולן משגרין להם לבתיהם חוץ מטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו. אבל ערל משגרין לו. מ"ט משום דאניס טמא נמי הא אניס האי נפיש אונסי' והאי לא נפיש אונסי' והרי דמיירי באנוס גמור וע"כ בערל שמתו אחיו מ"מ. ועוד יש להוכיח מהא דמקודם זה מפרש שם בגמרא בטעמא דעשרה דאין חולקין להם תרומה בבית הגרנות וקמפרש בטעמא דערל וטמא משום דמאיסי נושא אשה שאינה הוגנת לו משום קנסא כו' יעו"ש. ואם נימא דמיירי בערל גמור אמאי לא מפרש ג"כ בטעמא דערל משום קנסא כמו בנושא אשה שאינה הוגנת לו וכי יש לך ראוי לקונסו יותר מזה שאינו רוצה למול א"ע. והא דלא קאמר גם בטמא הטעם דקנסינן ליה משום דלא איזדהר וכמו דבאמת מפרש שם בטמא דמשו"ה אין משלחין לו משום קנסא כמו שפירש"י ז"ל בד"ה חוץ מטמא קנסא הוא דלא איזדהר. י"ל לכאורה דבאמת היה יכול לומר גם טעם זה אלא דטעם דמאיס פסיקא ליה יותר דעל טעם דקנסא פריך בגמרא מ"ש מערל ומישב לה עיי"ש משו"ה נקיט טעם מספיק לשניהם. ואם נימא דערל פירושו ערל גמור הו"ל לומר על שלשתן טעם א' על ערל וטמא ונושא אשה שאינה הוגנת משום קנסא אע"כ דמיירי בערל שמתו אחיו מ"מ דלא עבר כלל אלא משום מיאוס ועיין בפירש"י ז"ל (דף צ"ט:) ד"ה משגרין להם לבתיהם דערל שאסור לאכול מאכיל לנשיו ועבדיו והיינו דלשיטתו אזיל דערל שמתו אחיו מ"מ אסיר בתרומה. אך לפיר"ת ז"ל דמותר בתרומה. ע"כ צ"ל דס"ל דערל שמשלחין לביתו היינו שיהיה מותר לאכול בעצמו אלא דאין חולקין לו. והוה דומיא דכל אינך דחשיב התם דמשלחין להם מותרין לאכול בעצמן בביתם. והא דקאמר בגמרא שם לחלק בין ערל דמשלחין לו וטמא דאין משלחין לו משום דאנוס ואמאי לא קאמר משום דטמא אסור בעצמו לאכול וחיישינן לתקלה משא"כ ערל דמותר ול"ש תקלה די"ל דע"כ ל"ש תקלה בזה דאל"כ אמאי לא קאמר בטעמא דאין חולקין להם משום תקלה. ולפירש"י ז"ל גם בערל שייך תקלה זו ועיין בהגהות מלוא הרועים הנדפס בש"ס מה שכתב שם ודו"ק

(ד) ועתה אעבור קצת על דבריו היקרים שכתב לישב שיטת ר"ת ז"ל ע"פ הירושלמי. שכתב דבירושלמי גיטין פ"ז הל' ו' ובקידושין פ' האומר הל' ב' איתא מחלוקת ר"י ור"ל במקדש על תנאי ולא קיים התנאי מחמת אונס. דס"ל לר"י אונסא כמאן דלא עביד דמי והיינו כמו שלא קיים התנאי אף דהיה אנוס לא מהני טענות אונס ולר"ל אונסא כמאן דעביד דהוה כמו דקיים התנאי. ועפי"ז כתב דתליא בזה שיטת רש"י ור"ת ז"ל דרש"י ז"ל ס"ל כר"י דאף דהוה באונס מ"מ הוה כלא