שו"ת ברית עולם נה

לשון ראשון דמישב שם דשם לא הוה נדר דמשמע דאילו הוה נדר היה תל. היינו משום דלא יכול הגמרא להקשות והרי מושבע ועומד הוא דלמא בנדר תל ג"כ לקיים כיון דילפינן מלה' בלעבור אפשר דקאי ג"כ על לקיים. אבל לקושטא דמלתא מי הכרית להרא"ש ז"ל לפרש דקאי גם על לקיים כמו שכתב הדר"ג דמשו"ה פירש הרא"ש ז"ל דקאי ג"כ על לקיים ולמה תלאן הדר"ג שיחי' זה בהך דלעיל (דף ח') הנ"ל

וביותר לתירוץ ב' של הרא"ש ז"ל שם הרי ע"כ מוכרת דגם בנדר לא חל בלקיים א"כ ע"כ דהריבוי דלה' לא יחל הוא רק על לעבור א"כ א"ש לדידי' ז"ל ג"כ דגזה"כ הוא ואולי מה דמשמע בלשון הרא"ש ז"ל בפ"ב הנ"ל דהריבוי קאי על ענין דבר מצוה דלה' ובין לקיים ובין לעבור קאי רק לפי תירוצו הא' (בדף ח') הנ"ל אף דאינו מוכרת לפרש כן כנ"ל מ"מ י"ל כן לפי תירוצו הא' ומה גם דלכאורה אף דמלשונו הזהב משמע לכאורה כמו שכתב הדר"ג שליט"א עכ"ז לענ"ד אין הכרח דיש לפרשו ג"כ לפי תירוצו הב' ולא קאי אלא על לעבור וכוונתו ז"ל שכתב דקאי אכי ידור נדר דאפילו נדר בעניני ה' כונתו ג"כ לעבור. ואחרי שכתבתי כל הנ"ל מצאתי בעה"י בס' נודע ביהודה מ"ת חלק יו"ד סי' מ"ג דכתב בהדיא לישב הרמב"ם ז"ל דס"ל דבנדר לעבור עד"מ ועבר על הנדר לוקה ואמאי לידחי עשה הל"ח ואף דאיכא בנדר עשה ול"ת מ"מ הל"ת נדתה ע"פ הריב"א דחולין הנ"ל ותירץ שם כמוש"כ וז"ל וי"ל כמו שכתב הרא"ש ז"ל והר"ן ז"ל דגלי קרא דאף במקום מצות עשה לא יחל דברו כנ"ל הרי בהדיא דרבינו הנוב"י ז"ל מפרש ג"כ בהרא"ש כמו בהר"ן דהוה גזה"כ וזה כמו שכתבתי דגם להרא"ש ז"ל יש לפרש כן וכנ"ל

(ב) אך לאינך רבוותא שכתב הדר"ג ומה גם הריטב"א ז"ל דהסכים בפירוש שם דלא כהרז"ה ז"ל וכתב שם דכש"כ בלקיים דתל הנדר כנ"ל והוא ז"ל ס"ל שם דשבועה אף בלקיים לא חל וע"כ דס"ל דמשמעות הקרא דלא יחל דברו הוא בין על לקיים ובין על לעבור. וכן י"ל בריבוי דלה' כיון דבקרא כתיב סתמא נדר לה' וגו' לדידהו ז"ל אפשר יקשה קושיית הראשונים הנ"ל וגם אני כתבתי לכת"ה כי מהתוס' משמע דלא ס"ל כפירוש הר"ן דאל"כ לא יקשה קושייתם יעו"ש ולדידהו ז"ל יקשה קושיא הנ"ל וכבר הארכתי למעלה בזה לישב גם לאינך רבוותא ז"ל בטו"ט בס"ד

