שו"ת ברית עולם סב

אחיו קודם לידתו הרי לא עליו נאמר בתורה המול ימול ולא בא כלל לידי חיוב ונקרא לא הגיע הזמן. וגם בקטן ערל קודם שמונה איבעיא בגמרא שם דהוא לא נצטוה כלל קודם ת' ואף שיש לו ערלה מ"מ לא המום פוסל אלא החטא והציווי שלא קיים מצות מילה והקטן אינו מחויב בזה ואין עליו שם ערל. וכן ג"כ ערל שמתו אתיו מחמת מילה לא גרע כנ"ל ואולי עוד עדיף מיניה דהקטן בודאי יבוא לידי חיוב. מ"מ כיון דעדיין אינו מחויב י"ל דלא נקרא ערל כש"כ בערל שמתו אחיו מ"מ דכמו שנולד אם לא נראה בו השתנות למעליותא בבריאות אינו מחויב כלל במילה וגם לא נדע אם יבוא כלל לחיוב אף שיכול להיות שיתחזק ויבריא ויצטרך למול כמבואר ברמב"ם ובש"ע יו"ד סי' רס"ג ס"ב. ואף דמבואר בפ' ר"א במעשה דר"נ דא"ל המתיני עד שיבלע בו דמו דזהו סיבה המונע. מ"מ זה אין ענין כלל למתו אחיו מ"מ דאם היה ירוק או אדום גם בפעם הראשון אין למולו ומשו"ה לא הביא תקנה זו בש"ע יו"ד שם וכמבואר בס' בית אפרים חיו"ד סי' נ"ז הובא בפ"ת שם ס"ק ד' עיי"ש. ולפע"ד בירוק או אדום דינו כאחזו תמה דלכ"ע אסור בתרומה משא"כ במתו אחיו מ"מ דבלא שום סיבה והשתנות אינו מחויב במילה כלל כנ"ל. ולפי"ז יתישב ג"כ מה שהקשה כ"ת מהא דערל מקבל הזאה דיליף בגמרא מאבותינו כו' די"ל גם לר"ת ז"ל כיון דעליהם הוטל תיוב המילה אך טלטול הדרך עיכבם והוה דינם כאחזתו חמה הנ"ל דנקרא ערל. ושפיר יליף דערל מקבל הזאה. ולכאורה ע"כ צ"ל כהך סברא לחלק לפיר"ת ז"ל דאל"כ יקשה דהנה מה שהכריח ר"ת ז"ל לפרש פירושו מבואר בתוס' ישנים שם דהיה ק"ל דלפירש"י ז"ל אמאי לא פשיט בגמרא האיבעיא דקטן קודם ח' אסור בתרומה מהך דערל אסור. ומשו"ה פירש שלא כפירש"י ז"ל עיי"ש. וא"כ עדיין יקשה לשיטתו ז"ל למה לא פשיט בגמרא מטומטום דמבואר בברייתא דאסור בתרומה אף דאינו מחויב לקרוע ולמול ואין לחלק משום דכיוצא בו מחויב כמבואר בתוס' דהרי ר"ת ז"ל לא ס"ל הך סברא כמבואר שם וע"כ צ"ל דלא דמי משום דקטן אין עליו שום חיוב משא"כ טומטום דמחויב אלא דסיבה אחרת מונעו וכן י"ל באחזתו תמה. וא"כ י"ל במתו אחיו מ"מ דכשנולד לא היה עליו שום חיוב דמי לקטן קודם ח' ואולי עוד עדיף מיניה כנ"ל. שוב ראיתי בחי' רשב"א שכתב לחלק בין הך דמתו אחיו מ"מ בין טומטום ואחזתו חמה קצת כעין הנ"ל עיי"ש מה שהקשה ע"ז ולהנ"ל יש לישב. ואם אפשר לומר דס"ל לר"ת ז"ל דבמתו אחיו מ"מ אסור למולו לעולם אף אם יתחזק ולא ס"ל כרמב"ם ז"ל הנ"ל ועיין בנוב"י תנינא סי' קס"ה שפלפל בדין זה ואי באמת ס"ל כן א"ש בפשיטות דל"ד לטומטום ואחזתו חמה דיוכלו לבוא לידי חיוב משא"כ במתו אחיו מ"מ דלעולם לאו בר מילה הוא. וגם קושיית הרשב"א בחידושיו יתישב עייש"ה. אך גם לאינך פוסקים לכאורה ג"כ א"ש כנ"ל דלא גרע מקטן קודם ח' וכנ"ל

