שו"ת ברית עולם נ

טומאת צרעת ה"ו וא"כ לדידיה ז"ל ע"כ צ"ל דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל אפילו עשה דעלמא שאינה חזקה משאר מ"ע מ"מ דוחה את העשה והל"ת שאינו שוה בכל וא"כ קשה האיך כתב הרמב"ם ז"ל בהשבת אבידה הנ"ל דמשו"ה אין הכהן מטמא משום דהוה עשה ול"ת הא אינו שוה בכל וא"כ דין הוא שתדחה מפני עשה דהשבת אבידה כמו בהך דנזיר הנ"ל. אך יש לישב אליביה ז"ל כמבואר בשיטה מקובצת למס' נזיר שם (דף נ"ח) שהקשו שם משם הרב עזריאל כקושיית התוס' הנ"ל ותירצו כתירוצם ז"ל משום דעשה דמצורע אלים משום שלום בית וסיים שם וז"ל ואפילו למ"ד במו"ק דמצורע מותר בתשהמ"ט בימי חלוטו איכא קצת שלום בית דקודם תגלחת שהוא משולח חוץ לב' מחנות אע"פ שהוא מותר בתשה"מ לא תתרצה אשתו ללכת אליו הואיל ומשולח הוא ומתגנה בעיניה ע"כ דבריו ז"ל והובא בשעה"מ פ"ג מהל' נדרים יעו"ש א"כ נתישב ג"כ הרמב"ם ז"ל די"ל לדידיה ז"ל אף דמותר בתשה"מ מ"מ הוה בזה קצת שלום בית וא"כ י"ל דלעולם עשה דעלמא אינו דוחה ל"ת ועשה אף שאינו שוה בכל אלא דשאני הך דמס' נזיר דאיכא קצח שלום בית. ולכאורה זה ברור דכמו דאמרינן דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל והיינו דוקא בעשה שהוא אלים כמו הך דגדול השלום כמו שכתבו התוס' ז"ל או כמו שכתבנו אליבא דהרמב"ם ז"ל מ"מ היינו דוקא היכא דאיכא עשה ול"ת נגד עשה בזה אמרינן אף דאינו שוה בכל מ"מ אינם נדחין מקמיה עשה אא"כ איכא ג"כ הא דגדול השלום אבל היכא דליכא אלא עשה נגד עשה ועשה אחד אינו שוה בכל לכאורה לפע"ד ברור הדבר דהעשה דאינו שוה בכל נדתה מקמיה עשה השוה בכל וכן ראיתי שכתב כן בהדיא בחידושי מהרש"א ז"ל במס' ב"מ שם וכ"כ בחידושי מהר"ם שי"ף ז"ל יעוש"ה במהרש"א דדייק כן מהגמרא ואם נימא דלהריב"א ז"ל הל"ת כמאן דליתא דמי נגד העשה כמו בכל עשה דדוחה ל"ת דהל"ת כמאן דליתא דמי וכמו שכתב הרב נסים גאון ז"ל במס' שבת (דף קל"ג) ובס' הליכות עולם כמבואר למעלה א"כ בכ"מ דאיכא עשה ול"ח מה דלא נדחה הוא מפני העשה דלא נדחה מפני עשה וא"כ במסכת ב"מ שם דמקשה והא עשה ול"ת הוא ל"ק לפירוש הריב"א ז"ל דהל"ת נדחה ולא נשאר אלא עשה ואינו שוה בכל ושפיר נדחה מפני עשה השוה בכל כנ"ל אלא דבזה לא קשה די"ל כמו שכתבו התוס' ז"ל שם דהכא סמיך על ותו מי דחינן איסורא מקמיה ממונא כו' יעוש"ה