ולכאורה קשה לי לפי שיטת הר"ן ז"ל דס"ל דגם בשבועה הא דלא חייל בלקיים היינו לענין קרבן אבל לענין מלקות חייל א"כ יקשה טובא בהא דמס' מכות (דף כ"ב ע"א) א"ל ר' זעירא לר' מני וליחשב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביום טוב התם לא קא תלה שבועה מושבע ועומד מה"ס הוא א"ל כגון דאמר כו' בין בחול כו' דמיגו וכו' מידי דאיתא בשאלה לא קתני. ולפי פירוש הר"ן ז"ל לא קמשני מידי דמאי משני התם לא קא חלה שבועה עליו דמושבע ועומד מה"ס הוא דהלא הא דמושבע ועומד דלא חיילא דנפקא ליה מלהרע או להיטיב כפירוש רש"י ז"ל שם הוא דוקא לענין קרבן אבל מלקות חייב לפירוש הר"ן ז"ל דלענין מלקות חייל לקיים והתם קא חשיב מלקות ואכתי קושיית הגמרא הנ"ל קשה דלחשוב שבועה שלא אחרוש ביו"ט

וראיתי בריטב"א לנדרים שם בפ"ב שהביא שם וז"ל ואיכא דק"ל להא דאמרינן נדרים תלין על המצות לקיימן מדאמרינן במס' מכות בפ' ואלו הן הלוקין וליחשב נמי שבועה שלא אחרוש ביו"ט ופרקינן דלא תלה שבועה עליה דמושבע ועומד מה"ס הוא. ואם איתא אכתי אמאי לא אקשינן וליחשב קונמות כגון דאמר קונם שדה לחרישה ביו"ט דהא במכילתין כו' וכתב שם בריטב"א ז"ל ולאו קושיא היא חדא דאי מקשינן הכי הוה דתי דאיסור חפצא לא קתני ותו דהא הדר אקשינן עליה כו' וליחשב שבועה בכולל כו' ופרקינן דמידי דאפשר דמשתרי בשאלה לא קתני וכיון דפריך הכי תו לא הוה אפשר לו לאקשויי מקונמות דאינהו נמי אפשר בשאלה כו' יעו"ש אך לפי מה שהקשיתי לשיטת הר"ן ז"ל לא יתישב בשני התירוצים הנ"ל תירוץ הא' ל"ש דלהר"ן ז"ל גם בשביעה חייל על לקיים לענין מלקות ותירוץ הב' ל"ש ג"כ דהרי תירוץ הגמרא לא א"ש שם דסו"ס הרי מקשה שם מעיקרא וליחשב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביו"ט וע"ז תירץ שם התם לא קא חלה שבועה עליו דמושבע ועומד מה"ס הוא ולשיטת הר"ן ז"ל אינו מובן כלל דמאי משני הרי סו"ס לענין מלקות שפיר תל ולא מתרץ מידי. אך באמת י"ל דלא קשה כלל דאף דס"ל להר"ן ז"ל דבלקיים דבר מצוה תלה השבועה לענין בל יחל מ"מ זה דוקא לענין לקיים דבר מצוה היינו שיקיים בקום ועשה דבזה ל"ש אין איסור חל על איסור. אבל בנשבע שלא יאכל נבילה וכדומה שאוסר עליו האיסור בזה מודה דלא תל משום דאין איסור חל על איסור ולא ס"ל כהרא"ש ז"ל דמדמה לקיים המצוה כמו שלא לעבור על האיסור כמבואר (דף ת' ע"א) כנ"ל וא"כ א"ש ג"כ להר"ן ז"ל

וכן מוכת מהא דפ' אלו הן הלוקין (דף כ"ב ע"א) דמקשה שם וליחשב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביו"ט. ומשני שם התם לא קא תלה שבועה מושבע ועומד מה"ס הוא והרי מוכת בהדיא דלענין שלא לעבור על איסור לא חלה שבועה אף לענין בל יחל דהרי התם לא קאי דוקא אקרבן דקאי שם אהא דקאמר שם יש חורש תלם אחד וחייב שמונה לאוין עייש"ה. ואחר זמן רב שכתבתי לתרץ דברי הר"ן ז"ל הנ"ל מצאתי בעז"ה בהגהות על הש"ס הנדפס מחדש בהגהת מצפה איתן במס' שבועות (דף כ"ג ע"ב) שכתב ג"כ דגם להנך פוסקים דס"ל דשבועה חלה לקיים לענין בל יחל, אבל בנשבע על ל"ת לא תל כנ"ל והוכיח זה מהך דמכות הנ"ל. ובתירוץ הב' של הריטב"א ז"ל הנ"ל דבמה דמתרץ בגמרא שם מידי דמשתרי בשאלה לא קתני גם זה נתישב ולכאורה דבריו הקדושים צ"ע דהרי תירוץ זה אידחי בגמרא שם דמקשה והרי נזיר כו' אלא כו' וא"כ עדיין קשה מקונמות יעוש"ה וקושיית הריטב"א ז"ל נשאלה גם ברשב"א ז"ל בתשובותיו סי' תרט"ו וכתב דבאמת אינו תל גם קונם על איסור ל"ת יעוש"ה מה שכתב בזה