עביד ומשו"ה אף דלא מל מחמת אונס מ"מ הוה ערל ור"ת ז"ל ס"ל כר"ל דכמאן דעביד דמי והוה כמהול. וא"כ לא קשה מירושלמי הנ"ל דהוא נר"י דהוא מרא דירושלמי ומשו"ה הוי ערל ור"ל לא ס"ל כן ור"ת ז"ל פוסק כר"ל משו"ה פירש המשנה בלא מל מחמת צער אבל באנוס גמור הוה כמהול. ובזה מישב מה דקאמר בגמרא שם (דף ע"ב ע"א) דקארי לה מה קארי לה והא צריך קתני ופירש"י ז"ל דאם מה"ת הוא הו"ל למיתני דהוה ערל. ותמה ע"ז היטב דלרש"י ז"ל לא היה יכול למיתני דהוה ערל כיון דהיה צריך לאשמועינן דמותר למול ולא הוה סכנה כנ"ל וע"פ דבריו מישב דהיה יכול למינקט דהוה ערל. ודלמא ס"ל לר"ה כר"ל וכשיטת ר"ת ז"ל דערל אנוס לא הוה ערל וכיון דיאמר דהוה ערל הרי מוכת ג"כ דיכול למול וליכא סכנה וא"כ מאי מקשה לר"ה זה תו"ד. אהובי ידידי אף כי דבריו בהשכל עכ"ז לא נראה לי בזה לישב שיטת ר"ת ז"ל. דהנה מלבד כי לפע"ד אין ענין אונס בתנאי לקיום מצות מילה ולא קרבו זא"ז אף דתלי בירושלמי הך אונסא בהא דכתיב בקרא ולנערה לא תעשה דבר מ"מ י"ל דאף למ"ד בירושלמי שם אונסא כמאן דעביד זה דוקא שם דהוא התנה התנאי אמרינן שפיר כמו דבקרא קאמר אנוס פטור דע"ז לא צותה שיחייב עבור עבירה זו דאנוס הוא כן בתנאי לענין קידושין אף שהתנה מ"מ לא ע"ז התנה אם יהיה אנוס ואמרינן דדמי כמאן דעביד התנאי משא"כ במצות מילה דהתורה גזרה דערל לא יאכל בפסח מה שייכא כאן דין אונס וכי אנו רוצין לקונסו או לבטל איזה תנאי. הלא כן גזרה תורה דערל אסור הגע עצמך אם כותים אנסו אותו ולא הניחו למולו וכי יאמר ג"כ דלמ"ד זה הוא מותר בפסח אתמהה. ויש לבאר עוד יותר דהנה בס' נועם ירושלמי ביאר שם דהנ"מ שהביא בירושלמי בין היכא דהוא התנה או היא התנה הוא דיש נ"מ אם התנה על הפועל או על מעשה הפעולה עצמה והיינו כנ"ל דל"ש בזה אונס רחמנא פטריה דאין נ"מ לדין פסת מסיבת הפועל אלא מסיבת מעשה הפעולה דלא כתיב בתורה אלא דצריך לעשות מעשה המילה קודם אכילת פסת ולא שייך אנוס כיון דסו"ס לא נעשה המעשה וז"פ. ומלבד זה יקשה לפי שיטת כת"ה על ר"ל מהך תוספתא דתניא טומטום אסור בתרומה הובא במס' יבמות שם (דף ע"ב ע"א) א"כ קשה על ר"ל אמאי אסור אך בזה יש לדחוק דר"ל ס"ל כרשב"ג המובא שם בירושלמי ול"ק עליו מתוספתא. דס"ל כהאי תנא. ועוד קשה לפי שיטת כת"ה דהנה איתא בספרי דמ' שנה שהיו ישראל במדבר לא עשו אלא פסח אחד הביאו רש"י ז"ל בפ' בהעלותך והובא בתוס' קידושין (דף ל"ז ע"ב) ופירש"י ז"ל בחומש שם