שו"ת ברית עולם סא

בפרק ב' מהל' חמץ ומצה הל' ט"ז שכתב הואיל ואילו החצאי זיתים דבוקים בכתלים כו' דדוקא נקיט בדבוק לכלי הוא דאינו עובר אבל בבעין גם בח"ש עובר כמבואר בספר ח"צ הנ"ל ולהרא"ש ז"ל דס"ל בפ' אלו עוברין (דף מ"ה ע"ב) דגם באינו דבוק אינו צריך לבער י"ל דבזה ליכא דינא דח"ש ונצטרך לדחוק הך סוגיא דפ' כלל גדול הנ"ל כמו שכתבתי למעלה. ועיין באו"ת סי' תמ"ב במג"א ס"ק י"ב דכתב דגם ח"ש חייב לבער ע"ש

שוב ראיתי שמרנא בספר שאגת אריה ז"ל סי' פ"א מפלפל בענין זה שכתב דאינו עובר בב"י בפחות מכזית וכתב שם דע"כ צ"ל כן לסברת ר"י דס"ל דבל יראה ובל ימצא הו"ל לאו הניתק לעשה וא"כ אין לוקין עליהן אפילו בעשה מעשה ואי ס"ד דפחות מכשיעור אסור מה"ת לענין בל יראה כמו שאר איסורין דקיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת א"כ פחות מכשיעור וכשיעור שניהם שוים שאסורים מה"ת ואין לוקין עליו תיקשי הא דפליגי ב"ש וב"ה חמץ בכותבת או בכזית ואמרינן דפליגי לענין ביעור מאי נ"מ בהא פלוגתא כיון דלעולם אפילו שיעורא רבה אין לוקין ולענין איסור אפילו כ"ש אסור מה"ת אלא ודאי דבפחות מכשיעור אפילו איסורא ליכא וכתב בטעמא דהא מלתא דבל יראה לא דמי לשאר איסורין דאמרינן דח"ש אסור משום דחזי לאיצטרופי ולא שייך אלא באיסורא דאכילה דקיי"ל אם אוכל כזית בכדא"פ מצטרף הרי כשאכל עכשיו כ"ש כשיחזור ויאכל בכדי א"פ עד שישלים עמו לשיעור כזית נמצא האי כ"ש שאכל כבר באיסורא אכל למפרע דהא איהו מצטרף ומשלים לשיעור אכילה. אבל גבי בל יראה דאפילו אם ישלים לבתר זמן לשיעור כזית אינו עובר אלא מכאן ולהבא וכ"ז ששהה אצלו פחות מכזית ליכא איסורא כלל למפרע אפילו לבתר שהשלימו לכזית אינו עובר על שהיית פתות מכשיעור כלל דלשעבר אלא על להבא כו' ע"ש. הרי דס"ל ז"ל דבבל יראה ליכא איסור בח"ש אך מ"מ גם לסברתו ז"ל י"ל דבאיסורי שבת וכדומה גם ח"ש אסור דשם ל"ש סברתו ז"ל משום דאף אם נצטרף לא יהיה איסורא למפרע רק אח"כ דזה ל"ש אלא באיסור שהיית חמץ דבל יראה משא"כ באיסורי מלאכה בשבת בח"ש שפיר י"ל דבמשלים לשעורא עבר למפרע ושפיר שייך חזי לאיצטרופי ואסור מה"ת. אך לסברת הח"צ הנ"ל י"ל דלשיטת התוס' בפ"ב דיומא ל"ש ח"ש בשאר איסורין כמבואר בס' ח"צ שם סי' פ"ו הנ"ל ע"ש. וא"כ דבר זה במחלוקת שנויה

