שו"ת ברית עולם מח

(דף יג ע"א) הקשו בתוס' דידחה העשה דפרו ורבו הל"ת דלא יהיה קדש ותירצו דבעידנא דקעבר לא תעשה לא מקיים מ"ע ועוד דגבי דידה ליכא עשה משו"ה אין לה לעבור והרי בהדיא דאף במ"ע דפו"ר דהוה מצוה רבה מ"מ לא דחי אלא בעידנא וגם אין לאחר לעבור כדי שיקיים אחר המצוה והא דבתוספות פסחים (דף נט ע"א) שם כתבו דעשה החמור דוחה לעשה אף שלא בעידנא וכן בגמרא שם דמבואר דכהנים עברי אעשה דהשלמה משום העשה דבעלים דחמיר היינו דוקא בעשה הוא דנדחה מפני עשה החמור אף כה"ג אבל לא בל"ת דבאמת ל"ת חמור מעשה כדאיתא בהדיא במסכת יבמות (דף ז' ע"א) משו"ה לא נדחה באופן זה אף מפני עשה חמור וכן מבואר בהדיא בלשון התוס' ז"ל בפ' ת"נ (דף נ"ט) ד"ה אתי בדברי הר"י ז"ל דדוקא בעשה אמרינן הכי ולא בל"ת יעוש"ה. וכן בהך דפרק האשה (דף פ"ח) דכתבו שם בתוס' ד"ה כופין דבמצוה רבה לא אמרינן אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך אלא דשפיר דחי והביאו בס' ה"ש. ובע"א שם ד"ה לישא הקשו וא"ח ליתי עשה דפו"ר וידחה לאו כו' וי"ל משום דידה דליכא עשה כו' הרי דלא דחי ל"ת מאן דלא מקיים העשה ודבריו בה"ש צע"ג

ומה דקשה באמת אמאי קאמר בגמרא שם אלא אלמנה מן האירוסין יבוא עשה וידחה ל"ת דהרי בדידה ליכא עשה כמש"כ החינוך והל"ת איכא נמי גבה והאיך תעבור משום עשה דידיה כנ"ל לפע"ד לכאורה די"ל עפ"מ שהבאתי למעלה מה שכתב הרב ר' נסים גאון בפ"י למס' שבת (דף קל"ג) וכ"כ בס' הליכות עולם דמשו"ה עשה דוחה ל"ת אף דל"ת חמיר כנ"ל משום דתנאי הוא בתורה דהיכא דאיכא עשה נגד ל"ת אמרינן דבמקום עשה לא נאמרה כלל הל"ת וכן י"ל בפירש"י ז"ל במסכת ברכות דס"ל כן כמבואר למעלה וא"כ י"ל דלא קשה כלל מהא דעשה דיבום דליתא בנשים דוחה ל"ת דאיכא נמי גבה דכיון דכל האיסור דאלמנה לכה"ג דהיא מוזהרת ילפינן מקרא דאלמנה לא יקח קרי ביה לא יקיחו ומאותו הקרא דילפינן איסור דידיה מאותו הקרא ילפינן נמי איסור לדידה וכיון דאמרינן דהלאו לא נכתב אלא בתנאי שאינו נגד עשה אבל במקום עשה כגון ליבום לא נאמרה כלל הל"ת וא"כ הרי במקום יבום לא נאמרה האזהרה דאלמנה לא יקח וא"כ מנ"ל אצלה איסור כיון דגם איסור דידה נלמד מקרא דאזהר אותו ומתיבה אחת דלא יקח נלמד לשניהם וכיון דבמקום יבום לא נאמרה לא יקח ממילא דגם בדידה ליכא איסור כלל דמהך קרא נפקא והוה כמו כל עשה דיבום דמותר אף דהוה אשת אח והיא אינה מקיימת המצוה ופשוט הוא דכיון דנאמרה כך המצוה דיבום ליכא גבה שום איסור וכן באלמנה לכה"ג כיון דעשה דוחה ל"ת ומחויב לייבם והלאו כמאן דליתא דמי דלא דנדחה אלא דבמקום עשה לא נאמרה כלל הל"ת ממילא דגם בדידה ליכא שום איסור דלא נכתב אצלה לאו מיוחד מקרא אחרינא וכנ"ל ולפע"ד זה פשוט וברור. והך קושיית המהרש"ל ז"ל על הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' יבום י"ל כמבואר למעלה וגם דברי הרמב"ם ז"ל והריב"א ז"ל י"ל דאינם סותרים כנ"ל וא"ש הכל בס"ד