דהטעם משום שהיו ערלים עיי"ש וכן מסקו בתוס' קידושין ד"ה הואיל דה"ט משום דהיו ערלים וא"כ יקשה לר"ל אמאי לא עשו פסת כיון שהיו אנוסים ואף דהתוס' במס' יבמות (דף ע"ב ע"א) ד"ה משום הוכיחו דמלת זכרים דא"א להם למול אינו מעכב מ"מ לפ"מ שפירשו בתוס' קידושין הנ"ל דרובם היו ערלים ואסורים לאכול בפסח ואף דאינו מעכב לאכול. מ"מ בעצמן אסורין ועיין במהרי"ט בזה וא"כ קשה כנ"ל. אך באמת י"ל דהרי בתוס' קידושין שם תירצו עוד תירוץ וי"ל דבאמת עשו ק"פ וכמו דכתב ר"י בתוס' יבמות הנ"ל ויש לפלפל בזה. אך לפי מה שכתבתי א"ש בפשיטות לכל הפירושים ול"ק על שיטת ר"ת הנ"ל די"ל דלא עשו הפסח משום ערלה וכן כתב הרא"ם בטעם זה ועיין בחידושי הלכות מהרש"א ז"ל ביבמות (דף ע"ב) וי"ל כמו שנתבאר למעלה דהרי הם נתחייבו במילה וחלה עליהם החיוב וגם יבואו בודאי לחיוב אלא דאיזה סיבה מונע אותם מהמילה כגון שם דהיה בדרך ולא יכלו למול כמבואר בגמרא ביבמות ובזבחים הנ"ל ושם ערל היה עליהם עד שמלו והיו אסורים בפסח וכן בתרומה משא"כ בהך דמתו אתיו מחמת מילה הנ"ל כמו שנתבאר למעלה בעה"י

ועוד אתפלא על ידידי אף לפי שיטתו דמדמה זל"ז הך דאונס בתנאי בקידושין להך דערל מחמת אונס הרי מבואר שם בהדיא בירושלמי דאף לר"ל דטענת אונם מהני מ"מ היכא דהיא קמתנה התנאי ל"מ טענת אונס וכן מבואר בהדיא בבבלי ג"כ בפ"ז דגיטין שם גם לרשב"ג א"כ הרי דהיכא דאחר מתנה התנאי ל"מ האונס כיון דהאשה לא נתרצתה אלא בתנאי זה ואם לא קיים התנאי הרי לא נתרצתה ע"ז ומאי נ"מ אם הוא אונס או רצון כיון דלא רצתה אלא ע"ז האופן. וכן איתא בירושלמי דר"י פקיד לבנתי' דיעבדו כר"ל והיינו דהם יתנו התנאי ע"ש וא"כ גם לענין רל מחמת אונס הלא הישראל בעצמם לא עשו להם הדין דערל אסור בפסח אלא הקב"ה צוה להם שלא יקרב ערל לפסת ומאי נ"מ אם לא מלו מחמת אונס או מחמת רצון הלא הקב"ה לא ירצה בערל יהי' איך שיהי' ומאן מפיס לידע איך רצון הקב"ה כיון דלא הם בעצמם התנו ושאני בתנאי שהתנה הבעל עצמו בקידושין אמרינן ואמדינן דעתיה דבודאי על אונס לא היתה כונתו כן ס"ל לר"ל. משא"כ בהך דערל בפסח ואין להאריך עוד בזה. וכן מה שתירץ עפי"ז הך דפירש"י ז"ל דקארי לה מאי קארי לה דהיה צריך למיתני ה"ז ערל וכתב כת"ה דקושיית הגמרא היא דלמא ר"ה ס"ל כר"ל ויפרש ג"כ מתניתין דה"ז ערל כר"ל וממילא נדע דצריך למול ואין סכנה בדבר כמו שהאריך בזה. גם זה לא נראה לי כלל וכי משום זה יקשה על המקשה דקארי לה