(ב) והנה בעיקר קושיית השאגת אריה ז"ל הנ"ל דהוכיח מזה דע"כ ליכא בזה דינא דח"ש הנה הצל"ח ז"ל בריש מס' ביצה עמד בזה וכתב שם דגם אם בב"י ח"ש אסור מה"ת וגם נימא דליכא מלקות בב"י מ"מ איכא נפקותא לר"ש דס"ל דלאחר זמנו אינו אסור רק משום קנס הואיל ועבר בב"י וא"כ לב"ש אם היה לו רק כזית חמץ אף דאסור מטעם ת"ש מ"מ כיון דאינו עובר בב"י לא קניס ומותר לאחר הפסח ולב"ה אסור. ועוד כתב שם נ"מ בזה עייש"ה וזה זמן רב שכתבתי בחידושי לפע"ד די"ל ג"כ דאיכא נ"מ בפלוגתייהו ע"פ המבואר במסכת שבועות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה אהיתירא קמשתבע (ובדף כ"ג ע"ב) ד"ה דמוקי לה דבח"ש אף דאסור מה"ת מ"מ כיון דליכא אלא איסור בעלמא לאו מושבע ועומד חשיב ליה כו' ושבועה חלה על ח"ש דלא מיקרי מושבע ועומד ע"ש א"כ איכא נ"מ בפשיטות בנשבע שלא ישאר אצלו כזית חמץ ושהה ברשותו דלב"ש דס"ל דעל כזית לא עבר על ב"י וב"י והוה כשאר ח"ש הרי חלה השבועה ע"ז וחייב קרבן על השבועה ולב"ה דעבר על לאו דב"י אף דליכא מלקות מ"מ קרא מפורש הוא ומושבע ועומד הוא על הכזית ואין השבועה חלה עליו ופטור גם על השבועה וז"פ. אך יעו"ש בצל"ח שמישב עוד באופן השני ומדחה שם דא"כ יהיה ב"ש מחמיר וב"ה מקיל וכאן במשנה רצה ללמדנו ג' דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה כמבואר בגמרא שם וא"כ גם תירוץ זה נדחה דלהנ"ל יהיה ב"ש מחמיר דחייב על השבועה וב"ה מקיל דפטור על השבועה. אמנם כ"ז הוא לדעת התוס' ז"ל בשבועות הנ"ל וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' שבועות ה"ז דשבועה חלה על ח"ש אבל הרשב"א ז"ל בחידושיו לשבועות שם השיג על תוס' ז"ל וס"ל דלא חלה שבועה על ח"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובותיו סי' תרט"י עייש"ה שהאריך בזה: סימן יז

שלום ורוב ברכה וכט"ס לכבוד ידיד נפשי ה"ה הרב הגדול חריף ובקי מחודד ומפולפל צולל במים אדירים ומעלה מרגניתא טבא י"א וכו' מו"ה חיים מאיר הערציג נ"י. מכתבו לנכון הגיעני לשמחת לבבי