וראיתי בס' שואל ומשיב מהדורא תליתאה חלק א' חשובה ק"מ שמישב שם על קושיית שואל אחד שהקשה על בעל המאור ר"פ לולב הגזול דכתב דר"א ורבנן שנחלקו בסוכה גזולה לית להו מצהב"ע וע"ז הקשה מברכות (דף ל"ז) דמקשה על ר"א דשיחרר עבדו הא הוי מצהב"ע והרי ר"א ל"ל מצהב"ע ומישב שם בס' שואל ומשיב ע"פ הרמב"ן ז"ל בפ' יתרו בטעם דעשה דוחה ל"ת אף דל"ת חמיר משום דיותר חביב בעיני הקב"ה מי שעושה מצוה וכו' ולפי"ז י"ל דה"ה במצהב"ע אחר שכבר עבר העבירה יותר חביב להקב"ה שיקיים המצוה ולפי"ז שם דשיחרר עבדו ועבר בעשה מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ושפיר מקשה הש"ס והא הוה מצהב"ע וזה נגד דברי הנ"ל שכתבתי דלפע"ד אדרבה בעבר בעשה מחמת מצוה לא שייך כלל מצוה הבאה בעבירה. אך כל קושיית הש"ס הרי הוכחנו בעה"י דע"כ דכל הקושיא הוא על לכתחלה האיך שיחרר ר"א עבדו. וא"כ לפי"ז לכאורה קושיית השואל בשו"מ שם נתישב דלק"מ על בעה"מ ז"ל דאף שכתב שם דלר"א לא אמרינן מצהב"ע מ"מ לכתחלה אסור גם לר"א מצהב"ע. דהרי גם הוא ז"ל שם פסק ג"כ הכי לדינא דבמצהב"ע יצא בדיעבד וכשמואל ומ"מ הלא כתב בהדיא שם בר"פ לולב הגזול דלכתחלה אסור מצהב"ע ע"ש הרי דגם להבעה"מ ז"ל אסור לכתחלה מצהב"ע וכן לר"א י"ל כך בפשיטות וא"כ א"ש ג"כ ההיא דברכות הנ"ל דבלא"ה הוכחנו דכל קושיית הגמרא שם הוא על לכתחלה האיך שיחרר ר"א עבדו לכתחלה הא הוה מצהב"ע ואסור לכתחלה ושפיר מקשה על ר"א גם לפי סברת הבעה"מ ז"ל כנ"ל: סימן

