שו"ת ברית עולם ס

דוקא א"כ הח"ש תלב מותר לו לאכול גם לר"י וכיון שנתערב בההיתר ונו"ט וטעם כעיקר ולפי מה שכתבו הפוסקים דנחשב כאילו כולו איסור י"ל לכאורה דהוה כאילו כולו חלב והוה כזית חלב ביחד ואסור לו לאכול. אך מלבד דבגוף דין זה יש לפלפל די"ל דל"ש לאסור משום טעם כעיקר כיון דפירש דנדר מחלב דעתו אכזית חלב לבד בלא צירוף. לבד זה ע"כ זה אינו דהרי שם בפסחים (דף מ"ד) הנ"ל קאמר גם לר"ע דילפינן לכל איסורין דטעם כעיקר והרי ר"ע ס"ל במס' שבועות ריש פרק שבועות שתים דנודר בסתם דעתו ג"כ אמשהו וא"כ לדידיה ל"ש לומר הנ"מ הנ"ל אך במה שכתבתי למעלה א"ש גם לר"ע. ועדיין צ"ע בדינים הנ"ל ומזה יש להוכיח למה שפסק הפרי מגדים בשער התערובות ת"ב פ"ב דח"ש דאסור מה"ת גם ע"י תערובות נשאר באיסור והביא שם בשם המ"כ שכתב דח"ש ע"י תערובות ליכא איסור מה"ת ולפי"ז לא היה מקשה הר"ש בפ"ב דטבול יום הנ"ל מידי דהרי ע"כ צריך לילפותא דטעם כעיקר דאי משום ת"ש הרי בתערובות לא נאסר ת"ש לפי דעת המ"כ המובא בפרי מגדים הנ"ל ומוכח דס"ל להר"ש ז"ל כפסק הפרי מגדים ז"ל דח"ש אסור מה"ת אף ע"י תערובות וכמבואר שם עייש"ה