(א) ומה שכתב לי ידיד נפשי בסוגיא דר"פ הערל (דף ע' ע"א) דאיתא שם הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה ופירש"י ז"ל ערל שמתו אחיו מחמת מילה. ושיטת ר"ת ז"ל בזבחים (דף כ"ב) ובחגיגה (דף ד') דלא הוה ערל כשמתו אחיו מחמת מילה. כיון דהוה אנוס. והביא ידידי מה שהקשו ע"ז בתוס' יבמות שם אירושלמי דמייתי ראיה ממתניתין אאחזתו חמה דממתינין לו למול שלשים יום דאסור בתרומה משמע דמתניתין מיירי בערל שמתו אחיו מחמת מילה. וכן הביאו דמחלק בירושלמי בין ערלות שלא בזמנו בין היכא שלא מל משום סכנה. וידידי היקר הוסיף להקשות על שיטת ר"ת ז"ל מהא דאר"י משום ר' בנאה שם (דף ע"א ע"ב) ערל מקבל הזאה שכן מצינו לאבותינו שקיבלו הזאה כשהן ערלים כו'. ולפי שיטת ר"ת ז"ל דאנוס לא הוה ערל כלל קשה מאי ראיה מאבותינו הלא אנוסים היו והוי כמתו אחיו מ"מ כו' והאריך ידידי בזה בפלפולא חריפתא לישב דברי רש"י ור"ת ז"ל ע"פ מחלוקת בירושלמי וטרם עיוני בדבריו היקרים הנני לרשום לו קצת מה שנלע"ד בהשקף ראשון בעה"י. והנה מלבד הראיה מהירושלמי דמייתי בתוס' לכאורה צריך ביאור מהא דאחזתו תמה. וטומטום דמבואר בגמרא דילן בר"פ הערל דאסור ולשיטת ר"ת ז"ל מ"ש מערל שמתו אחיו מ"מ דמותר. ולכאורה יש לישב שיטת ר"ת ז"ל דיש סברא לחלק בין הנושאים ויתישב ג"כ קושיית כת"ה מהך דערל מקהל הזאה הנ"ל. וי"ל דזהו סברת ר"ת ז"ל דהא דנקרא בתורה ערל הוא מי שמחויב למול ואינו מל א"ע והאיסור אינו מחמת הערלה עצמה מחמת המים ומיאוסותו אלא דגזה"כ הוא דערל שלא מל א"ע ולא קיים מצות מילה אסור בפסח ומקרא מלא דיבר הכתוב המול לי גו' וכל ערל לא יאכל בו והיינו מי שמחויב למול א"ע ואינו מל נקרא ערל. ומינה ילפינן לתרומה דערל אסור בו. וא"כ י"ל דזהו דס"ל לר"ת ז"ל דהיכא דמחויב במילה רק דנתהוה לו איזה סיבה המונע כגון דאחזתו חמה. דכיון דכשנולד מחויב הוא למול ערלתו והוה ערל גמור אלא דנתהוה איזה סיבה מן הצד שאינו יכול לקיים המצוה אף דאין עליו איסור כרת וחיוב. מ"מ וכי משום זה לא הוה ערל ומי לקח ממנו החיוב הרי מחויב הוא אלא דאיזה סיבה מונעו ומשו"ה אסור בפסח ותרומה. וכן י"ל בטומטום אף דאינו מחויב לקרעו ולמולו כמבואר ביבמות שם דקאמר זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה משכחת לה בטומטום שנקרע ביני ביני וכמבואר בתוס' ר"פ הערל מ"מ זהו משום דעדיין לא נתגלה זכרותו. וי"ל דתיכף כשנולד הלא קמי' שמיא גליא דזכר הוא ומחויב במילה אלא דאינו מחויב לקרעו ולמולו וזה רק מסברא כמבואר בתוס' פסחים (דף כ"ת ע"ב) ד"ה ערל. ואף דבחגיגה ממעט מראיה אף כשביציו מבחוץ דלא מיקרי זכר. התם מזכורך הוא דקיליף וכאן במילה הוא רק מצד הסברא כיון דאין זכר לפנינו אינו מחויב למולו ואינו מעכב עשיית הפסח אצל האב. אבל על הטומטום בעצמו יש עליו דין מילה ושם ערל עליו. ואם באמת זכר הוא יש עליו חיוב מילה אלא דיש סיבה המונעו לפי שעה דלא נקרע ולא נדע מה הוא ומסברא אין לקרעו אבל מ"מ בר חיובא הוא. וכשיתרפא התינוק מאחיזת חמה והטומטום יתקרע יסור הסיבה ויוכל לקיים המצוה המוטל עליו ומשו"ה אסורים בתרומה כיון דלא מל ומה נ"מ מאיזה סיבה לא מל כיון דנקרא בר חיוב אף אם יש לו מונע סו"ס לא קיים המצוה ונקרא ערל משא"כ בערל שמתו אחיו מ"מ הרי בעת שנולד לא הוטל עליו כלל חיוב מילה כיון שמתו