אך מהא דמס' שבת (דף כ"ד ע"ב) הא דאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט דאסיק ר"א שם (דף כ"ה ע"א) דהטעם הוא משום דהוה עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה והרי העשה דיו"ט אינו שוה בכל דנשים פטורות ממ"ע דיו"ט דזמן גרמא הוא וא"כ להריב"א ז"ל דהל"ת נדחה ולא נשאר אלא עשה אמאי אסור גם לאנשים להדליק כיון דהעשה קיל דאינה נוהגת בנשים כנ"ל וכן מוכח מהרמב"ם ז"ל דנתבאר דס"ל כהריב"א והרי כתב בפ"ג מהל' יו"ט ה"ח דטעמא דאסור להדליק בשמן שריפה משום דהוה עשה ול"ת. אך גם מזה לא קשה דיש לומר דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל וכן י"ל דהריב"א ז"ל ס"ל כן דנשים חייבות במ"ע דיו"ט משום דכל שישנו באיסור מלאכה ישנו בעשה דיו"ט דאלת"ה יקשה אמאי נשים אסורות להדליק וכבר הארכנו בזה למעלה בסימנים הקודמים וא"כ ליכא להוכיח מזה שיטות התוס' די"ל דלעולם ס"ל דהלאו כמאן דליתא דמי כנ"ל. אך מהרמב"ם ז"ל דנתבאר דס"ל ג"כ כהריב"א ז"ל יש להוכיח דכתב בהדיא בהך דהשבת אבידה דאין כהן רשאי לטמא משום דהוה עשה ול"ת וע"כ דס"ל דטעם זה עיקר הוא ואם נימא דנדחה הל"ת לגמרי תדחה לעשה שאינו שוה בכל וע"כ דעדיין נשאר איסור לאו וכמו שכתבו התוס' במסכת חולין (דף קמא) הנ"ל. וראיתי באחרונים שכתבו דתוס' דקידושין (דף לד ע"א) ד"ה מעקה שכתבו דהיכא דאיכא עשה ול"ת הל"ת נמי אלים דלא נדחה אף במקום דלא שייך העשה כמו בשמן שריפה ביו"ט דגם נשים אסורות להדליק אף דגבייהו ליכא עשה דיו"ט זמ"ג הוא וכתבו דמתוס' ז"ל סותר להריב"א ז"ל ולכאורה לפי הנ"ל לק"מ דלהריב"א ז"ל אף דנדחה הל"ת ממלקות מ"מ י"ל דהאיסורא דעדיין נשאר מהל"ת חמיר דהעשה אינו יכול לדחותו וצ"ע בזה

(ה) ועדיין הך סוגיא יש לדקדק בה קצת דלפי מה שכתבו התוס' בשילהי תולין הנ"ל דלהריב"א אף דנדחה הל"ת דלא ילקה עליו מ"מ איסורא נשאר ולא לקי ולפי"ז צ"ע בזה אמאי לא נאמר בה אעל"מ ולא מבעיא למ"ד ביטלו ולא ביטלו דקשה דהלא לדידיה איכא בהך שחיטה עשה ול"ת אלא אפילו למ"ד קיימו ולא קיימו בשלמא לפירש"י ז"ל דפירש בחולין שם (דף קמא ע"א) דלמ"ד קיימו ולא קיימו אם לא שלח תו"מ אחר נטילתו כבר עבר א"כ בעת השחיטה אח"כ לא עבר אלא בעשה א"כ י"ל דבעשה ל"ש אעל"מ כמבואר באחרונים וכן הוכיח אא"ז הגאון זצלה"ה בספרו ב"ע ונתבאר אצלי בעה"י בקונטרס השייך לזה להוכיח כן. אבל לפירוש הרמב"ם ז"ל דפי' דלמ"ד קיימו ולא קיימו כ"ז שלא מתה העוף לא עבר על הלאו ועוד יוכל לתקן כמבואר בפי"ג מהל' שחיטה א"כ כשישחוט העוף הרי אז יגמור עבירת הל"ת ועשה ובודאי דמה"ת מחויב הוא ואסור לגמור העבירת הלאו מלבד העשה המוטל עליו לשלחה וא"כ אמאי לא נימא בזה אעל"מ והרי לכמה פוסקים גם באיסור דרבנן שייך אעל"מ ואף דבכל שילוח הקן באם עבר ונטל ושחט דפסק הרמב"ם ז"ל בריש פי"ג מהל' שחיטה דמותר באכילה אין להקשות ע"ז דנימא דהשחיטה לא מהני דזה אינו דאין לחזור מעשה השחיטה דהרי שחוטה לפניך וכבר נתבאר בספרי האחרונים ז"ל באר היטב דבזה ל"ש אעל"מ אך מ"מ בשחיטות קדשים דבעי כונה לזה י"ל דשייך בה אעל"מ והארכתי בזה בעה"י בקונטרסי בענין זה וא"כ קשה בהך דעבר ונטל לטהרת מצורע או לקן יולדת המבואר בסוגיא שם עיי"ש בפירש"י ז"ל דזה הוה קדשים ובעי כונה וי"ל דשייך בזה אעל"מ וכיון דל"מ השחיטה הרי הקרבן פסול והוה כנבילה וא"כ אין כאן עשה לדחות הלאו ואמאי לא לקי נמי ע"ז. וע"כ צ"ל כפי מה שחידש המהרי"ט ז"ל דלא אמרינן אעל"מ אלא דבמה דלא מהני יתוקן האיסור אבל אם לא יתוקן האיסור לא אמרינן אעל"מ ולזה הסכימו כל האחרונים ז"ל א"כ גם כאן א"ש דאף דנימא ל"מ מ"מ לא יתוקן הל"ת ועשה דשילוח הקן וז"פ

ולפי"ז אפשר לכאורה דיש לישב בזה דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' יבום הנ"ל דכתב דבעבר ויבם חייבי עשה קנה בדיעבד משא"כ בחייבי עשה ול"ת ולהנ"ל יש לישב לכאורה דאף דהמהרי"ט ז"ל חידש דהיכא דלא יתוקן האיסור לא אמרינן אעל"מ מ"מ כבר ביארתי והוכחתי בעה"י בקונטרס דאעל"מ (סי' ע"ז) דכ"ז היכא דלא נכתב בפירוש בתורה בהדיא שלא לעשות דבר זה שאנו דנין בו אלא דממילא נתהוה איסור כמו בשילוח הקן בעבר ונטל ושחטה דלא נכתב בתורה שלא לשחוט זאת אלא דממילא שמעת דע"כ אסור דאם ישחטנה יעבור על הלאו ועשה ולא יוכל עוד לתקן לשלחה כנ"ל וכה"ג באופן זה חידש המהרי"ט ז"ל דתליא אם יתוקן האיסור משא"כ היכא דנכתב בתורה שלא לעשות דבר זה כגון באלמנה לכה"ג דנכתב בתורה בהדיא שלא לעשות דבר זה וכה"ג בזה י"ל דלכ"ע אמרינן אעל"מ דהרי ס"ס גלי קרא ע"ז דאין רצון התורה בזה המעשה והארכתי בזה בטעם וסברת הדבר ובראיות ע"ז עיי"ש. וא"כ מעתה י"ל דלפי מה שחידש לן אא"ז הגאון זצלל"ה בספרו ב"ע (סי') דבעשה לא אמרינן אעל"מ ומישב שם כל הסתירות הנמצא בגמרא ע"ז וא"כ יש לומר דמשו"ה פסק הרמב"ם דבחייבי לאוין ועשה לא קנה אף בדיעבד משום דלא מהני היבום קחו דמצות יבום כלל משא"כ בח"ע כגון מצרי ואדומי דליכא לאו ול"ש בה דין דאעל"מ ומשו"ה קנה בדיעבד כן י"ל קצת ע"ד הפלפול ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו ויבואר בעה"י בקונטרס השייך לזה: סימן

יב

(א) עוד ראוי לבאר בהאי ענינא דמסכת יבמות (דף כ' ע"ב)