יא

(א) ונתבאר מכל הנ"ל די"ל דהריב"א והרמב"ם ז"ל אינם סותרין והא דפסק הרמב"ם ז"ל דבעבר ולקח אם על בנים דלוקה י"ל משום דהוה מצוה הבאה בעבירה והא דכתבו התוס' בחולין (דף קמ"א) דלהריב"א ז"ל אינו לוקה אף דנשאר גם איסור לאו צ"ל דס"ל דלא אמרינן בזה מצהב"ע. וכבר כתבנו למעלה דלכאורה י"ל דהריב"א ז"ל ס"ל מצוה הב"ע ומחלק בין דבר הבא לרצות לשאר דברים וגם נתבאר דהיכא דהמצוה אין לו שום שייכות להעבירה י"ל דלא אמרינן מצהב"ע כמ"ש הה"מ ז"ל בפ"ו מהל' מצה כנ"ל וא"כ קשה איך שייך בהך דשילוח הקן מצהב"ע. לכן נלפע"ד די"ל עוד דהנה הך אוקימתא דאוקים שם לא צריכא דעבר ושקליה קאי ע"כ למ"ד קיימו ולא קיימו כמבואר בפ' שילוח הקן שם ופירש"י ז"ל שם. דלמ"ד קיימו ולא קיימו אם לא שלח תיכף אחר לקיחתו כבר עבר על הלאו ותו ליכא אלא עשה דשילוח והלאו אינו יכול עוד לתקן א"כ בעת שמקיים המצוה אינו עובר על שום איסור ל"ת אלא דנמנע מהעשה דשילוח וכבר נתבאר די"ל דבעשה גרידא לא שייך מצוה הב"ע ואף דמקודם עבר.. על ל"ת ג"כ הרי נתבאר די"ל דהיכא דבשעת מצוה ליכא איסור אף דמקודם היה איסור מ"מ כיון דהמצוה אין לו שום התקשרות להאיסור ל"ש מצהב"ע כנ"ל וא"כ י"ל ג"כ דמשו"ה התוס' ז"ל בהריב"א ז"ל סבירא להו דאף דהל"ת נדחה דלא לקי ומ"מ עובר עליו ואפ"ה אינו לוקה דל"ש כאן מצהב"ע לכ"ע והרמב"ם ז"ל דס"ל שם דלקי נמי י"ל ג"כ דאינו סותר לדין הריב"א ז"ל דשפיר נדחה הל"ת ממלקות. והא דלקי משום דלהרמב"ם ז"ל י"ל דשייך מצהב"ע ואף דנתבאר די"ל דגם להרמב"ם ז"ל היכא דבעת המצוה ליכא שום איסור לא אמרינן מצהב"ע מ"מ יש לומר דבשילוח הקן שם הרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דפסק בפ' י"ג מהל' שחיטה הנ"ל כמ"ד קיימו ולא קיימו אלא דלא כפירש"י ז"ל שם דלמ"ד קיימו ולא קיימו צריך לשלחו תוכ"ד ואם לא שלחו לוקה אלא דכ"ז דלא מתה העוף שנטל לא לקי כל זמן שיוכל לקיים עוד הדין דשילוח עדיין לא נגמרה עבירתו כמבואר בהדיא ברמב"ם ז"ל פי"ג מהל' שחיטה הל' א' יעוש"ה ומה דאיתא בגמרא הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו והרי גם למ"ד זה להרמב"ם ז"ל לא לקי עד שתמות העוף וכשישחטנה לטהר המצורע או לקן יולדת אז יתחייב כבר עמד ע"ז בלח"מ ומישב שם דמ"מ עובר על הלאו מקודם אלא דלא לקי כיון שיוכל לתקנו יעוש"ה ברמב"ם ז"ל ובכס"מ ובלח"מ ז"ל. ומ"מ נלפע"ד די"ל כיון שלא יגמור עבירתו על הלאו ללקות עליו עד אח"כ וכשישחוט העוף הרי אז יתחייב א"כ בעת הקרבת הציפור וכשישחטה אז נגמר הל"ת שלו ללקותו ואף שעיקר הלאו היה מקודם מ"מ במה ששוחט העוף בודאי דאיכא איסור עתה מלבד מה שעבר על העשה הרי אסור לו להרוג הציפור לגמור האיסור שעשה וז"פ א"כ להרמב"ם ז"ל לשיטתו שפיר שייך מצוה הב"ע ול"מ כלל וא"כ שפיר לקי משא"כ הריב"א ז"ל י"ל דס"ל כפירש"י ז"ל בהך דקיימו ולא קיימו וכן ס"ל לתוס' ז"ל אליבא דהריב"א ז"ל וא"כ כבר עבר תוכ"ד שלא שלח. ואז נגמר הלאו ולקי ע"ז ואין ענין כלל המצוה להאיסור דבעת שעושה המצוה