שו"ת ברית עולם נד

דידן ליכא הוכחה להיפך דהרי תרי לישני איכא בזה וללישנא קמא דגמרא שם ג"כ ליכא אלא ל"ת לחודא וא"כ לכאורה ודאי דהכי יש לנו לפסוק להלכה דליכא אלא ל"ת לחודא ודחי עשה לל"ת וגם אין להקשות קרא דבשר ל"ל דהרי גם לרבי יונה דירושלמי שם לא צריך רבוי דבשר כמבואר שם

אך מ"מ דברי הרמב"ם ז"ל עדיין צריך ביאור קצת במה שכתב דמשו"ה במילה בצרעת דותה משום דעשה דוחה ל"ת בכ"מ והרי כאן לא דמי לכל מקום כמבואר בגמרא דיליף מריבוי דבשר ובשלמא במילה בזמנו י"ל דלחד מ"ד ל"צ לזה שום קרא אלא דילפינן מק"ו משבת דעשה דמילה דוחה ל"ת דנגע והיינו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל משום דהעשה דוחה ל"ת משא"כ במילה שלא בזמנו ע"כ דיליף מריבוי. דלכ"ע או מילה בזמנו או שלא בזמנו ילפינן מקרא דבשר כמבואר בגמרא שם (דף ל"ב ע"ב ודף ל"ג ע"א) והרי הרמב"ם ז"ל כתב דבין בזמנה ובין שלא בזמנה העשה דותה את הל"ת כמו בכ"מ וצ"ל דבאמת אף דבלא קרא דבשר לא ידעינן זאת ומשום דה"א דהל"ת דנגע חמיר מ"מ לבתר דכתיב רבוי היינו משום טעם עשה דוחה ל"ת ילפינן מזה לכל מקום דגם ל"ת חמיר כמו נגע נדחית מפני עשה. ועיין בירושלמי סוף פ"ג דנדרים הל' ט' דמסיק דמשום דכתיב בשר ערלתו כמו שהיא כתובה בצדה ושפיר העשה דוחה להל"ת ועיין בר"ש רפ"ב דחלה ובירושלמי פ"ק דביצה הל' ג' שם במראה הפנים ובציון ירושלים ובגליון הש"ס שם ויש לפלפל עפי"ז הרבה בזה וצריך עיון גדול בירושלמי ובר"ש שם ועיין בש"א סי' צ"ו בזה: סימן יד

שלום לכבוד הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול פה"ד ותפארת ישראל המפורסם בכל תפוצות ישראל כו' כו' כקש"ת מוה"ר חיים שליט"א ר"מ בוולאזין (כעת הוא הגאון אבד"ק בריסק יע"א)

אחדשה"ט כראוי לכבוד הדר"ג שליט"א. יקרת מכתבו הגיעני לשמחת לבבי ועל של תורה באתי והנני להודיעו מה שעלה בדעתי להעיר על דבריו אשר השיב על דברי שכתבתי לו