(נ) שוב ראיתי דאף אם נפרש בהרא"ש ז"ל דמשמעות הקרא הוא בין לקיים בין לעבור וגם לאינך רבוותא ז"ל שכתב הדר"ג אף דלא מיירי הקרא דוקא מלעבור וגם עיקרו של קרא לא מיירי בענין עשה דוחה ל"ת אלא דחל הנדר כמו שכתב כת"ה מ"מ שייך לומר דהוה גזה"כ דאף במקום עשה חל הל"ת דלא יחל דברו ונדחה העשה מפני הל"ת דנדר. דהנה איתא במס' זבחים (דף צ"ז ע"ב) יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה היא תיפסל ואם כשירה היא תאכל כחמור שבה אמאי וניתי עשה ולידחי את ל"ת אמר רבא אין עשה דותה את ל"ת שבמקדש וכתבו בתוס' ד"ה ניתי וא"ת ומאי קושיא דלמא גזה"כ הוא דאמר קרא יקדש להיות כמוה וי"ל דקרא איכא לאוקמי בכשירה שתאכל כחומר שבה עד הלילה ומיהו קשה וכו' והרי גם שם לא מיירי מדין עשה דוחה ל"ת ולא קאי דוקא על אם נגע בפסול שבה דקאי ג"כ אם נגע בחמור שבה ולא הוזכר דוקא על לעבור בפרט ועכ"ז הקשו בתוס' ז"ל דלמא גזה"כ הוא עד שתירצו ז"ל דקרא איכא לאוקמי כגון בנגע בחמור שבה דוקא. אבל אם אך קאי ג"כ על נגע בפסול אף אם קאי ג"כ על נגע בחמור שבה ולא נזכר בפרט לעבור מ"מ כיון דקאי ג"כ על לעבור שפיר הקשו בתוס' ז"ל שם דנימא גזה"כ הוא כנ"ל. וגם מה שכתב כתר"ה דכאן בנדרים אף לפירוש הר"ן דקאי רק על לעבור איכא לאוקמי הקרא דתל הנדר אף בלעבור היינו היכא דל"ש עשה דותה ל"ת כגון באסר עליו אנוסתו וכדומה הרי ג"כ שם בזבחים איכא לאוקמי הקרא על אופן דל"ש עשה דוחה ל"ת. דהנה בשעהמ"ל פ"ג מהל' נדרים הובא שם קושיא תמורה מהך דזבחים הנ"ל דמקשה דליתי עשה ולידחי ל"ת מהך דכתבו בתוס' עירובין (דף ק' ע"א) דהיכא דבא הל"ת ע"י פשיעה לא אמרינן עשה דותה ל"ת א"כ קשה מהך דזבחים כו' עיי"ש ותירץ שם בטו"ט די"ל דהתוס' בעירובין לא כתבו רק שם דוקא דמיד כשקיבל דם הניתן במתן אתת קודם תערובתן הרי תל עליו לאו דבל תוסיף באותו דם שלא ליתנו במתן ד' אלא דכשנתערבו אח"כ אנו באים לומר דליתי עשה דמתן ד' ולידתי את ל"ת דב"ת דמתנה אתת והלכך איכא למימר דכיון שכבר תל עליו באותו דם לאו דב"ת תו לא אתי עשה ודחי לאו שתל עליו מקמיה הכי כיון