(ו) עוד כתב בס' ה"ש הנ"ל די"ל דטעמייהו דר"י ור"ל בפלוגתתן בח"ש דלטעמייהו אזלי כפי המבואר בסוגיא דמשרת פ' אלו עוברין ובנזיר פ' ג' מינים דר"י א"ל דס"ל טעם כעיקר דאורייתא וכמו שכתבו התוס' בפ' גיה"נ ובע"ז פ' השוכר את הפועל א"כ איכא למימר דח"ש אסור מה"ת משום דת"ל עם עוד חצי זית היתר כשיאכלם ביחד וכלומר נהי דבכמות ליכא שיעורא לחיובא מלקות לפי הלמ"מ שניתנה שיעורין מ"מ באיכות איכא בה טעמא לשיעור שלם כשילעוס הח"ש איסור עם הח"ש היתר יתן בה טעמא ויהיה כזית איסור למה דס"ל דטעם כעיקר דאורייתא ומשו"ה ח"ש אסור מה"ת לדידיה ור"ל לשיטתו בפרק התערובות (דף ע"ח ע"א) דטעם כעיקר לאו דאורייתא עיי"ש בס' ה"ש הנ"ל וכתב שם דמה"ט לא מצינו איסור דח"ש באיסורי שבת וכתב שם דלענין יוה"כ ג"כ שייך סברא זו דחזי לאיצטרופי עם ח"ש אוכלין שאינן ראוין עיי"ש וכן בס' ה"ש קמא סי' ל"ז כתב ג"כ לחדש עוד בטעמא דח"ש משום דחזי לאיצטרופי ע"י הקאה דהיינו דבחצי זית גופא חזי לאיצטרופי לחיוב זית שלם כגון אם יקיאו ויחזור ויאכלנו כו' וכתב שם דמה"ט לא מצינו לענין איסורי שבת דינא דח"ש ולא אישתמיט לן בכולה גמרא דמסכת שבת בפ' המוציא והמצניע והזורק וכן הרמב"ם ז"ל לאשמועינן בזה דח"ש אסור בהו מה"ת והאריך שם בזה ואני חמה דהרי איתא בהדיא במס' שבת שם דגם באיסורי שבת איכא דינא דח"ש דאיתא בפ' כלל גדול (דף ע"ד ע"א) ת"ר היו לפניו מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת מאי קאמר אמר עולא ה"ק בורר ואוכל לבו ביום כו' מתקיף לה ר"ח וכי מותר לאפות לבו ביום כו' אלא אמר ר"ח בורר ואוכל פחות מכשיעור בורר ומניח פחות מכשיעור כו' מתקיף לה ר"י וכי מותר לאפות פחות מכשיעור אלא אמר ר"י בורר ואוכל ביד כו' ופירש"י ז"ל וכי מותר לאפות פחות מכשיעור נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת בפ' בתרא דיומא והיכי קתני בורר לכתחלה עייש"ה ובתוס' שם ד"ה וכי מותר. והרי בהדיא דגם באיסורא דמלאכת שבח איכא איסור דח"ש ושם ל"ש הך סברא דחזי לאיצטרופי לענין טעם כעיקר וגם הך סברא דחזי להקיאו ל"ש שם והרי בהדיא דגם לענין שבת איכא הך דינא ובס' ה"ש כתב דלא אישתמיט בגמרא לאשמועינן הך דינא לענין שבת והרי סוגיא מפורשת היא כנ"ל ועיין במשל"מ ריש פ' י"ח מהל' שבת שהביא הך סוגיא וכתב שם מכאן מוכח דשיעורי הוצאה וכל השיעורין שנאמרו לענין שבת הוא דוקא לחיוב חטאת אבל לאיסור תורה אפילו בפחות מכשיעור דקיי"ל ח"ש אסור מה"ה והביא שם פירש"י ז"ל הנ"ל ושכן כתב הג"א ר"פ המוציא יין עיי"ש שכתב וז"ל כל השיעורים לענין חיוב חטאת אבל לאיסור דאורייתא אפילו כ"ש כדאמר בפ' כלל גדול וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ועיין בקרבן נתנאל שם שכתב דמדברי הרא"ש ז"ל הוא. וכ"כ הג"א ר"פ כלל גדול שם עיי"ש וכתב שכן משמע בפ' בתרא דיומא עיי"ש והרי דגם בזה איכא דינא דח"ש כנ"ל