אך מ"מ בירושלמי שם דכתב להוכיח מהך דערל על אחזתו חמה קשה לומר דכוונת הירושלמי דערל פירושו ערל גמור כפיר"ת ומוכיח דאחזתו חמה דומה לערל גמור. ומשמעות הירושלמי משמע כפירש"י ז"ל וכמו שכתבו בתוס' עייש"ה. ומ"מ לכאורה אין מזה קושיא על ר"ת ז"ל דהנה באמת דעת ר"ת ז"ל לאו יחידאה הוא בכן כתב בהדיא ג"כ בשאילתות דרב אחאי גאון ז"ל פ' וירא סי' ו' וז"ל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה כו' כדמהיל דמי דתנן קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם עיי"ש וס"ל דמותר למול ישראל אחר אע"ג דכתיב המול ימול דילפינן מזה ר"פ הערל דערל אסור למול. מ"מ זה לא נקרא ערל והשאילתות יליף מהא דקונם שאיני נהנה לערלים כו' דערלים ישראל שמתו אחיו מ"מ נקרא מהול בכ"מ ולא ס"ל כפירש"י ז"ל בפ' הערל (דף ע"א ע"א) ד"ה בערל ישראל ותוס' שם ד"ה והני ועיי"ש בשאילתות ובמה שהאריך שם הגאון מהור"ר נצי"ב זצלל"ה בהעמק שאלה שם אות ג'. ולפי"ז לא קשה מירושלמי על ר"ת ז"ל. די"ל דס"ל לר"ת ז"ל כסוגיין דנדרים דקונם כו' מותר בערלי ישראל וכפי' השאילתות הנ"ל ועיי"ש בהעמק שאלה הנ"ל דעמד בהך ירושלמי ור"ת ז"ל הנ"ל וכתב דל"ק מירושלמי די"ל דהירושלמי לטעמיה אזיל ור"ת ז"ל פסק כבבלי עי"ש מה שפלפל בזה

(כ) ומה שהקשה על שיטת רש"י ז"ל מהא דאיתא ביבמות (דף ע"ב ע"א) אמר ר"ה ד"ת משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל. מיתיבי משוך צריך שימול. ומשני מדרבנן. ופריך ודקארי לה מאי קארי לה הא צריך קתני ופירש"י ז"ל הא צריך קתני מדרבנן מדלא קתני משוך ה"ז ערל ומשני קטעי בסיפא ר' יהודא אומר לא ימול מפני שסכנה היא לו כו' והקשה ע"ז הלא כל עיקר מחלוקת רבנן ור"י אינו אלא דמר סבר דמשוך צריך שימול וליכא סכנה. ומ"ס דלא ימול מפני סכנה. וא"כ לו יהיה דהוה אפילו ערל דאורייתא מ"מ ל"ש למינקט משוך ע"ז ערל דמזה לא ידעינן אי ליכא סכנה ומאי שייך הכא דין ערל הלא לא איירי הכא בדין ערל כלל אבל לשיטת ר"ת דס"ל בערל שמתו אחיו מ"מ כיון שיש סכנה בדבר לא הוה ערל כלל והא בהא תליא א"ש דאי הוה תני ה"ז ערל הוה ידעינן דליכא סכנה ג"כ דאל"כ לא הוה ערל והאריך בפלפוליו היקרים. ולפע"ד במה שנתבאר נתישב ג"כ זה דאף דלרש"י ז"ל ערל שמתו אחיו מ"מ אסור בתרומה אף שכתבתי דלא מתחייב כלל במילה מ"מ י"ל דהרי יוכל לבוא לידי חיוב אם יתרפא ויפול בו דמו או שיתחלף סימניו או יגדל ויתחזק כחו כמו שפסק הרמב"ם ז"ל ובש"ע יו"ד סי' רס"ג ס"ב אף דלר"ת ז"ל לא נקרא ערל מטעמים הנ"ל. מ"מ לרש"י ז"ל נקרא זה ערל דשייך אצלו מילה. וכן מצאתי בהדיא בחי' הרשב"א ז"ל להקשות מסברא זו על ר"ת ז"ל דהרי יוכל לבוא לידי חיוב עיי"ש. וי"ל דזהו סברת רש"י ז"ל. וגם י"ל דשאני מתו אחיו מ"מ דשייך בכיוצא בו משא"כ במשוך אם לא אפשר למול הרי לא יוכל לבוא לידי חיוב לעולם וגם לא נמצא כיוצא בו מילה. ומשו"ה בזה דוקא לר"י דאסור למולו מפני סכנה א"כ ל"ש בזה מילה כלל ולא נקרא ערל. אך אם היה באפשר למולו שייך אצלו ערל ומשי"ה שפיר כתב רש"י ז"ל דאם מה"ת חייב למולו הו"ל למיתני ה"ז ערל וממילא ידעינן דאפשר למולו ואין בו סכנה דאי לא אפשר א"כ ל"ש בו כלל מילה והוה כקטן שלא הגיע זמנו ועוד עדיף מיניה כנ"ל ואמאי קרי לו ערל. וזה פשוט לפע"ד

(ג) ובמה שנתבאר דערל שמתו אחיו מ"מ אפשר שיתחייב במילה כגון שיגדל ויתחזק כמוש"כ הרמב"ם ז"ל והש"ע סי' רס"ג הנ"ל לכאורה יש לישב הא דאיתא שם ביבמות (דף ע' ע"ב) ומאי ראית מסתברא ערלות הו"ל לרבויי שכן מחוסר מעשה כו'. אדרבה אנינות הו"ל לרבויי שכן ישנו בכל שעה ונוהגת כו' ואין בידו לתקן א"ע. הנך נפישין. והקשה בס' כתונת פסים קושיא עצומה לשיטת רש"י ז"ל דערל שמתו אחיו מ"מ הוה ערל א"כ מאי פריך בגמרא אדרבה אנינות הו"ל לרבויי משום דאין בידו לתקן הרי גם ערל שמתו אחיו מ"מ אין בידו לתקן. אך לר"ת ז"ל א"ש דערל דמרבה לאיסור הוא בידו לתקן ומזה הכריח כר"ת ז"ל. אך לפי הנ"ל לכאורה א"ש דנתבאר בשיטת רש"י ז"ל דמשו"ה הוי ערל אף דאינו מחויב כלל במילה מ"מ י"ל דיכול לבוא לידי חיוב כשיתחזק ויתרפא כנ"ל א"כ י"ל דכן פירש הגמרא שכן אין בידו לתקן בשום אופן משא"כ ערל דישנו בידו כו' היינו אף שאין בידו להתחזק בבריאותו מ"מ שאני אנינות שכן אין בידו לתקן לעולם משא"כ ערל דאפשר שיהיה בידו ואורחא דמלתא הוא שיגדל ויתחזק ויתקן א"ע ואפשר שיהיה בידו לתקן. משא"כ אנינות דא"א לעולם לתקן בשום אופן. ולפי המבואר י"ל דממנ"פ איכא פירכא דאם זה נקרא אינו עומד להיתר כלל והוה כמו דל"ש בו דין מילה הרי אפשר דגם רש"י ז"ל מודה דלא נאסר בתרומה אלא דהטעם לשיטת רש"י ז"ל דבאמת בזה שייך מילה דיכול לבוא לחיוב א"כ שפיר פריך דל"ד לאנינות כנ"ל. אך בלא"ה לכאורה י"ל כיון דעל ערל גמור שלא מל מחמת צער כפי' ר"ת ז"ל שייך להקשות דיותר יש לרבויי אנינות לאיסור משום דאין בידו לתקן ולא לרבות ערל לאיסור א"כ כש"כ ערל שמתו אחיו מ"מ דל"ש לאסור בתרומה. אך בזה יש לומר להיפך כיון דערל שמתו אחיו מ"מ יש לרבויי לאיסור משום שאין בידו כש"כ