(א) ר"ד כתב כתר"ה על מה שכתבתי לישב דברי הרמב"ם ז"ל דפסק דנדר על דבר מצוה ועבר על הנדר לוקה ולא אמרינן דהל"ת נדחה מפני המצוה אף דבנדר איכא ל"ת ועשה מ"מ לפירוש הריב"א ז"ל בשילהי חולין (דף קמ"א ע"א) דהל"ת לעולם נדחה וכתבתי דאין סתירה לזה מהרמב"ם ז"ל משום דבלא זה קשה אמאי אינו דוחה עשה ול"ת דנדר דישנו בשאלה אלא די"ל דשאני הכא דמרבינן בנדרים מקרא דלה' דנדרים תלין ע"ד מצוה וא"כ הא איכא גזה"כ דגם במקום מצוה איכא לאו זה ושכן מצאתי בס' שער המלך לישב בזה קושיית הראשונים אמאי אין העשה דותה עשה ול"ת דנדר דישנו בשאלה ולפי"ז נתישב ג"כ הא דאין סתירה מהרמב"ם ז"ל על הריב"א ז"ל דמשום הכי אינו נדחה הל"ת ג"כ לפירוש הריב"א משום דגזה"כ הוא כנ"ל וע"ז כתב כתר"ה דזה תלוי בפלוגתת הראשונים בביאור הך דרשא דלה' דהר"ן פירש דהדרשא אפילו לה' היינו אפילו לבטל מצוה לא יחל דברו. והרא"ש ז"ל פי' דקאי הך לה' על כי ידור נדר דאפילו נדר בעניני מצות ג"כ הוה נדר ולא יחל דברו ולא קאי דוקא על נדר לבטל מצוה וכתב כת"ה דטעם פלוגתתן נראה דלטעמייהו אזלי דלעיל (דף ח' ע"א) כתב הר"ן בד"ה והלא דהא דאין שבועה חלה לקיים ד"מ היינו דוקא לענין קרבן אבל לענין מלקות חלה. ולפי"ז הרבוי דמרבה נדרים היינו לעבור על ד"מ אבל לקיים ל"צ ריבוי וע"כ דעיקר הקרא על לעבור הוא. אכן הרא"ש חולק שם וכתב דהא דר"ג הוא מדין נדר וכתב שם ואע"ג דתנן לקמן דנדרים חלים על ד"מ היינו בנדר גמור וכו' אבל נדר וכו' דדמי לצדקה ליכא ריבוי דחל על ד"מ וגמרינן משבועה ואינה תלה עד"מ. והנה בנדרים הרי ליכא קרבן ואם נימא דס"ל כהר"ן דשבועה ג"כ תלה בלקיים לענין מלקות א"כ הו"ל למילף ג"כ הכא דחייל א"ו דס"ל להרא"ש ז"ל דשבועה לא חלה לקיים ד"מ אף לענין מלקות ולפי"ז הך מיעוטא דדברו דממעט שבועה הוא בין לקיים בין לעבור ולפי"ז הך ריבוי דלה' דקאי על נדרים קאי ג"כ בין לקיים בין לעבור. וע"כ לא מצינן לפרש דהך לה' קאי דוקא על לעבור דאנן צריכין ג"כ על לקיים וע"כ פי' הרא"ש דקאי בנדר עד"מ בין לקיים בין לעבור א"כ להרא"ש ליכא גזה"כ דלא הוזכר דיעבור עד"מ בפרט. אף כי דברי הדר"ג המה נכונים מאד ונאה למי שאומרם אך בזה לא הבינותי שכתב הדר"ג דלהרא"ש ז"ל דקאי הך מיעוטא דדברו בין על לעבור בין על לקיים מזה מוכח דהך ריבוי דלה' דמרבה נדרים קאי ג"כ בין על לעבור בין על לקיים. ואיך הוא מוכח דהרי הרא"ש ז"ל בעצמו כתב שם (דף ח' ע"א) עוד תירוץ אתר וז"ל א"נ הא דנדרים חלין עד"מ היינו ביטול מצוה כגון דאמר קונם ישיבת סוכה עלי אבל אסר נבלה עליו בקונם לא חייל דאין איסור חל על איסור ה"ה אם נדר לקיים לא חייל וקושיית הגמרא דמקשה לקמן מ"ש נדרים ע"כ דלא מקשה אלא מלעבור דלקיים אף בנדרים לא חייל ואף לפי תירוץ הראשון של הרא"ש דשם ע"כ דס"ל דיותר יש סברא דלא חל בלקיים מלעבור דאל"כ מנ"ל באמת דלא תלה השבועה לקיים אף לענין מלקות דמהך דשבועות לא מוכח אלא לענין קרבן וע"כ דס"ל להרא"ש ז"ל דכש"כ הוא מלעבור דלא תל כדמוכח בנדרים כש"כ לקיים אלא דס"ל בתירוץ ראשון דבשבועה דלא חל לעבור כש"כ הוא בלקיים אבל בנדר דמצינו בפירוש דג"כ לעבור חל לא פשיטא ליה דבלקיים לא חל ואפשר ג"כ בלקיים תל כיון דמוכת בפירוש דבלעבור חל א"כ מאי מקשה בגמרא מושבע ועומד הוא דלמא בנדר חל ג"כ לקיים ומשו"ה כתב שם הרא"ש ז"ל תירוצו הראשון וכמבואר שם ואח"כ הכרית בתירוצו השני דגם בנדר דמרבינן בהדיא על לעבור מ"מ בלקיים לא חל והר"ן ז"ל ס"ל דלהיפך הוא דיותר יש סברא לחול בלקיים מלעבור ונראה דפליגי בפלוגתת הרז"ה והרמב"ן ז"ל המובא ברב אלפס על נדרים בפ"ב שם דהרז"ה ס"ל דפריש דוקא הני דאסר סוכה עליו וכדומה אבל באוסר עליו דבר איסור לא חל דאין איסור חל על איסור והרמב"ן ז"ל ס"ל להיפך דבלקיים יותר חל וכש"כ הוא מלעבור ואין זה מקרי איסור חל על איסור דכיון דהאיסור חיוב גברא והנדר איסור חפצא וכו' וכן הסכים שם הריטב"א ז"ל וכתב שם וז"ל ושלא כדברי הרז"ה שכתב שאין נדר חל לקיים א' מאיסורי תורה כגון שאסר עליו נבלה וכו' ותמוהים דבריו איך חל הנדר על מצות של תורה לבטל ולא יהיה תל לקיים יעו"ש ע"כ וא"כ י"ל דהרא"ש ז"ל ס"ל כהרז"ה ז"ל וס"ל דכשם דבאסר עליו דבר האסור לא חל כן ג"כ בנדר לקיים ד"מ לא חל כמבואר בהרא"ש ז"ל לעיל (דף ח') בהדיא והר"ן ז"ל ס"ל כהנך רבוותא דפליגי על הרז"ה כנ"ל

ולכאורה הוא מוכרת ג"כ בגמרא (דף ט"ז) הנ"ל דאיתא שם מנין שאין נשבעין לעבור על המצות וכו' ובאמת קשה למה דייק דוקא שאין נשבעין לעבור על המצות ובשלמא להר"ן ז"ל ניחא אבל להרא"ש ז"ל קשה דהול"ל מנין שאין נשבעין עד"מ דבין לקיים ובין לעבור ס"ל דלא חל. וע"כ צ"ל דס"ל להרא"ש ז"ל כשיטתו בלקיים יותר לא חל וזה פשיטא וא"כ ע"ז לא צריך קרא דידעינן זה מכש"כ מהך דלעבור לא חל כש"כ בלקיים דלא תל ומשו"ה איתא בגמרא מנין שאין נשבעין לעבור עד"מ דכיון דנלמד זה תו על לקיים לא צריך קרא וע"כ דלהרא"ש ז"ל עיקר משמעות הקרא הוא רק על לעבור דאם יש לפרשו על לקיים קשה מנ"ל לעבור דלא חל אע"כ דמשמע ליה מלשון לא יחל דברו דדרשינן דלחפצי שמים מיחל דברו היינו דבנשבע לעבור מיחל דברו ומקיים המצוה ומכש"כ בנשבע לקיים דלא חל ולהר"ן ז"ל דס"ל דיותר יש סברא דחל בלקיים מלעבור ג"כ ע"כ דהקרא לא קאי על לקיים דבאמת ס"ל דבלקיים תל לענין מלקות וס"ל להר"ן ז"ל ג"כ דמשמעות הקרא הוא על לעבור אבל בלקיים שפיר חל. ומשו"ה דייק מניין שאין נשבעין לעבור על ד"מ כנ"ל א"כ לכאורה בין להרא"ש ז"ל בין להר"ן ז"ל עיקר מיעוטא הוא על לעבור. וי"ל דגם הקושיא דמקשה מנדרים הוא מלעבור ול"ל להרא"ש ז"ל לפרש דהך לה' קאי על נדרים בין לקיים בין לעבור דהרי י"ל דלא קאי אלא על לעבור אבל לקיים לא חל אף לפי