וכן מוכח בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל דבכל ענינים שייך דינא דח"ש ולאו דוקא מידי דאכילה דהרי פסק בהדיא בפ"א מהל' גניבה הל' ב' אסור לגנוב כ"ש דין תורה וכתב שם הה"מ ז"ל אסור לגנוב כו' מפורש פ' ד"מ שם ודין שוה פחות מפרוטה בממון כדין ח"ש באיסורין וכן פסק בפ"א מהל' גזילה ע"ש והרי דגם בגזל איכא דינא דח"ש. אך בהא דשבת י"ל קצת די"ל דאינו אסור רק מדרבנן ואף דכאן ל"ש הא דחזי לאיצטרופי מ"מ יש לדחוק דמדרבנן גם בזה אסרו. ודוחק הוא דמנ"ל זה אך בפ' כלל גדול הנ"ל בפירש"י שם וברא"ש הנ"ל הרי מבואר בהדיא כן ועיין בשו"ת ת"צ סי' פ"ו שהביא דלשיטת התוס' בפ"ב דיומא בסוגיא דת"ש דכתבו דלדין דח"ש איכא סברא וקרא דכל חלב ותרוייהו צריכי וא"כ לפי"ז בכל שאר איסורי תורה כגון התולש שער אחד בנזיר או בשבת או המוציא פחות מכשיעור אין בו איסור תורה כלל דטעמא דחזי לאיצטרופי לחוד לא מהני עיי"ש שמישב לשיטה זו להפוסקים דס"ל דפחות מכשיעור חמץ אין צריך לבער וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפ' אלו עוברין גם אליבא דהרמב"ם ז"ל. אך להנך מפרשים דס"ל אליבא דהרמב"ם ז"ל דגם בפחות מכשיעור צריך לבער אלא דדוקא נקיט הרמב"ם ז"ל בדבוק לכותלי הכלים א"צ לבער ומשום דנתבטל לגבי הכלי כמו שכתב הה"מ והכס"מ ז"ל בפ"ב מהל' חימ"צ ע"כ דס"ל דהוה ככל ח"ש דאסור מה"ת ודברי הח"צ ז"ל אליבא דתוס' ז"ל הנ"ל הובאה במשל"מ רפי"ח מהל' שבת ולפי"ז גם ע"ז תמוה מהך דפ' כלל גדול הנ"ל וצריך לדחוק לפע"ד כנ"ל דהתוס' ז"ל דפירשו לדינא דח"ש צריך ג"כ קרא דכל חלב. ולפי"ז בשאר איסורין כמו שבח וחמץ לענין בל יראה הנ"ל ל"ש דינא דח"ש כמבואר בת' ח"צ. וצ"ל דאינהו ז"ל מפרשים הא דמקשה ר"י בפ' כלל גדול הנ"ל וכי מותר לאפות פחות מכשיעור היינו דלא כמו שפירש"י ז"ל דהוה כמו בכל איסורין דח"ש אסור מה"ת אף דחיוב חטאת אין כאן מ"מ איסורא דאורייתא הוא. דזה אינו די"ל דכאן ל"ש דין דח"ש ומשום דלדין דח"ש נלמד גם מקרא דכל חלב ול"ש זה לדיני איסורי שבת כמו שהוכיח הח"צ לדעת התוס' ז"ל אך קושיית ר"י הוא דקים ליה דאף דל"ש כאן דין ח"ש וגם לר"י מותר מה"ת מ"מ לכה"פ מדרבנן אסור לאפות ח"ש ודי סברא דחזי לאיצטרופי לאסור מיהת מדרבנן ואף דקרא דכל חלב ל"ש לזה מ"מ לכל הפחות בהך סברא דחזי לאיצטרופי אסור מיהת מדרבנן. אך להנך דס"ל דלהרמב"ם ז"ל ג"כ דוקא בדבוק לכתלים או לדפנות הכלים א"צ לבער אבל בחמץ בעין אף בפחות מכשיעור צריך לבער וע"כ דחצי שיעור אסור בזה מה"ת והיינו דמשום דחזי לאיצטרופי הוא דאסור ח"ש ומשו"ה בכל איסורים אסור חצי שיעור. וא"ש בדברי הרמב"ם ז"ל בריש פ"א דגניבה ופט"ו דגזילה כפשוטה דח"ש אסור מה"ת כמו שכתב הה"מ ז"ל ורש"י ז"ל כתב בהדיא דשייך באיסורי שבת דינא דח"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל הנ"ל והיינו ע"כ משום דס"ל לעיקר טעמא דחזי לאיצטרופי והרי מכ"ז דלטעמא דחזי לאיצטרופי אסור ח"ש מה"ת בכל איסורין שבעולם דאל"כ קשה לשיטת רש"י והנך פוסקים ז"ל הנ"ל בחמץ ת"ש דחייב לבער וכנ"ל: סימן

טז

(א) ונתבאר מכל הנ"ל די"ל דבדין ח"ש בשאר איסורין שאינו ממאכלות אסורות איכא בזה פלוגתא דרבוותא אם שייך בזה חצי שיעור אסור מה"ת ולדעת רש"י ז"ל וסייעתו הרי ת"ש אסור מה"ת גם באיסורי שבת וכן ס"ל להרמב"ם ז"ל בפ"א מגניבה וגזילה לענין איסור גניבה וגזילה כמו שכתב הה"מ ז"ל שם וכן בחמץ לענין בל יראה בח"ש ג"כ אסור לפי מה דפירש הה"מ והכ"מ ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל